הציונות הדתית לא אמורה לדחות את תכנית המאה של הנשיא טראמפ בשתי ידיים. היא גם לא אמורה לקבל אותה בשתי ידיים. היא צריכה לומר "כן" גדול ולציין את ההסתייגויות.
הנחת העבודה שלה צריכה להיות כפולה: א. הרשות הפלסטינית תידחה את התוכנית. היא לא יכולה שלא לדחות אותה. כל יומרת הלאומיות הפלסטינית בנויה על יסוד אחד בלבד: ההתנגדות. ההתנגדות לישראל. אין שום דבק אחר שיכול ליצור "יחד" פלסטיני. בלי "ההתנגדות" אין לערב רב הזה שום דבר משותף. מי שרוצה לשלוט בו לא יכול להרשות לעצמו שום תכנית שלום שהיא.
ב. אבל הנחת העבודה החשובה יותר היא שגם טראמפ ואנשי ממשלו יודעים זאת. תכנית המאה של טראמפ מניחה מראש שהפלסטינים יסרבו. על כך היא מבוססת. ההתנהלות של טראמפ מול הרשות הפלסטינית לאורך כל הדרך מעידה על כך שהוא לא סופר אותם. הוא אפילו לא הזמין אותם להציג אותה בפניהם.
ולכן: זוהי תכנית הכרעה. הכרעת היומרה הלאומית הפלסטינית השקרית, והכרעת הרשות הפלסטינית שמייצגת אותה. וזוהי באמת הדרך היחידה להביא לרגיעה בארץ ישראל והשלום האפשרי היחיד. ישראל תמלא את החלק שלה, והפלסטינים ימשיכו לסרב וממילא לא נשלם כלום. זו התכנית. זה מה שכתוב בין השורות שלה.
על סמך שתי הנחות אלה, הציונות הדתית יכולה לומר שהיא מקבלת את התכנית ברמה הטקטית, בכדי לזכות במה שיש בה, אבל ברמה האסטרטגית האידאולוגית והתורנית, היא ממשיכה לדבוק בעמדה שהשלום ישרור בארץ ישראל רק כאשר תוחל הריבונות הישראלית על כל מרחביה. אין שום בעיה להציג עמדה מורכבת כזו.
הציונות הדתית צריכה לומר כן לטראמפ, ולציין בצד "הכן" המפורש את ההסתייגויות. וכמובן, לשים יד בטוחה על ההגה בכדי לפקח שהמהלך לא יצא משליטה.