קחו כבר

עסקת המאה של טראמפ נותנת אור ירוק להחיל את ריבונות ישראל על כל שטחי ארץ ישראל ולפתור בכך אחת ולתמיד את "הבעיה הפלסטינית".

מרדכי קרפל , ג' בשבט תש"פ

אני רואה את התגובות של חלק מהציבור האמוני על תוכנית טראמפ, ומבין היטב ללבם. אנחנו למודי אכזבות, סקפטיים, רואי שחורות, אלופי החששות, וכבר לא מאמינים לאף אחד.

סבלנו כל כך הרבה מתכניות השלום למיניהן, שכשאנחנו שומעים את המושג "תכנית שלום", אנחנו עוצמים מיד את העיניים ונכנסים אוטומטית למגננה. מתבצרים. אוטמים חזק את הלב והאוזניים, מחפשים היכן בדיוק אנחנו הולכים שוב לאכול אותה ומתפללים שזה לא יגיע.

אבל, "ענווים, הגיע זמן גאולתכם". עסקת המאה איננה "תכנית שלום"; זוהי מכבסת מילים. היא תכנית הכרעה. זוהי תכנית להכרעה חד צדדית של יומרת הלאומית הפלסטינית השקרית ושל הרשות הפלסטינית שמייצגת אותה.

זוהי תכנית להחלת הריבונות הישראלית, אמנם בשלבים, והיא אכן הדרך היחידה להביא לרגיעה בארץ ישראל והשלום האפשרי היחיד.

עסקת המאה גם איננה "הסכם שלום"; אין בה שני צדדים. היא אפילו לא "הסכם" משום שאפילו אנחנו – הן ממשלת ישראל והן הציבור האמוני – לא נדרשים או אמורים כלל להסכים לה, לחתום עליה, לאשר אותה, או להתחייב על כל מרכיביה. כל מה שהתחייב מנתניהו הוא רק הנהון בראשו וכמה מילים. 

עסקת המאה של טראמפ אומרת דבר אחד בלבד: "קחו. קחו כבר". היא מתן אור ירוק לישראל – יותר מכך, דרישה מישראל – להחיל את ריבונותה על כל שטחי ארץ ישראל ולפתור בכך אחת ולתמיד את "הבעיה הפלסטינית".

אפילו אם נניח לרגע שלא כך, ברגע שתהליך החלת הריבונות יתחיל, אפילו רק על בקעת הירדן או רק במעלה אדומים, לא כל שכן על היישובים וחלק משטחי C, אף אחד כבר לא יוכל לעצור אותו. זהו סוף הסיפור של מדינה פלסטינית. היא כבר לא תקום לעולם.

אכן, "עסקת המאה", כי עסקה כזו עוד לא הייתה בהיסטוריה. נותנים לך עכשיו את הסחורה, לא מבקשים ממך לחתום על התחייבות ולא לגהץ את הכרטיס. "בקשר לתשלום", אומרים לך, "נראה. נחכה. לא בטוח. אולי. נחשוב על זה. נדבר בעתיד".

בעבר ביקרתי לא אחת את נתניהו וטענתי שהוא לא מסוגל לעבור מבלימת אוסלו להכרעה. עכשיו אני חייב להוריד בפניו את הכובע. הוא אמנם היה זקוק למצוקה הפוליטית והמשפטית, אבל בסוף הוא עשה את זה. זו איננה התכנית של טראמפ; זוהי התכנית שלו.