לראות שטוב!

יש רגעים שצריכים ללמוד היסטוריה כדי להבין את ההווה.

אסף פאסי , ג' בשבט תש"פ

ברגע ששמעתי בשידור חי את הודעתו של טראמפ ואת דבריו של נתניהו בארה"ב שמחתי ממש. נזכרתי בדבריו של הרב קוק שנאמרו לאחר הצהרת בלפור וחיפשתי את הדברים המדויקים. ואז החלטתי לחכות. לשמוע, להפנים. לקרוא.

ראיתי שהישוב שלי זכה להיות נקודה 15 בתוכנית. תוכנית שלא מחייבת אותנו לתת לפני שהצד השני משנה את טבעו ויעודו ולמרות זאת כאשר רואים זאת על המפה זה פוצע את הלב.

בנוסף, אני מודע גם לכך שיש רוחות הפוכות בעולם. שיהיו שיקצינו עוד ועוד כתוצאה מדבריו של טראמפ. שייתכן מאוד שהמנהיג הזה ירד מבימת ההיסטוריה בקרוב מאוד. ועל אף הדברים האלה נראה לי שנכון ללמוד מעט מההיסטוריה. לקרוא את הצהרת כורש ובלפור. להבין מתהליכי 47 ו48. להאמין. יש עוד המון מה ללמוד מהערב הזה ומהתהליך הזה שאנו מצויים בו. אבל ההיסטוריה כאן. מזהיר מראש שבטקסט הארוך שכאן יש חשש הדתה!

בשנת 1917 הצהיר בלפור שממשלתו רואה בעין יפה הקמת בית יהודי בארץ ישראל. קדמו לנוסח זה נוסחים הרואים בארץ ישראל ביתו של העם היהודי בלבד, אך הם לא התקבלו.

על אף הנוסח שהיה מסויג ממה שרצו לקבל, הבין עם ישראל את גודל השעה וחטף בשתי ידיו את ההזדמנות. הרב קוק שהיה באנגליה באותו זמן הגיע לאסיפה גדולה שמטרתה הצדעה לתמיכה החסרת תקדים וההיסטורית. על אף מטרת האירוע שהייתה תמיכה בלתי מסויגת במדינה הגואלת- בריטניה, נגע הרב בהיסטוריה בדרך המדויקת ביותר, והודה למי שצריך באמת: "לא באתי הנה להודות למלכות בריטניה, אלא לברך אותה, על שהקב"ה בחר בה להיות השליח להגשים הבטחתו שנחזור לארץ ישראל" (שבחי הראי"ה עמ' קמ).

שנים לאחר מכן, התנגד הרב בכל דרך לספר הלבן שגרע מזכויותנו על הארץ. הוא הבין את משמעותה וחשיבותה של האמירה החד משמעית שזכויותנו על הארץ לא יונקות מאמירה כזו או אחרת, אלא ממה שאנו נעשה בשטח. כך ביד אחת אחז בשלטון הבריטי, היה קשור אליו ובירך אותו על הטוב שהביא, וביד השניה התנגד לו בכל כוחו, בעת הצורך.

כעת, עלינו ללמוד את הדרך הזו בדיוק. הצהרת טראמפ היא ללא ספק פעמי משיח. ובלשון פשוטה יותר- התקדמות של עוד צעד לעתיד אוטופי וטוב לעולם כולו ולעם ישראל. "שנו רבותינו בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם. ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח ועליכם בלבד זרח ולא על עובדי אלילים שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ, באותה שעה מבהיק הקב"ה אורו של מלך המשיח ושל ישראל והולכים כלם לאורן של מלך המשיח ושל ישראל" (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תצט) עלינו לראות עין בעין בהתקדמות הגאולה. לפי המדרש בשעה שמלך המשיח עומד על גג בית המקדש העם לא מבין בכלל שהוא בגאולה. הוא עד כדי כך תפוס בקונספציות ובקשיים עד שאיננו מצליח לראות את הטוב העצום שנפל בחלקו. מזה עלינו להיזהר- מאי ראיית הטוב! מאי הבנה של ההזדמנות ההיסטורית שנפלה בחלקנו.

יחד עם זה חייבים להבין שיש עוד דרך ארוכה. לזכור שמי שמניע את התהליך הם לא השליחים (שללא ספק עשו את עבודתם נאמנה) ואפילו לא היועץ המשפטי, אלא הקב"ה. להבין שמה שקורה כעת ומה שנעשה כאן בעשרות השנים האחרונות הוא פיסת היסטוריה נוספת של חזרת עם לארצו ובע"ה השבת צדק ושלום לעולם.

כן, אני מאמין שיום אחד נספר שפעם היינו מתנחלים. כמו שמספרים לנו על קום המדינה ועל חומה ומגדל. ונמשיך ונספר על כך שבנינו ונרצחנו ובכינו וזרענו וקצרנו וגורשנו ואהבנו את האדמה הזו בידיים חשופות. ובזכות כל זה ובע"ה יש לנו מדינה ריבונית מהים עד הירדן. מאילת עד הגולן. מהר חברון עד השומרון. ובירתה ירושלים.

אני מאמין שאברהם ויצחק ויעקב שהלכו במקומות הללו וכבשו ברגליהם את באר לחי ראי הסמוכה אלינו, את באר שבע וחברון. את גלת עילית וגלת תחתית- האמינו גם הם, שיום יבוא והעולם יבין שהצעדים שהם עשו אז, יחרטו עמוק עמוק בקרקע. שנים שהעולם לא הבין. וכעת מתחילה ההבנה שאנו כאן בזכות ולא בחסד. שאנו כאן מכח האמונה. שבנו אל ארץ התנ"ך.

צריך להמשיך להתפלל. לשאוף. לאהוב. מאמין לצערי שנכונו לנו גם שעות קשות. אבל זו הארץ שלנו, זו ההיסטוריה של העם המפואר שלנו. זה הסיפור שמשאיר אותנו עם יהודי. שלא מספיק להתגעגע.