בשם השם נעשה ונצליח

אלברט שבות , ד' בשבט תש"פ

דעות ראש הממשלה בנימין נתניהו ב מסיבת עיתונאים ב מלון אוריינט ב ירושלים
ראש הממשלה בנימין נתניהו ב מסיבת עיתונאים ב מלון אוריינט ב ירושלים
צילום: באדיבות המצולם

לא היינו רוצים את נתניהו כראש ממשלה שמכהן בתפקידו ובד בבד מנהל את משפטו, אבל בהעדר אפשרות חליפית זו תהא החלופה הטובה ביותר עבורנו ועבור מדינת ישראל.

כן באופציה הזו נבחר ונתניהו יעמוד בראש ממשלתנו. כן האופציה הזו עדיפה על האופציה שמנגנונים זרים ישלטו במדינתנו, כגון הקרן החדשה לישראל וזרועותיה שמזה עשורים פועלים בשיטתיות מאחורי הקלעים להגיע לרגע הזה, והיום יצאו מחוריהם לפעול בפרהסיה כי מבחינתם שעת האמת הגיעה וסוף המסלול באופק במרחק יריקה; את זאת לא ניתן להם. לא נוותר על ישראל, אופציה כזו לא באה בחשבון.

ביבי יעמוד בראש ממשלתנו. הוא ינהל את המדינה ויחליט בשם אזרחיה. את העבודה הקדושה והקשה הזו יעשה בד בבד עם ניהול משפט הראווה שעשרות השנים עבדו בשיטתיות על תפירתו.

הם, שלוחת הקרן הזוועתית לישראל יטענו באוזניכם כי להצביע עבור 'הנאשם' הוא מבחינת תמות נפשי עם פלשתים, ואתם תרגיעו אותם: לא ולא, נפשי לא תמות עם פלשתים. נהפוך הוא: נפשי תמות והפלשתים יבקשו אותה אם בהיסח הדעת אתפתה לתת את המושכות בזרועות זרים שהאג'נדה שלהם זרה לי ורחוקה שנות אור מהאינטרסים שלי.

ואף מתוך הבית בליכוד יהיה מי שיטען ויזהיר מפני הטעות הפטאלית להצביע עבור נאשם שתיק רב משקל הנושא על שכמו- כבד דיו מלנהל לצידו עוד תיק כבד של מדינה. וגם אותם תרגיעו ובעיקר תזהרו מפניהם ותנקטו במשנה זהירות: טענותיהם אזהרותיהם ואף נימוקיהם אינם נקיים ונגועים באינטרסים אישיים יען המתינו בכיליון עיניים לירידת נתניהו מהבמה למען ירשו אותו, ויושרתם איפוא עומדת בסימן שאלה.

ער אני לעובדה כי יימצא מי שיגיד כי אני מפזר סיסמאות ומגן על איש שעל צווארו מונחים אישומים של שוחד מרמה והפרת אמונים. אשר על-כן מוצא לנכון לתמצת ולהבהיר במילים פשוטות את השיטה שהביאה אותנו הלום; שהביאה את ביבי ואת כתבי האישום נגדו הלום. כן אני מדבר על 'שיטה' סדורה שהתוואי שלה נרקם על-פני יותר משני עשורים בידי אנשים ספורים. כתבתי בעבר על זאת רשימה סדורה אנסה לתמצתה להלן.

אינני מכיר את האיש גנץ מעבר לרישומים כלליים ביותר שהוצגו לציבור בעת האחרונה – מעין קורות חיים של איש צבא שטיפס בסולם הדרגות עד שהגיע לתפקיד הרמטכ"ל. ואולם היתקלות אקראית עימו בפרשה מקומית הביאה אותי לשקלל מחדש את המידע התמים לכאורה על האיש, שהוצג לציבור מתוך קורות חייו.

אנו בשנת 2010 הפרשה פרשת גלנט או כפי שנטמעה בציבוריות הישראלית 'פרשת הרפז'. בועז הרפז הוא האיש שהודה בזיוף מסמך מסוים ובו הנחיות לבניית תדמית חיובית ליואב גלנט – אחד המועמדים לכהונת הרמטכ"ל, תוך הכפשת המועמד המתחרה בני גנץ והכפשת פטרונו גבי אשכנזי – הרמטכ"ל שסיים את כהונתו בפבר' 2011 ודחף מאוד לבחירת גנץ.

לאחר הודאת הרפז בזיוף המסמך התהפכו היוצרות וכבר היה ברור לכל כי פעולת הרפז, לפי הודאתו בזיוף, באה דווקא להיטיב עם גנץ-אשכנזי ולהכפיש את גלנט שממילא היה המועמד המוביל לתפקיד הרמטכ"ל ולראייה בחירתו לתפקיד אושרה על-ידי הממשלה.

החוקרים, בנקודה הזאת, היו אמורים להתמקד בשני האנשים גנץ ואשכנזי, היחידים שהיה להם אינטרס מובהק לזיוף המסמך אך בנקודה הזאת הכל הסתבך ואנדרלמוסיה מטורפת הציפה את חוקרי הפרשה ואת הצופה מהצד: הנקודה היא כי מי שזייף את המסמך דאג להשאיר עליו את הסימן המובהק לפיענוח הזיוף. הזייפן השאיר על המסמך שזייף את הלוגו של חברת הייעוץ 'ארד תקשורת' שלכאורה ממנה יצא המסמך. השאלה איפוא מה דחף את גנץ ואת אשכנזי להסתכן ולזייף מסמך ולהשאיר עליו את סימן הזיוף כך שייבצר מהם להפיק ממנו טובת הנאה. מצד שני בידיהם היה מידע בטוח ומפליל על גלנט בפרשת 'נחלת גלנט' ששליחי מצווה שלהם העירו את הפרשה מתרדמתה שהביאה בסופו של יום לתוצאה אפקטיבית ביותר: ביטול המינוי המיוחל של גלנט לרמטכ"ל ומינוי בני גנץ במקומו. 

אבסורד עצום מימדים איפוא נפער לרווחה: למה לך להשתמש במסמך מזויף שאיש לא יפיק ממנו דבר אם אתה מחזיק בקלף מנצח – הקלף של 'נחלת גנט' שבמבחן התוצאה ניצח בגדול והביא לפסילת גלנט. 

עיון מעמיק בנושא וירידה לפרטי פרטיו הסירו את הלוט מעל האבסורד ונחשפה לנגד עיני 'השיטה': לפזר ערפל לכל עבר גם במחיר שיאפיל על 'כוחותנו' כי מטבע הערפל להאפיל גם על כוחות האויב. זה הספק שריחף באוויר וליווה את גלנט גם כאשר הממשלה אישרה את מינויו לתפקיד הרמטכ"ל; אם תרצה חרף אישור מינויו לתפקיד. זה היה תפקיד 'מסמך הרפז' וזו הייתה תכליתו והיעד שלו: שהעננה המוזרה והבלתי מזוהה תמשיך ללוות את גלנט ולרחף מעל ראשו עד אשר תגיע מכת המחץ (נחלת גלנט) שהייתה רדומה ונשלפה מהמגירה, או אז יציבותו תתערער והעננה המרחפת ממילא על ראשו תכריע את שיווי משקלו ותפילו לקרשים.

האנשים שמאחורי 'השיטה' ולמעשה לא שאלו את ראשו של גלנט כי אם ביקשו לחטּא את המסלול המיועד לגנץ וגלנט זוהה על המסלול כעכבה שיש להסירה. בפועל, הדינמיקה של 'השיטה' הזכירה לי דינמיקה אחרת שניגנה את אותה סימפוניה ועל אותו המיתר.

בפרשת 'מסמך הרפז' ידעו כי מהעץ הזה לא יצמח פרי ועל אף זאת השקו אותו וטיפלו בו. מבוקשם היה להכין את האווירה האופטימלית לפרשת 'נחלת גלנט' באופן שההחלטה בה תוכרע בצל הערפל הפזור מבעוד מועד באוויר. כן אותה השיטה אותה הדינמיקה בפרשות נתניהו לדורותיהן: הם ידעו כי פרשת ביביטורס הייתה בדותה ללא אחיזה במציאות. כן פרשת החשמלאי כן רהיטי הגן המתנות החמגשיות הבקבוקים המטפלת הסיעודית ותיק אלף אלפיים ושלוש. הטקטיקה אותה טקטיקה. הם ידעו כי מעצי החמגשיות והבקבוקים לא יצמח שום פרי טוב למאכל ועל אף זאת השקו את אותם העצים וטיפלו בהם כי ביקשו לייצר מפירותיהם ערפל כבד שירחף מעל רח' בלפור ולא יסור ממנו לרגע, זאת עד אשר תבוא 'הפרשה המוחצת' ותוכרע תחת הערפל הכבד שיערער את יציבות האובייקט ויפילו לקרשים.

האובייקט שלהם הוא לא נתניהו כי אם גנץ; נתניהו כגלנט זוהה כעכבה על המסלול שיש להסירה. הפרשה 'המוחצת' סומנה על-ידי מתפעלי 'השיטה' כאשר נתניהו ביקש לפתוח את שוק התקשורת ולשבור את הדיווח העיתונאי המוטה. הוא ניסה לעשות זאת וקיבל את תיק 2000 ו-4000 – עמודי התווך לפרשה 'המוחצת' שהמתינו לה או המתינה להם בפינה.

את זאת לא ניתן להם הפעם. בעזרתו יתברך לא נוותר על ישראל, אופציה כזו לא באה בחשבון.