"אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה"...

עו"ד דורון ניר צבי , ד' בשבט תש"פ

דעות טראמפ ונתניהו הערב בבית הלבן
טראמפ ונתניהו הערב בבית הלבן
צילום: עצמי

בכ"ח בינואר (ג' שבט למנייננו) עמדנו משתאים נוכח דבריו של נשיא המעצמה הגדולה בעולם, במידה מסויימת החזקה בימי תבל, האימפרטור העולמי - דונאלד טראמפ. מפיו שמענו על זכותנו הקמאית על ארץ אבותינו ועל היותנו אור לגויים. לא ייאמן!

אין זאת כי אם התגשמות נוספת ומשמעותית של דברי המקרא (תהלים קכ"ו, ב'-ג'): "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה. הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים".
וכדיוק דברי הכתוב: ראשית, רק אחרי שיאמרו בגויים שהגדיל ה' לעשות עם ישראל, יבינו זאת בעם ישראל ויאמרו "הגדיל ה' לעשות עמנו".  שנית, "בַגּוֹיִם" ולא כל הגויים. 

ואכן עסקינן בגויים אצילים, בעלי נשמה גבוהה, אוהבי ישראל, ומייחדי האל - דוגמת המלכים כורש ודריוש, הקיסר יוליאנוס ('הכופר'), הלורד ג'יימס בלפור ואחרים - אשר הקיפו ומקיפים את הנשיא טראמפ, ובראשם: סגן הנשיא מייק פנס, מזכיר המדינה מייק פומפאו, השגרירה (לשעבר) ניקי היילי, השגריר והיועץ לביטחון לאומי (לשעבר) ג'ון בולטון, ועוד. היינו כחולמים והיינו שמחים.

במילתא דבדיחותא יתכן לומר שכאשר הקריאו את הפסוקים הנ"ל לנשיא טראמפ, במקום "הִגְדִּיל" הוא שמע "בִִּיגְ-דִּיל".

לא פחות מדהים מהמראות השמחים בוושינגטון, היה מדהים (ולא מפתיע) לראות את הפרצופים החמוצים בתל-אביב: ערד ניר, אמנון אברמוביץ, מוטי גילת ושאר חבריהם בברנז'ת אולפני החדשות, ניראו כאילו התרגשה שואה על עם ישראל. פרשנים בגרוש, לרבות ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, אשר בעבר דיברו כל העת על חשיבות עמדתה של ארה"ב, דיברו על תכנית ליצנית או על אפוקליפסה שלילית המתרגשת ובאה עלינו. או שהם פשוט מאסו בארץ חמדה או שזו הקנאה שמוציאה אותם מדעתם או שהם מתביישים בשטויות שדיברו משך שנות דור.

אך התייחסות ההתיישבות ביו"ש ל'תכנית המאה' לא צריכה להיגזר מכך שהשמאלנים החליטו שהיא רעה (משיקוליהם השונים), ולכן כנראה היא טובה לנו. העניין כמובן הינו הרבה יותר מורכב.

כמו בכ"ח בנובמבר 1947, כך גם בכ"ח בינואר השתא, אני מרגיש, כדברי השיר 'שוב' של אריק איינשטיין: "לא רוצה להיות עצוב, ולא יכול להיות שמח", או לפחות - רוצה להיות שמח, אבל לא יכול שלא להיות גם קצת עצוב.

עמדתי בתמצית היא שמדינת ישראל כמדינה צריכה לקחת את התכנית וליישמה מיידית, בהתאם לאמירה הצבאית-עממית "נותנים לך - תיקח, לוקחים ממך - תברח", ובעתיד, כאשר הקב"ה ייתן לנו הזדמנות נוספת ניקח גם את כל השאר, בין אם באיזשהו חלון מדיני שיתאפשר, ובין אם במלחמה שכנראה תיכפה עלינו ע"י אוייבינו ביום מן הימים. 

די דומה למה שעשה בן-גוריון בתש"ח, כאשר לקח מאומות העולם את המדינה בגבולות החלוקה, אך לאחר מספר חודשים הרחיב אותן לאין-שיעור במלחמת השחרור. ולאחר 19 שנים, במסגרת הנס של מלחמת ששת הימים, שולש שטחה של המדינה במלחמה שנכפתה עלינו ע"י אוייבינו.

ושוב, כדברי המקרא (שמות כ"ג, ל'): "מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ. וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ" (וכדאי לעיין גם בהמשך הפסוקים שם).

אך האמור לעיל הינו באשר להתייחסות המדינה. אנו בהתיישבות, כיחידים או קבוצה, גם אם יש בכך סתירה מסויימת לאמור מעלה, חייבים לצעוק 'גוועלד' ולהבהיר שלא נסכים לוותר על חזון ארץ ישראל השלמה, שלא נסכים למדינה פלשתינית בין הים לירדן, ובוודאי שלא לבידודם של יישובים יהודים.

בין כך ובין כך, לנתניהו אין לתת יותר מידי קרדיט על כל המהלך. את הקרדיט המלא הוא יקבל בדיעבד אך ורק אם יפעל מיידית לסיפוח מלא של ההתיישבות, ללא תירוצים וללא התחמקויות. כאן הגיעה שעתם של בנט, סער, שקד, סמוטריץ, ליברמן ואחרים, לאתגר את נתניהו מימין. בע"ה זה יתחבר לכך שנתניהו רוצה לאתגר מימין את גנץ וכחול-לבן, וכך גם הכנסת (ולא רק ממשלת המעבר) יוכלו להחליט על החלת הריבונות כאמור, ובא לציון גואל.