סעו באחריות או שאו בתוצאות!

אל"מ במיל' טל בראון , ד' בשבט תש"פ

ברוכה השבה נעמה. זהו. מיצינו כבר? יש לי תחושה שלא, ושעוד נשמע עליה וממנה בחודשים הקרובים באמצעי התקשורת השונים. 

בסך הכל נשבר כאן עוד שיא ישראלי, וככל הנראה גם בינלאומי, לשחרור אדם יחיד בתמורה "לדבר מה" בסדר גודל לאומי, בגין מעשה שאינו חוקי לכאורה, שלא בוצע בהכרח בשליחות המדינה ואינו מוסיף כלל לכבודה.
זהו שיא שנשבר, לא מן הנמנע, בזכות מסע תקשורתי מופלא, שהשתלב כמו בתכנית ריאליטי באירועי יום השואה הבינלאומי, התחרה ב"תכנית המאה" ודחק אפילו את אזכור דמותו של צנחן גיבור כשמעון כהנר (קצ'ה) מיחידה 101, שהלך השבוע לבית עולמו.

נשבר כאן שיא בדרדור ערכים, כשראש הממשלה ורעייתו מחזירים ארצה במטוסם הממומן, בקול מצהלות, בחיבוקים ונשיקות, בחורה שעברה עבירת סמים, נתפסה, נשפטה והורשעה בדין הרוסי, ולמזלה לא בדין הסינגפורי או התאילנדי.

לצערי נסדק המסר החד לצעירינו "המשוחררים": אל תתעסקו עם סמים!  סעו באחריות או שאו בתוצאות!

את המסר יש לעדכן עתה בזכותה של בחורה אחת "חכמה" שלה יש אמא לביאה, באמירה שאם "עשיתם סמים" בחו"ל ותפסו אתכם, אזי מדינת ישראל תעשה כל שביכולתה כדי לחלץ אתכם ולהשיבכם ארצה כסלבריטאים חדשים. ממש מסר עדכני, חינוכי וערכי באדיבות ראש הממשלה ומשרד החוץ, לצד שתיקת משרד החינוך!  

מה יהיה השיא הבא, האם ישברו שיאי החוצפה, הצביעות והטיפשות שנקבעו זה עתה? זאת כנראה לא אדע.   

היסטוריה של שיאים 

הווה ידוע לכל יהודי, מאז צאת ישראל ממצרים, מהי חשיבות מצוות פדיון שבויים, הרי גדולי הרבנים, המנהיגים והשופטים עסקו ופסקו בסוגיה מורכבת זו לאורך השנים. אז מה בכל זאת מוסיף להטריד אותי ואת שכמותי, בפרשת שחרורה של נעמה יששכר ממאסרה ברוסיה? על כך אשתדל לענות בקצרה, לא לפני שאסקור כמה נקודות למחשבה.

בתקופת בית שני תוקנה תקנה לפיה אין להיענות לתביעות השובים והחוטפים בכל מחיר, כנאמר במשנה: "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם".

שאלת תיקון העולם עוסקת בשיקולים לפדיית השבוי. האם מדובר בשיקול כלכלי שימנע הכבדת הנטל על הציבור? או שמא מדובר בשיקול ביטחוני שתכליתו למנוע מצב בו ייהפכו יהודים ליעד מועדף לחטיפות למטרת סחיטה, כשיראו החוטפים שהיהודים הם "סחורה" טובה ומשתלמת במיוחד, שהרי אחיהם מוכנים לשלם כל מחיר בעד שחרורם?

רוב פוסקי ההלכה הכריעו שיסוד התקנה הוא השיקול הביטחוני. כדברי הרמב"ם: "אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן מפני תיקון העולם, שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם".

האם לאור האמור ניתן להסיק כי מדינת ישראל שוברת את העקרונות שנקבעו עוד בימי המשנה?

חייל צה"ל, גלעד שליט, נחטף ביוני 2006 והוחזק בשבי החמאס ברצועת עזה במשך חמש שנים וארבעה חודשים, במרחק מטרים ספורים מגבולה של מדינת ישראל החזקה, עליה הגן. מאבק ציבורי רחב היקף התנהל למען שחרורו והשבתו ארצה עד שבאוקטובר 2011 נחתמה "עסקת שליט". עסקה שהייתה לעסקת החילופין הגדולה ביותר שהתבצעה בעבור חייל יחיד, בין מדינת ישראל לבין ארגון טרור. במסגרת העסקה שחררה ישראל 1,027 אסירים ביטחוניים ועצירים תמורת שליט. לדברי בכיר החמאס מחמוד א-זהאר, העסקה כללה גם את הסרת הסגר על רצועת עזה ושיפורים בתנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים שנותרו כלואים בישראל.

קודם לעסקת שליט התנהל דין ודברים מתמשך ונוקב, בין מתנגדי העסקה לתומכיה, שנסב על המחיר אותו נדרשה מדינת ישראל לשלם בעבור לוחם שנשלח על ידה ונפל בשבי במהלך פעילות מבצעית להגנת גבולה ואזרחיה. לאחר שיבתו המבורכת של גלעד שליט ארצה ולחיק משפחתו, התנהלו דיונים ונקבעה מדיניות שתכליתה להבהיר את המחיר אותו תשקול מדינת ישראל לשלם במידה וחו"ח יישנה מקרה מעין זה. 

גופותיהם של לוחמי צה"ל, הדר גולדין ואורון שאול הי"ד, עודן ברשות החמאס מאז תם מבצע "צוק איתן" באוגוסט 2014. המאבק הציבורי למען השבתם לקבר ישראל של מיטב בנינו, שמסרו נפשם למען הגנתנו, טרם הניב תוצאות ברורות, גם בחלוף חמש שנים וחמישה חודשים. זאת למרות שלל ההטבות, המתנות והכסף הרב הנמדד במיליונים רבים, המועברים ומוענקים כדרך קבע לידי שלטון הטרור של החמאס ברצועת עזה. שלטון שבעזות מצח בלתי פוסקת משיב לנו ברקטות, ברחפני ובלוני נפץ ותבעירה בהתאם לעונות השנה. האם בהתנהלות זו אין מדינת ישראל שוברת את שיאי האיוולת האנושית?

מותר לציין כי דעתי נותרה אחת מאז חטיפת גלעד שליט- להלום באויב בעוצמה גוברת והולכת עד שיבקש הוא מיוזמתו למסור לידינו את כל שאוותה נפשנו, בהשראת הכתוב בספר שמואל אודות ארון הברית שהיה בשבי סרני פלישתים. 

מי זוכר להילחם ולהשיב לחיק משפחתו את אברה מנגיסטו? אזרח יהודי ישראלי ממוצא אתיופי, שככל הנראה בהיותו מעורער בנפשו חצה את גדר המערכת לתוך רצועת עזה ונישבה בידי החמאס בספטמבר 2014. מאז לא נודע מה עלה בגורלו ואין גורמי תקשורת, ידוענים ושועי עולם המבוקרים על ידי אמו.

אם מערכים נעלים, כדאגה להשבת גופות הנופלים ודאגה לשבוי יהודי הלוקה בנפשו המוחזק ככל הנראה על לא עוול בכפו, אל עולמות תחתונים נעמיק ונצלול, נמצא כי שם ממתינים כמה "תיקים".

הרי ישנם כמה ישראלים העצורים מזה חודשים רבים בבתי כלא נידחים ומוזנחים, שעברו עבירות שונות בארצות ניכר, ועונשם שנגזר אינו נתפס כמידתי, בעיני רוב רובו של העם היהודי.

אך האם כאן ישנה 'איפה ואיפה' וצריך קצת קשרים בבית ראש הממשלה? כנראה שאלו הקשרים לא מזיקים כשבנך או בתך, חו"ח, בבית הכלא יושבים. האם גם כאן נשבר לו איזה שיא ישראלי מוזר, יחליט לו כל הורה של "בן טובין" שמרצה עונש מאסר בכלא זר. 

לסיכום

החגיגה התקשורתית סביב מעצרה, מאסרה, שחרורה והשבתה של נעמה יששכר ארצה במטוס ראש הממשלה, לאחר תקופה של כעשרה חודשים בכלא הרוסי, מעוררת בלבי תחושת חמיצות מהולה בשמחה. שימחה על שום חזרתה של בת עמי ארצה, לחיק משפחתה. חמיצות על שום המאמץ הניכר והמחיר ששולם כביכול על ידי המדינה בעבור מי שבגין סמים להנאה נעצרה, לעומת מי שאת חייהם מסרו בלי תרוץ ובענווה, עבורה! מחיר שלא מן הנמנע כי יצר תקדים חדש ומסוכן בשעה שנאלץ להתמודד עם המקרה הבא, חס וחלילה.

שורה תחתונה, תוהה אני מדוע זה צריך את כל המסיבה המתוקשרת סביב לשחרורה והגעתה של נעמה ארצה? הרי עם ישראל לא שלח אותה ל"משימה" שבגינה נעצרה, כולי תקווה. מדוע על מדינת ישראל לשלם על שחרורה של בחורה אחת, יחידה ומיוחדת ככל שתהיה, מחירים שבספק אם היו משולמים על כל אזרח אחר שעבר עבירה, ולו רק קלה, או רחמנא ליצלן בשגגה?

במבחן התוצאה- טוב שנעמה חזרה. במבחן התהליך- טוב יותר למדינה שתילחם למען החזרת לוחמיה ואזרחיה הנזקקים, שבשבי מוחזקים ללא תקשורת ויחסי ציבור מבריקים, שעה שבחורה עבריינית לכאורה, זוכה לאורות הניאון, ההבזקים והזיקוקים בקדמת כל במה.
האם מישהו שם למעלה 'התבלבל' רגע לפני בחירות ומשפט ראווה, בסדר העדיפויות ובמחיר שיש לשלם על סחטנות בגין עבריינות קלה כחמורה?

המלצה אחרונה: כשם שנקבעה מדיניות חסויה לאחר השבתו של גלעד שליט ארצה, מוטב כי תיקבע מדיניות ברורה ביחס לאסירים ישראלים היושבים בבתי כלא ברחבי העולם, בגין עברות אלו ואחרות שביצעו, ולו רק לכאורה.

אסיים בתפילה המסורתית: "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה, העומדים בין בים ובין ביבשה, המקום ירחם עליהם, ויוציאם מצרה לרוָחה, ומאפֵלה לאורה, ומשעבוד לגאולה, השתא בעגלא ובזמן קריב. ונאמר אמן".