בין תוכנית החלוקה לתוכנית טראמפ

האם לקבל את ההצעה להחיל ריבונות על חלק מיו"ש תמורת הסכמה לוותר על השאר

הרב מאיר גולדמינץ , ה' בשבט תש"פ

דעות רה"מ הציב סדר יום מדיני מהפכני. טראמפ ונתניהו
רה"מ הציב סדר יום מדיני מהפכני. טראמפ ונתניהו
צילום: עצמי

קודם הקמת המדינה, כאשר עלתה תוכנית החלוקה למדינה יהודית ומדינה ערבית, נחלקו גדולי ישראל בשאלה האם לקבל את ההצעה או לדחותה.

היו רבים שסברו שאין לנו רשות לחתום שאנו מוותרים על משהו מארץ ישראל. חלקם התבטאו, שכשם שאי אפשר לוותר על חלק מהתורה, או כשם שאי אפשר להסכים שנשמור כמה שעות מן השבת ובשאר השעות נחלל אותה, כך לא יעלה על הדעת שנסכים לוותר על משהו מארץ ישראל.

ואחרים סברו, שכאשר אין בידינו דבר, ובאפשרותנו לקבל לפחות חלק מארץ ישראל, אין לדחות את שניתן לקחת, בטענה שיש בכך ויתור על השאר, כי בכל מקרה גם השאר אינו בידינו כעת. עם שגלה ממולדתו, צריך לשמוח בכל התקדמות, מתוך אמונה שבע"ה יבוא היום וגם שאר חלקי ארץ ישראל יגיעו לידינו.

בסופו של דבר, השואה האיומה, והמצב הקשה של שרידי החרב באירופה שישבו במחנות העקורים חסרי בית, הכריעו את הכף להקמת המדינה על חלק מארץ ישראל, תוך ביטחון בריבונו של עולם, שכשם שקיים את שבועתו על חלקה של הארץ, לא ירחק היום ויקיימה על כולה.

התחושה המתקבלת מול "תוכנית המאה" של טראמפ, ששוב עומדים אנו בפני אותה השאלה, האם לקבל את ההצעה להחיל ריבונות על חלק מיו"ש תמורת הסכמה לוותר על השאר. התומכים בתוכנית רואים בה שעה גדולה מעין החלטת האו"ם על חלוקת הארץ למדינה יהודית ומדינה ערבית, שבעזרתה קמה מדינת ישראל.

ובפרט, שסביר שהערבים ידחו את ההצעה, כך שנוכל להרוויח ריבונות מבלי לשלם את המחיר. ואילו המתנגדים זועקים מרה מול הסכמה לישות זרה בארץ ישראל, ומביאים אסמכתאות לדבריהם מגדולי ישראל שהתנגדו לתוכנית החלוקה.

אך הדברים אינם דומים כלל ועיקר:

בעת שהוצעה תוכנית החלוקה, לא היה בידינו דבר. עמדה אז השאלה האם להסכים לקבל חלק מן הארץ תמורת הסכמה שבחלקים אחרים תהיה מדינה ערבית, או לא.

התמורה היתה ברורה, וגם המחיר היה ברור. התמורה היתה קבלת חבלי מולדת שקודם לכן לא היו בידינו, ובנוסף עצמאות משלטון זרים, והמחיר היה הסכמה להשאיר בידי זרים חלקים שבכל מקרה לא היו ברשותנו. כלומר, הרווח הוא מעשי, והמחיר הוא הצהרתי.

הפעם המצב בדיוק הפוך: מה שאנו מקבלים הוא הסכמה אמריקאית לכך שחלק מהנמצא בידינו כבר למעלה מחמשים שנה ישאר בידינו. והמחיר הוא הסכמה למסור לזרים חבלי מולדת שכבר ברשותנו. כלומר, הרווח הוא הצהרתי בלבד, והמחיר הוא מעשי בשטח.

האם יש  מקום להשוות בין הדברים?