אכלו לי שתו לי!?

אלעזר שטרן, המדינה היא הבית הפרטי שלך? המרחב הציבורי הוא שייך רק לך? רק לך היה מותר לצבוע אותו? חזרנו לימי מפא"י העליזים?

הרב חיים מרקוביץ , ח' בשבט תש"פ

דעות הרב חיים מרקוביץ
הרב חיים מרקוביץ
צילום: עצמי

את טורו האחרון של ח"כ אלעזר שטרן על החרדל שנשפך אפשר היה להכתיר בכותרת "אכלו לי שתו לי..." – הוא נפגע כי "אכלו לו ושתו לו...", צבעו לו בחרדל את המדינה. "מישהו" הגיע ובאישון לילה פשוט צבע לו את הבית בצבע אחר.

אלעזר שטרן המדינה היא הבית הפרטי שלך? המרחב הציבורי הוא שייך רק לך? רק לך היה מותר לצבוע אותו? חזרנו לימי מפא"י העליזים? כל מי שאין לו כרטיס חבר של המפלגה הנכונה אסור לו להביע דעה? באמת דמוקרטיה במיטבה... אולי זה עוד שריד מימיך כאלוף בצבא, שלכל מילה שיצאה מפיך אוגדה עברה לדום...
אז ככה, גם לאחרים מותר להביע דעה מה זו ציונות, ומה זו ציונות דתית! ולא זו בלבד אלא שאותם אחרים מעבירים את המסר שלהם לציבור הרחב, שבאמת קולט אותו ומקבל אותו. תקרא להם איך שאתה רוצה, חרדל, קטשופ, מיונז, כל כינוי שתבחר, אפילו בכינוי הגנאי הגדול ביותר כיום -"משיחיים", אחרי הכל הרעיונות והאידיאלים של אותם חרדלי"ם אכן נקלטו בציבור הרחב, שאינו טיפש אלא חכם, "חכמת ההמונים" קוראים לזה היום. והנה לנו ציונות חדשה, רעננה, רלוונטית, תורנית, גאה ובוטחת בעצמה.

לציונות הזאת יש מה לומר, גם בנושא שירות נשים בצבא, גם בנושא הגיור, גם בנושא השבת במרחב הציבורי, וגם אפילו בנושא הבוער של אופיה של המשפחה. וואלה, האמירות שלהם לא תואמות את העולם הערכי שלך, והם גם מבססים את הדרך שלהם באמצעות דברי התורה, חז"ל, ראשונים ואחרונים, ואף מדבריהם של אותם רבנים דגולים מייסדי הרעיונות הציוניים! איך עשו לך את זה?

אם אינך מסוגל להתמודד עם הרעיונות והרוח החדשה – ישנה, של אהבת ארץ ישראל ואהבת התורה, מתוך התמסרות מלאה לאידיאלים שלהם, בוודאי שלא תצליח בהתנצחות בסגנון של הטחת כינויים ובכיה על גניבת הבית.

אם תפתח את האוזניים ובעיקר את הלב ותנסה באמת להקשיב למה שיש לחרדלים האלה ללמד, אולי תגלה שאפילו לך עוד יש מה ללמוד על ציונות, על ציונות דתית, על תורה והלכה. כן, לא התבלבלנו בכלל, יש ל"חרדליות" מה ללמד, אפילו אותך. אתה בטח תמשיך לזעוק על התנשאות חרדלית בסגנון הקוזק הנגזל, וזו תהיה שוב בריחה מהתמודדות כנה עם הדרך והרעיונות, ועם העובדה שיש מי שחושב אחרת ממך, ופועל במרחב הציבורי. 

אסיים במשפט אחד נוסף, אם תנסה באמת לדבר עם החרדלי"ם תגלה שבצד השני יש מי שמוכן להקשיב, פתוח, מוכן תמיד ללמוד ולדון, אכן – ככה זה עם החרדלי"ם – זה בדיוק מה שהם למדו לעשות במקום בו הם נהיו חרדלי"ם – בישיבה!