כָּלָאם פָאדִי

לא יכולתי שלא לחכך ידיים בהנאה נוכח האפשרות שהועלתה ב'תוכנית המאה' לפיה ערביי 'המשולש' יסופחו למדינה הפלשתינאית.

עו"ד דורון ניר צבי , ט' בשבט תש"פ

דעות דורון ניר צבי
דורון ניר צבי
צילום: עצמי

גבולות ארץ ישראל, הארץ המובטחת לנו ע"י הקב"ה מקדמת דנא, אינם ניתנים לשינוי. אנו מאמינים בני מאמינים, וכשם שהביאנו הקב"ה וקיבצנו מן הגויים אל עבר הירדן המערבי, כך נשאר חזוננו בגדר "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" (בראשית ט"ו, י"ח) והוא לא ישתנה, גם לא בצוק העיתים.

גם יאסר ערפאת הבין זאת, והעלה רעיון יפה לפיו שני הפסים התכולים בדגל ישראל מסמנים את הנילוס ואת נהר פרת, כגבולות ישראל.

יחד עם זאת, לא יכולתי שלא לחכך ידיים בהנאה נוכח האפשרות שהועלתה ב'תוכנית המאה' לפיה ערביי 'המשולש' יסופחו למדינה הפלשתינאית.

למי שלא מכיר - 'המשולש' הוא כינוי להתיישבות הערבית הצפופה שבמזרח השרון ומדרום לנחל עירון (ואדי ערה בשמו הערבי), אשר הושארה בתחומי ה'קו הירוק' במסגרת הסכמי שביתת הנשק שלאחר מלחמת העצמאות. במסגרת 'המשולש' קיימות כיום בתוך מדינת ישראל ערים ערביות גדולות כמו: טירה, טייבה, כפר קאסם, באקה אל-גרבייה, קלנסואה, אום אל-פאחם ועוד, אשר נושקות ל'קו הירוק'. מדובר במאות אלפי אזרחי ישראל ערבים.

מדובר כמובן בחלק בלתי נפרד מארץ ישראל, אשר שייכת במלואה לעם היהודי, אך עם כל ההתנגדות לעצם הקמת מדינה פלשתינאית ולריבונות זרה בין הים לירדן, אי אפשר שלא לחייך כאשר רואים את תגובתם של ערביי המשולש להצעה לספחם למדינת הפלשתינאית. 

ערביי המשולש מזועזעים מההצעה, וצועקים כנגדה. טענותיהם המפורטות להלן, הינן חסרות בסיס ומשוללות יסוד, וההצעה בעצם קורעת את המסכה מעל פרצופם האמיתי, מוציאה את המרצע מהשק, ומציגה אותם שוב כעושי מעשה זמרי המבקשים שכר כפנחס. 

ראשית, טוענים ערביי המשולש שמדובר בטרנספר. זה קשקוש מקושקש. ההצעה מדברת על השארתם במקומם, ללא שערבי אחד ייעקר מביתו. כך שהתשובה בעניין נחרצת וזה עוד לפני שקבלנו על צביעותם של ערביי ישראל, אשר כמו אנשי השמאל, לא בחלו בטרנספר של יהודים מחבל ימית ומגוש קטיף וצפון השומרון, ושמחו עליו בכל ליבם.

שנית, לפתע ערביי המשולש נזכרים שהם אזרחי ישראל לכל דבר ועניין, וכביכול אין שום אפשרות להכריח אותם להיות אזרחי מדינה אחרת. כאן המקום להזכיר לערביי המשולש את שאיפותיהם הלאומיות שאינן מוסתרות, את הצהרותיהם הרבות בדבר היותם פלשתינאים אשר "בדם ורוח" יפדו את פלשתין, את תמיכתם בטרור הערבי, את הימנעותם משירות צבאי או אזרחי במדינת ישראל, את המלכתו של אדם מאוס ועבריין כמו ראאד סאלח כראש עירייה, את השתתפותם הפעילה באינתיפאדה השנייה, והרשימה עוד ארוכה.

שלישית, תמיד קבלו ערביי ישראל על ההגבלות שמטילים עליהם בנושא איחוד משפחות. וזאת יש לדעת - לערביי המשולש קרובי משפחה רבים בערים ובכפרים שממזרח ל'קו הירוק', ומאז 1967 גם נוספו לכך קשרי חיתון רבים. תמיד הבקשה לאיחוד משפחות 'משום מה' היא חד-כיוונית, באופן שבן הזוג הפלשתיני מבקש להתאזרח בישראל, ולא להיפך. אז עכשיו כשאנו מאחדים את כל המשפחות, וגורמים לאהבה, אחווה, שלום ורעות, מדוע הם מתנגדים לכך? הם אמורים לשמוח על כך...

ועל כל זאת אוסיף ואשאל: לאן נעלמה הנכבה? הרי לשיטת ערביי ישראל מדובר בשואה שאירעה להם ב-1948?! כיצד יתכן שלפתע פתאם תהיה זו נאכבה שנייה לשיטתם, אם 'חלילה' ייהפכו לערביי המדינה שעליה חלמו כה רבות?!

ולאן נעלם ה'כיבוש' הישראלי? והיכן האפלייה לרעה שהם חווים במדינת היהודים?! 

אין זאת כי אם 'כלאם פאדי' כלשונם! מסתבר, ולא בפעם הראשונה, שטענותיהם של ערביי ישראל לאורך השנים הינן מצוצות מן האצבע. שכן אם הם כל כך מופלים לרעה במדינת היהודים, מדוע זה לא יתכבדו ויחיו תחת שלטון ערבי שבוודאי לא יפלה אותם לרעה? מדוע לא יפרקו מעליהם את הכיבוש של 1948 ויחיו כבני חורין תחת שלטון פלשתינאי? מדוע לא תתאחד באקה אל-גרבייה (המערבית) עם באקה אל-שרקיה (המזרחית)?

ודוק, 'תכנית המאה' נותנת לערביי המשולש הזדמנות נוספת להכיר טובה למדינת ישראל ולהגיד תודה לעם ישראל. תחת התבכיינות ונהי, הגיע הזמן שיגידו בריש גלי: אנו נהנים מכל הטוב שיש במדינת ישראל, אין ערבי במזרח התיכון שנהנה מהחירות שממנה אנו נהנים ומאיכות החיים בה אנו חיים, איננו מעוניינים בשלטון פלשתיני-דיקטטורי רקוב ועברייני.

אך אין די בהכרת תודה. על ערביי ישראל להיפטר משאיפותיהם הלאומיות, להכיר בכך שמדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי ולהיות שותפים גם בחובות האזרחיות הקיימות במדינה. כל עוד לא יעשו זאת, אל יתפלאו אם מידי פעם ייראו מעם ישראל 'אצבע משולשת' כמו זו שמציפה כעת 'תכנית המאה' של טראמפ.