קדושה אוטומטית

הרב נתנאל יוסיפון , י"א בשבט תש"פ

לפני שנים, נטע אחד מחברי מטע חדש בארץ ישראל. ניצלתי את ההזדמנות המיוחדת להיות שותף במצווה גדולה זו, ונסעתי לסייע לו בחפירה ובשתילה, שהרי זו הדרך לדבקות בה', כפי שאומר המדרש (ויקרא רבה, קדושים, פרשה כה) שהקדוש ברוך הוא התעסק בתחילת העולם בנטיעת עצים, שנאמר "ויטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם", ואף אנו מצווים בתחילת כניסתנו לארץ לנטוע עצים שנאמר "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל".

והחתם סופר (סוכה לו) כתב לנהוג כך, "שהעבודה בקרקע גופה מצווה משום ישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים, ועל זה ציוותה התורה "ואספת דגנך"... וכאילו תאמר - לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, כך גם כן לא יאמר – לא אאסוף דגני מפני עסק התורה".

באותה תקופה, היה לי חבר נוסף, מבקש ה', ששילב לימוד תורה עם התוועדויות והתבוננות פנימית. כשסיפרתי לו, שאני נוסע להשתתף בנטיעה, תמה ושאל – מה עושים שם? יש שם התוועדות?

דו – שיח פשוט זה נוגע בנקודה יסודית מאד בעבודת ה' של ארץ ישראל. (ולמעשה, נוגע בקושי שיש לאנשים רבים במצוות מעשיות רבות).

כולנו מבינים שהמצוות אמורות להביא אותנו להתעלות רוחנית. ישנם מצוות 'רוחניות', שאפשר לראות בקלות שהם מביאות את האדם להתעלות ודבקות בה'. לעומתם, ישנם מצוות הנראות 'חומריות', וקשה לראות את ההתעלות הרוחנית המלוות אותם.

במבט ראשוני ושטחי, ארץ ישראל היא מצווה שקשה להבחין בהתעלות הרוחנית שבה. לכאורה, אדמה רגילה שאנשים חיים עליה חיים שגרתיים. קל לראות בקברי צדיקים או בבתי כנסת, מקומות קדושים, שהרי באים אליהם כדי להתפלל ולעסוק באופן ישיר בחיים רוחניים. קשה הרבה יותר לראות בכברת אדמה רגילה בארץ, מקום קדוש.

אולם האמת היא, שרבו מספור המקורות מגדולי ישראל שבכל הדורות שדברו על קדושת הארץ. וכנגד הטועים לחשוב, שמדובר בארץ ישראל 'רוחנית', אמר רבי נחמן מברסלב: "כוונתי כפשוטו, ארץ ישראל הזאת עם אלו הבתים ואלו החצרות... שצריך כל איש ישראל לבוא לארץ ישראל הגשמית הזאת".

וזו בדיוק עניינה של ארץ ישראל, שקדושתה פועלת עלינו ומרוממת אותנו גם כשאיננו חשים בכך בצורה גלויה, וכפי שאמר רבי נחמן (לקוטי מוהר"ן, תורה קכט) "אמרו רבותינו, כל היושב בארץ ישראל שרוי בלא עוון... כי היא ארץ אוכלת יושביה, שהיושב שם נאכל אצלה, ונתהפך למהותה בקודש".

(ובאמת עניין זה נוגע לכל המצוות המעשיות, וכבר האריכו רבים לבאר שעניין זה נגע בשורש המחלוקת בין תלמידי הבעש"ט והגר"א, אם העיקר הוא הדבקות הגלויה בה' או עצם קיום המצוות המעשיות, וכבר האריך בכך נפש החיים שער ד'. אך כאמור עניין זה בולט במיוחד בארץ ישראל).     

עניין זה נוגע גם למעלת אכילת פרות ארץ ישראל, שבמבט חיצוני הם נראים כפירות רגילים, אך גדולי הדורות ביארו את מעלתם וקדושתם, ושמעלתם היא המשך מעלת המן, כדברי שער החצר (קסט): "בזמן שהייתה ארץ ישראל בקדושתה ומזבח בנוי על תילו, קדושת פירות ארץ ישראל וטעמם היה גדול (אפילו) מקדושת המן וטעמו... וכבר ידוע גודל הזדככות אכילת המן, שהוכרחו לאכול המן שיזדכך גופם לקבלת התורה הקדושה, ועוד כמה מעלות נפלאות כידוע. ומעתה נוכל להבין גודל קדושתנו באכלנו פירות של ארץ ישראל".

וכידוע, מאכלו של אדם משפיע עליו מבחינה רוחנית גם בלי שהתכוון לכך, שהרי מאכל אסור מטמטם לבו של אדם, כי המאכל הופך ממש לחלק מגופו של אדם. ומרובה מידה טובה ממידת פורענות, לפיכך מאכל קדוש מקדש גופו של אדם גם בלי שמבין את כל הרעיונות העמוקים הגנוזים במאכל.

ומסופר, שצדיק אחד פגש פעם את רבי דוד מללוב (שיום ההילולא שלו ב – ז' שבט) בשעת חזרתו מהחוזה מלובלין. סיפר רבי דוד מללוב, שהחוזה אמר תורה בפרשיית המן (שבפרשת בשלח): "ויאמרו איש אל אחיו מן הוא... לא ידעו מה הוא". וביאר החוזה, שכל אחד ואחד אמר על חבירו 'מה הוא', כי המן היה מאכל רוחני, לחם מן השמיים, ועל ידי אכילתו התעלו כל יום ויום מבחינה רוחנית, עד שלמחרת לא הכיר איש את חבירו, ושאל – מי הוא זה, כי לא הכירו משום שהתעלה במדרגתו. (סיפורי חסידים, בשלח, מס' 176).

נמצאנו למדים, שאכילת המן פעלה מעצמה ורוממה את האנשים מבחינה רוחנית.

וכך זה גם בפירות ארץ ישראל. בזמנו ליקטתי סיפורים ומאמרים רבים על מעלת פירות ארץ ישראל. כשהשוויתי את סיפורי חז"ל לסיפורי ודברי גדולי הדורות גיליתי דבר מדהים. גדולי דורות הגלות מדברים בעיקר על קדושת הפירות, לעומתם, חז"ל מדברים בעיקר על השפע הגשמי והמתיקות של הפירות. חז"ל מזכירים את הנושא הרוחני רק בהקשר של ירידת השפע והמתיקות בעקבות קלקול רוחני.

ללמדך, שבגלות צריכים לדבר על הקדושה, אך כשחיים בארצנו הקדושה נושמים מאווירה ואוכלים מפירותיה, הקדושה זורמת אלינו באופן טבעי, והיא נמסכת בגופנו דרך ההתענגות על טוב ומתיקות הפירות. 

כמובן, גם אחרי כל ההסברים הללו, חשוב לזכור שמעלתו של מי שמבין את הדברים לעומקם ופוגש את הרוחניות בגלוי, גבוהה יותר. לפיכך, המעלה השלימה היא ללמוד ולהעמיק במעלת ארצנו וקדושת פירותיה.

שנזכה בט"ו בשבט הקרוב וכל השנה, לאכול מפריה, לשבוע מטובה, ולברך עליה בקדושה וטהרה!