משחקי מלחמה

שי רוזנגרטן , י"ד בשבט תש"פ

דעות אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: ללא קרדיט

"יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו" - אמירה ידועה לשמצה זו מיוחסת לשר הצבא של שאול ובנו איש-בושת כאשר פגש בצבאו של יואב שר צבאו של דוד "על הברכה".

מאז ימי קדם ועד ימינו אנו היו כאלו אשר התייחסו לעימותים מזויינים, במיוחד כאלו שהם "בעצימות נמוכה" כאל משחק דיפלומטי יותר מאל מלחמה רבתי שבה נהרגים ונפצעים חיילים ואף אזרחים.

האשליה הזאת תופסת מקום במיוחד במקרים בהם מס' הנפגעים הפוטנציאלי נמוך, כלי המלחמה פרימיטיביים או מוגבלים, ואין השלכות מדיניות מרחיקות לכת. המחזיקים באשליה יקראו לעימות המלחמתי בשלל שמות: "טפטוף", "זליגה", "ידויי אבנים", "הפרות-סדר" ועוד שלל מילים מכובסות.

עצימותו וחומרתו של האירוע נמדדת בד"כ באמצעות "ספירת ראשים"- דהיינו כמה פצועים ישנם (אם בכלל), מה חומרת הפציעות, האם ישנם הרוגים וכמה. אירוע של "כמעט ו.." לעיתים כלל לא יכללבספירה, וכאשר שיטת המדידה היא כזו אין מקום לפליאה.

אבל כדרכו של עולם, בעיות לא פתורות נוטות להמשיך ולהחמיר עד אשר אירוע של "כמעט ו.." הופך לאירוע ממשי, כאשר במקום כמה פצועים קל ישנם כבר פצועים אנוש והרוגים. אז תורם בד"כ הכפפה, המדינאים ישלמו מס שפתיים, יבצעו כמה פעולות נקודתיות וחוזר חלילה.

הראייה הזאת, או יותר נכון עצימת העיניים הזאת מסוכנת לא רק בגלל הפוטנציאל הנורא שלה בחיי אדם, אלא גם משום שהיא מייצרת הרגלים, טרמינולוגיה והשלמה עם מצב שעד לא מזמן היה נחשב בלתי נסבל. היא מרדימה את מקבלי ההחלטות ואת החיילים בשטח, זוחלת לאיטה לשיח הציבורי ומדרבנת את האויב לפעולות יותר ויותר נועזות.

כאשר אין קווים אדומים ברורים, כאשר לא מייחסים חשיבות לפעולה העוינת אלא רק לתוצאות בנפש, מקבלים בסופו של דבר את התוצאה המתבקשת- האבדות בנפש בוא יבואו, וזאת משום שה- "קו האדום" מתוח רק סביבם ולא הרחק לפניהם.

אין האמור בא בכדי להצדיק יציאה למלחמה כוללת על כל אירוע בטחוני או על כל הרוג ופצוע, מדינה זקוקה למרחב נשימה ולקבלת החלטות בקור רוח ולאחר שיקול דעת. אך יש לשים לב לכך שהתגובה הראויה אכן מגיעה בעקבות כל אירוע מלחמתי שמופנה כלפי המדינה.

היו כבר שהציעו בעבר לנתק את אספקת החשמל לרצועת עזה בכל פעם שמבוצע ירי רקטות לעבר תחנת הכוח רוטנברג באשקלון. אולי הגיע הזמן לשקול ליישם את ההצעה ולא רק בנוגע לאספקת החשמל, אלא גם בנוגע, למשל, לכל רקטה אשר נוחתת בגן- ילדים או בית-ספר, לכל בקבוק תבערה ואבן המושלכים לעבר חיילים ואזרחים, ועוד אירועים שבהם "באורח נס" לא נפגע איש. 

עד אז, אם נמשיך "לספור ראשים", ראשי ההורגים אכן יספרו, וזה רק עניין של זמן...