דמדומי פרשת דומא

בסרט החשוב על הרצח הנורא בדומא היה חסר רק דבר אחר: ראיה ממשית לאשמת בן אוליאל. ולא, שחזור והודאה אחרי עינויי השב"כ זה לא נחשב.

שמעון כהן , ט"ז בשבט תש"פ

דעות בית משפחת דוואבשה בדומא בו נרצחו שלושת בני המשפחה
בית משפחת דוואבשה בדומא בו נרצחו שלושת בני המשפחה
צילום: עצמי

התכנית 'עובדה' פתחה עונה חדשה וכהרגלה עשתה זאת באופן המקצועי ביותר שיש ובבחירת סיפור מרתק. הפעם היה זה הסיפור הקשה והחמור של רצח בני משפחת דוואבשה בכפר דומא.

הסיפור חשוב, הסרט מרתק וההבטחה הפרומואית הייתה דרמטית - חשיפת פרטים על האופן בו פוצחה הפרשה שלב אחר שלב. הסרט התקדם בשני אפיקים במקביל, באחד ליווה בן שני את סב המשפחה בימים הקשים שאחרי האירוע החמור, ובאפיק השני עקב שני אחר קצב התפתחות חקירת הפרשה במשטרה ובשב"כ ומעצרו של עמירם בן אוליאל.

בפרק שעסק בחקירה היה כמעט הכול, אבל כשבוחנים את הדברים בלי רעשי הרקע, בלי המוסיקה הדרמטית, בלי הקריינות המפוארת של בן שני ובלי הצילומים הדרמטיים עולה חשש שבעצם לא היה שם כלום. היו תמלולי שיחות טלפון, היו פרצופים מודאגים של אנשי הצבא והמשטרה, היה תיעוד מהזירה בדומא והיה אפילו שחזור, אלא ש...

מתכנית שמעליה הכותרת 'עובדה' הייתי מצפה לקבל בסופה סימני קריאה, אבל נותרתי עם סימני שאלה רבים הרבה יותר (ואולי זו הייתה כוונת המשורר? אולי).

אפשר לקבוע שלאורך כל הסרט לא הוצג בפני הצופה בדל ראיה של ממש לאשמתו של בן אוליאל. אולי ראיות שכאלה ממתינות במגירות המשטרה והשב"כ, אולי, אבל על פי הסרט המדובר אין כל ראיה ממשית שכזו. לא טביעות אצבע בשטח, לא DNA כלשהו, אלא רק הודאה שהתקבלה אחרי שהחוקרים הבהירו לפרקליטות שבכוונתם להשתמש ב"אמצעים מיוחדים", ובעברית פשוטה עינויים. את ההחלטה הזו קיבלו החוקרים לאחר שבמשך שבועיים בן אוליאל לא דיבר עם חוקריו והעדיף לשיר שירי קודש.

בן שני שואל בסרטו מה הביא את החוקרים להחלטת השימוש בעינויים, ולא ממהר לקבל את ההסבר שמדובר בפצצה מתקתקת, שהרי אם מדובר בפצצה מתקתקת למה המתינו החוקרים שבועיים? רז ניזרי, איש הפרקליטות, הסביר שיש דברים שמתפתחים תוך כדי חקירה והמשמעות של פצצה מתקתקת היא מניעה של אירוע אחר שעלול להתרחש על ידי אחרים. אם כך, ילמדונו חוקרינו, למה לא שמענו על אותו אירוע טרור שסוכל בזכות אותה חקירה אלימה של בן אוליאל?

בן שני העלה סברה מאוד הגיונית לפיה ההחלטה להשתמש ב"אמצעים המיוחדים" הגיעה אחרי שהבינו החוקרים ששבועיים חולפים ובעוד רגע קט לא תהיה ברירה אלא להפגיש את בן אוליאל עם עורך דין והחקירה כולה תתמוסס, והחליטו להפגין את נחת זרועם.

אגב, מה שהוביל את המשטרה לבן אוליאל (לפחות על פי מה שנאמר בסרט) היה ההחלטה שלו לעזוב את גבעות בנימין לטובת ישיבה ברסלבית בירושלים. זה לא אופייני, הם אמרו שם, ולכן הוא חשוד ברצח. מה זה??? בגלל זה??? בגלל שמישהו החליט שהוא בוחר במסלול חיים חרדי ולא נשאר על הגבעות??? זה סביר בעיני מישהו?

ואז הגיעה ההודאה בפני חוקרי השב"כ, ואם יורשה לי לשער, אכתוב שאחרי סוג כזה של חקירות כל אחד היה מודה בכל דבר, למעט אולי לוחמי סיירת מטכ"ל וצוערי קורס טיס שעברו סדרת שבי.

בעקבות ההודאה הוצא בן אוליאל בשעת לילה מאוחרת לשחזור בכפר. בהקלטה הוא אינו מדבר עד שראש צוות החקירה המכונה 'מיגל' מדרבן אותו לומר את הדברים "כמו שדיברנו, עמירם", אמירה בעייתית מאוד, לבד מהבעייתיות שבהפסקת הצילום עד להגעת הרכב לפאתי הכפר. שחזור אמור להיות רציף וללא הפסקות, ובעיקר ללא הכוונה.

עובדה שיש לתת עליה את הדעת היא דבריו של קצין המשטרה האחראי על החקירה, סנ"צ ארז אמויאל, שסיפר כיצד היה במתח רב ורק אחרי השחזור הבין שיש כאן תיק. המשמעות היא שעד לאותו רגע ידע גם אותו קצין שאין למשטרה שום דבר מפליל נגד בן אוליאל. "אם הוא יורד מהרכב ולא אומר כלום אין לחקירת השב"כ שום משמעות", אומר סנ"צ אמויאל.

ואם אנחנו מתרשמים מכך שהיה שחזור ומשוכנעים שאין דבר כזה שחזור שווא, כדאי שניזכר בעמוס ברנס ז"ל, מי שהרשויות כולן, כולל בית המשפט, הודו בכך שהופלל לשווא ושיחזר לשווא את המעשה שלא עשה.

ועוד הערה קטנה: הגרפיטי שהושאר על קירות בית משפחת דוואבשה היה 'יחי המלך המשיח' ולצד הכיתוב ציור של כתר. לא צריך להיות אנתרופולוג בכיר או חוקר חסידות כדי לדעת שהטקסט הזה משויך לחסידות חב"ד ולא לחסידות ברסלב, שלה השתייך בן אוליאל. הסיכוי שאיש ברסלב יכתוב משפט חב"די הוא קלוש ביותר.

אין לי מושג אם בן אוליאל עשה או לא עשה את המעשה, אבל מהסרט של בן שני ב'עובדה' לא ניתן היה להוכיח כלום, אולי אפילו להיפך.