האם החוק הבינלאומי אוסר על חברות לעבוד ביו"ש? לא ממש

בחינה של הנזק הפוטנציאלי של הרשימה השחורה מראה כי זכויות אדם לא עומדות בראש מעייניהם אלא הפעלת לחץ פוליטי

עו"ד יותם אייל , י"ט בשבט תש"פ

דעות עו"ד יותם אייל
עו"ד יותם אייל
צילום: עצמי

נציבות "זכויות האדם" של האו"ם פרסמה אתמול רשימה שחורה של חברות אשר פועלות בשטחי יו"ש ואשר לטענתם מפרות בכך את הדין הבינלאומי. בחינה פשוטה של הדין הבינלאומי הנוגע לשטחי יו"ש מראה כי אין הדבר כך.

ראשית, כאשר מתייחסים אל חוקיות של אזור מסוים צריך קודם כל לבחון את מעמדו של השטח. על פי תפיסת האו"ם שטחי יו"ש מהווים שטח כבוש, וההגדרה לשטח כזה נקבעה בתקנות האג. היא קובעת כי שטח כבוש נמצא תחת שליטת צבא זר ללא אישורו של הריבון החוקי. אבל יש בעיה בתפיסת האו"ם, כי לשטחי יו"ש לא היה ריבון חוקי מאז עזיבת הבריטים את ישראל וגם אז הם קיבלו את השטח כמנדט בלבד, מכאן שמדינת ישראל לא יכלה לקבל את אישורו של הריבון החוקי פשוט כי לא היה כזה. 

יתרה מכך, קריאה פשוטה של כתב המנדט הבריטי, שהוא הסמכות החוקית האחרונה בשטח, מראה כי מטרת המנדט הייתה להקים בשטח זה בית לעם היהודי, משמע שסיפוח השטח הוא בעצם הגשמת המנדט שניתן על ידי חבר הלאומים.

אף בהסכמי אוסלו אשר קיבלו הכרה עולמית, ומחבריו קיבלו פרס נובל לשלום, לא הוסכם כי מדובר בשטח כבוש אלא בשטח הנתון במחלוקת ושאלת ריבונותו תיקבע בעתיד במשא ומתן מדיני. 

שנית, גם אם נניח כי מדובר בשטח כבוש, פעילות החברות בו אינה נוגדת את הדין הבינלאומי. החוק הבינלאומי הוא הסכם בין מדינות והוא מתייחס לפעילות מדינה ולא פעילותן של חברות פרטיות, קל וחומר כאשר הן נותנות שירות גם לתושבי האזור המקומיים כמו Airbnb וbooking.

אחד הכללים הבסיסיים לגבי התנהלות מדינה בשטח כבוש קובע כי פעילותיה באזור יעשו לטובת האוכלוסייה המקומית, שאלה זו נידונה בעת בנייתו של כביש 443 אשר חלקו עובר בשטחי יו"ש ובג"צ קבע כי אכן ניתן לסלול את הכביש מתוך ההבנה כי הוא ייטיב עם ישראלים ופלסטינאים כאחד, מכאן שבוודאי שלא קיים איסור לפעול בשטחים אלו לטובת כלל האוכלוסייה ובוודאי שלא על חברות אשר אינן כפופות להסכמים בין מדינות.

כהערת אגב אציין שגם השאלה מי הם התושבים המקומיים נמצאת במחלוקת מכיוון וביהודה ושומרון קיים כבר דור שלישי של ישראלים שנולדו באזור ולכן בוודאי שפעילות המדינה לטובתם אינה הפרה של חוק בינלאומי.

שלישית, בעולם קיימים מספר שטחים שאין מחלוקת בעניינם כי הם שטחים כבושים, מקומות כמו טיבט, צפון קפריסין מערב סהרה כבושים על ידי מדינות שונות וחברות עולמיות פועלות בהן ללא כל מניעה. האו"ם שבאופן עקבי מגנה את ישראל וכעת עבר מדרגה כאשר בחר לתקוף חברות פרטיות רק בשל פעילותן בשטחים אלו, מתעלם משטחים אלו באופן קבוע (להוציא גינויים מינוריים על מערב סהרה) ומתמקד רק בישראל.

ניתן רק להניח כי מבחינת נציבות זכויות האדם של האו"ם לתושבי אזורים אלו לא מגיעה הגנה כמו שמגיעה לפלסטינים ביו"ש. מבחינה משפטית טענת הגנה טובה היא טענת האכיפה הבררנית, כאשר ניתן להראות כי רשות פועלת רק נגד אדם או גוף מסוים ולא נגד כל מי שנוהג כמוהו, ואז על הרשות להראות סיבה מספקת לכך. אם אין כזו הוא לא יואשם בבית המשפט. קל וחומר כאשר אנו מתעסקים בדין הבינלאומי שהוא תולדה של הסכמים בין מדינות, יש עליו מחלוקות רבות, הוא נתון לפרשנות רחבה ביותר ובמקרים רבים חוזקו נקבע על דרך התנהלות המדינות בנושא (הדין המנהגי).

במישור האנושי, בחינה של הנזק הפוטנציאלי של הרשימה השחורה שהפיצה נציבות זכויות האדם מראה כי זכויות אדם לא עומדות בראש מעייניהם אלא הפעלת לחץ פוליטי. רובם של העובדים במפעלים הפועלים ביו"ש הנם פלסטינים אשר זוכים לשכר ראוי ולתנאים סוציאליים טובים, סגירת מפעלים והעברתם למקומות אחרים כפי שעשתה סודה סטרים לפני כמה שנים, תביא לפיטורי העובדים אשר יישארו ללא עבודה ויכולת לפרנס את משפחתם. 

לסיכום, מה שמוביל את האו"ם הוא לא רצון לשמור על חוק בינלאומי כזה או אחר, אלא רק רצון אנטישמי לפגוע במדינת ישראל.