המחדל הבלתי נתפס בהגנה נגד טילים

ההתעלמות הכפולה מהצטיידות האויב במספר עצום של טילים ומהפתרון הטכנולוגי היחיד היא מחדל חמור מזה של מלחמת יום כיפור.

צחי לוי , א' באדר תש"פ

דעות אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: עצמי

ישראל מוקפת בכ-200,000 רקטות וטילים מסוגים שונים המסוגלים לפגוע בה, אבל אין לה, מסיבות כלכליות ברורות, אפשרות לייצר כמות מיירטים שתיירט אפילו מקצת מהכמות הזו.

המשמעות היא שבמלחמה מול חיזבאללה, המחזיק לפי מקורות זרים כ-150,000 טילים, ומסוגל לירות אלפי טילים ביום, אחרי מספר ימים של לחימה תישאר ישראל ללא כל הגנה לעורף.

ומה יהיה אז על תחנות הכוח ומתקני ההתפלה שלנו? על בסיסי חיל האוויר והימ"חים? מה יהיה על מיליוני האזרחים שיחטפו טילים ויאלצו לקוות למזלם הטוב?

גם החלופה היא לא משהו: החלטה שכל טילי היירוט יגנו רק על מתקני תשתית חיוניים, והעורף יוותר ללא מענה כבר מהרגע הראשון של הלחימה. כשהרמטכ"ל מדבר על הצורך להכין את העורף, תניחו שהוא מדבר בדיוק על זה.

אז איך הגענו למצב הבלתי נסבל הזה?

דומני שכולנו נסכים שישראל הייתה צריכה למנוע את התעצמות ארגוני הטרור סביבה ואת הפיכתם לצבאות, בדגש על החיזבאללה. המציאות מוכיחה שבין ישראל לחיזבאללה מתקיים מאזן הרתעה, מי היה מאמין. עכשיו, צריך לטפל בהגנת העורף מפני טילים.

הקונספציה של מערכת הביטחון שטילים נגד טילים יכולים לתת מענה – קרסה כלכלית: טיל של כיפת ברזל עולה כ-75,000$ ולפעמים יש צורך לירות יותר מטיל אחד כדי ליירט, טיל של מערכת "שרביט קסמים" ליירוט רקטות לטווח בינוני עולה כמיליון דולר, טיל של מערכת "חץ" ליירוט טילים ורקטות כבדות עולה כ-3 מיליון דולר.

זו הסיבה שכולנו מניחים שמספר טילי היירוט קטן דרמטית ממספר הטילים התוקפים שבידיי האויב, שיצורם עולה אחוזים בודדים מעלות ייצורו של טיל מיירט.

לפי פרסומים זרים, בידי האויב אלפי טילים לטווח בינוני וארוך, בעלי ראש נפץ של 500-600 ק"ג. הנזק שטילים כאלו יכולים לחולל הוא עצום, וכדי ליירט אותם, ישראל צריכה להשתמש בטילי "שרביט קסמים" ו"חץ" היקרים, וכל זה, עוד לפני שהתייחסנו לפרוייקט דיוק הטילים של החיזבאללה, שהופך כל רקטה טיפשה לטיל מונחה מדוייק בעלות זניחה של כמה אלפי דולרים, מה שיחייב את צה"ל ליירט כל טיל אויב, ורק יגביר את הצורך להצטייד בעוד מיירטים יקרים.

קונספציית היירוט בטילים, כך אתם כבר מבינים, קרסה כבר מזמן, ובמחדל מדהים הפכה את העורף האזרחי והצבאי של ישראל לפגיע. אוייבנו מסוגלים לעשות לנו היום בקלות, את מה שאנו עשינו להם כל השנים – להעביר את המערכה לשטחנו.

אז מה הפתרון? האמת שיש רק פתרון הגנתי אחד: ישראל חייבת לרכוש את מערכת ה"סקאיגארד", מערכת לייזר כימי ליירוט טילים, שפיתוחה הסתיים כבר ב-2007, אך היא נזנחה לטובת מערכת "כיפת ברזל".

לפי מפרט שפרסם היצרן, נורתרופ גרומן האמריקאית, מערכת "סקאיגארד" אחת יכולה להגן על תא שטח ברדיוס של 15 ק"מ מפני כל איום אווירי: מרחפנים ופצצות מרגמה, ועד לטילים בליסטים כבדים מאיראן וטילי שיוט מתוחכמים. 

בשונה מטילי היירוט היקרים, יירוט בלייזר כימי עולה כ-2000$ בלבד, והוא משנה לחלוטין את המשוואה של כלכלת המלחמה לטובת ישראל. סוללה אחת עולה כ-50 מיליון דולר, לפי חוזה רכש שהציגה נורתרופ גרומן למשרד הביטחון.

ה"סקאיגארד" פותח במשותף על ידי ישראל וארה"ב בעלות של כ-400 מיליון דולר. כבר ב-2004 נערך ניסוי במדגים טכנולוגיות שנקרא "נאוטילוס" בארה"ב. המערכת הצליחה ליירט 46 מתוך 46 טילים, פצצות מרגמה ופגזים שנורו לעברה. 100% הצלחה.

בעוד ה"נאוטילוס" הוא תותח לייזר כימי בעוצמה של כ-300 קילו וואט, ה"סקאיגארד" הוא תותח לייזר בעוצמה גדולה פי שלושה של כ-1000 ק"ו, ממדיו הוקטנו פי ארבעה ולכן ניידותו דומה לניידות של כיפת ברזל. 

צילום: ללא קרדיט

ההתעלמות הכפולה של הממסד הביטחוני בישראל, הן מההתעצמות המטורפת בטילים של האויב והן מהפתרון הטכנולוגי היחיד, ה"סקאיגארד", הוא גדול המחדלים הביטחוניים התולדות המדינה, גדול אף ממחדל מלחמת יום הכיפורים.

לאור המחדל העצום, הוקמה על ידי בכירי המדענים בישראל בתחום הלייזרים עמותה בשם "מגן לעורף", אליהם הצטרפו גם קצינים בכירים במיל'. יו"ר העמותה הוא ד"ר עודד עמיחי. נשיא העמותה הוא תא"ל במיל' צבי שור וחבר בה האלוף במיל' יצחק בריק. כל חברי העמותה מצהירים כי אין להם שום קשר כלכלי לייצרנית ה"סקאיגארד" וכל רצונם הוא להגן על מדינת ישראל.

לאחרונה פורסם כי ישראל מפתחת מערכת יירוט בלייזר חשמלי. יש לברך על כך. עוצמתה של המערכת לפי הפרסומים היא כ-100 קילו ואט. מומחי עמותת מגן לעורף מסבירים שעוצמה כזו טובה ליירוט רחפנים, לא ליירוט טילים. הלייזר הכימי, ה"סקאייגארד" שעוצמתו גדולה פי 10, הוא הפתרון היחיד להגנת העורף מפני טילים מכל סוג.

נגד ההצטיידות ב"סקאיגארד" הופנו כמה טענות מגוחכות וראוי להפריך אותן אחת לאחת:

"אם המערכת כל כך טובה למה האמריקאים לא רכשו אותה" – הם לא צריכים אותה. ארה"ב היא מדינת ענק המוגנת על ידי שני אוקיינוסים אדירים. המערכת פותחה עבורנו.

"המערכת לא עובדת בעננות כבדה". מזג אוויר חורפי אכן מגביל את המערכת, אך לחלוטין לא מבטל אותה, וממילא ישנם מעט ימים חורפיים כאלו בישראל. בימים בודדים כאלו טילים יכולים לגבות, וממילא אין אלטרנטיבה אחרת.

"המערכת פולטת גאזים רעילים" – נכון, אבל טילים יותר. הרבה יותר. רדיוס הגנה סביב משגרי כיפת ברזל או "פטריוט" גדול פי כמה.

חובה לומר, אני משוכנע שישראל תנצח בכל מערכה, אך זה לא סותר את העובדה שעל המדינה מוטלת החובה להגן על העורף הצבאי והאזרחי שלה, ואין שום מערכת שיכולה לעשות זאת להוציא ה"סקאיגארד" שתוכננה ופותחה במיוחד עבור ישראל. לא לרכוש את המערכת, זה מחדל ביטחוני בלתי נתפס. 

תודה לאלי בר און מעמותת "מגן לעורף" על הסיוע בכתיבת המאמר.