הזכות להורות והזכות להורים 

הזכות לחוות הורות אינה גוברת על הזכות להורים ביולוגים. אסור לנו כחברה ליזום מהלכים שיאפשרו ואף יעודדו פגיעה בזכות להורים. 

מיכאל פואה , ג' באדר תש"פ

דעות משפחה
משפחה
צילום: באדיבות המצולם

פסק הדין של בג"ץ המחייב את המדינה לאפשר פונדקאות לגברים היה צפוי.  מחייב את כולנו לחשיבה מחדש. אומנם פסק דין זה שמושעה בשלב זה ל-12 חודשים אך פרק זמן זה נועד לאפשר לכולנו ללמוד את נושא הפונדקאות לעומק ולקבל בו הכרעות. 

שיח הזכויות יחד עם התקדמות טכנולוגית הפריון הוביל אותנו כחברה ומדינה לאשליה כאילו אנו יכולים לספק ילד לכל דורש ולממש בכך את זכותו להורות. רגש הרחמים לזוגות שמסיבות רפואיות לא יכולים להביא ילד לעולם, פרץ את הדרך לחוק הפונדקאות ובשנת תשע"ח 2018 בלחץ הבג"ץ סלל את הדרך לכל אישה שיש לה מגבלה לשאת הריון גם אם היא לא נשואה.

האינטרסים של מי שרוצים לממש את חווית ההורות ולא זכו לילדים בצורה טבעית ושל כל יחידות ההפריה המלאכותית ברורים. אולם הקול של הילודים בהליך זה, לא נשמע היות שהם עדיין לא באו לעולם. גם קולם של מי שחושבים שהליך זה לוקה בכשלים מוסריים וחברתיים לא נשמע עד עתה. פסיקת הבג"ץ היא קריאת השכמה לכולנו לשוב ולבחון מחדש את כל נושא הפונדקאות. האם בעת שהמחוקק אפשר פונדקאות במגבלות חמורות למקרי קצה הוא אכן התכוון להגיע למצב בו במדינת ישראל מאפשרת סחר סיטונאי בילדים וברחמן של נשים? 

זכות לעולם אינה עומדת בגפה היא תמיד באה "על חשבון" מישהו אחר. האחר במקרה זה הוא קולו של הילוד שלא נשמע היות והוא לא אישיות משפטית, ואין לו את היכולת ואת האמצעים לשכור עורכי דין וכלי התקשורת להגן על זכויותיו. אך דווקא משום כך מוטל עלינו כחברה לבחון את הדברים במבחן הראויות. האם ראוי להביא ילד לעולם בכוונה תחילה כיתום מהולדה.

הדברים נכונים לא רק ביחס לפונדקאות אלא לכל תהליך שבסופו אנו כחברה משחררים אב או אם מאחריותם לגידול הילד הנוצר מהם מבחינה ביולוגית. המחשבה כאילו הזרע הביצית או הרחם הם רכוש שניתן למכור, להשכיר או לתת במתנה הוא תולדה של תפיסת המשפט הרומי הרואה בילדים רכוש שהאב יכול לעשות בו כרצונו. היהדות מתנגדת לראיה זו באופן מוחלט.

הקשר בין ההורה הביולוגי לילדו הוא מציאות הווייתית מוחלטת שלא ניתנת לשינוי באמצעות הסכם או חוזה. לקשר זה יש השלכות רבות בדיני עריות, בדיני ירושה, כבוד ההורים ובחובות ההורים ביחס לילדיהם. 

הזכות לחוות הורות אינה גוברת על הזכות להורים ביולוגים. אסור לנו כחברה ליזום מהלכים שיאפשרו ואף יעודדו פגיעה בזכות להורים. 

סוגיה נוספת היא מתן ההכשר להחפצת הנשים והפיכתן לאינקובטור חי תמורת כסף. באופן עקרוני מדובר בסוג של עבדות מודרנית. מסיבות אלו ואחרות במדינות רבות כמו צרפת איטליה שוויץ גרמניה ועוד אסרו את הפונדקאות לגמרי ובחלקן אף לא מכירים בהליך כזה שנעשה מחוץ למדינתם. 

סוגיה זו לא עלתה לדיון ציבורי ראוי במדינת ישראל, והגיע הזמן שהציבור היהודי יאמר את דברו בקול ברור. מדובר בכשל מוסרי שיש לעוצרו. השימוש ברחם אישה שאינה בעלת הביצית אותה היא נושאת שהתחיל כפתרון לנשים עם בעייה בריאותית, הפך להיות כלי לניתוק הקשר ההווייתי בין הילוד לאמו כדי שיהיה קל יותר לסחור בו ולממש את חוויות ההורות לאנשים בעלי אמצעים. 

פסק הדין הופך את חוק הפונדקאות שנחקק כניסיון לעזור לנשים עם בעיות רפואיות, לדרך הסלולה  לרבים לסחור בילדים וברחמן של נשים מעוטות יכולת. 

השופט הנדל כותב  "אילו המחוקק הישראלי היה מוצא לנכון לאסור על פונדקאות, אינני סבור כי הייתה בכך משום פגיעה בזכות חוקתית." בכך סימן השופט את הדרך הנכונה להתמודדות עם פסק הדין השערורייתי. 

עלינו להבין כי בשם השוויון בית המשפט לא יאפשר להבדיל בין זוגות נשואים לשאינם, ובין נשים לגברים. איסור פונדקאות בשם טובת הילדים וזכותם להורים, ואיסור הסחר בילדים ובגופן של נשים, הוא המוצא הנכון והטוב לסאגה זו. הגיע הזמן שמדינת ישראל תעמוד בראש המדינות הנאורות והמוסריות בעולם שיודעות לא רק לנצל את הקדמה הטכנולוגית, אלא גם להגביל את השימוש בה במגבלות המוסר והראוי. יש לתבוע מנציגנו בכנסת הבאה לבטל את חוק הפונדקאות. 

הכותב הוא מראשי תנועת "בוחרים במשפחה"