גילוי נאות 1: לפני שנים רבות טבע הח"מ את הנוסחה: ביבי או טיבי. מאז משקפת האמירה הנ"ל את המציאות הפוליטית בישראל.
גילוי נאות 2: לפני שנים רבות, במאמרים שפורסמו ב"מקור ראשון", טבע הח"מ את ההגדרה: מלחמת אוסלו. המושג מלחמת אוסלו, מלחמה שהיתה צפויה מראש ובלתי נמנעת לנוכח הסכמי אוסלו האומללים, נטבע על-ידי בסדרת מאמרים ב"מקור ראשון", שבה הגדרתי את שם המלחמה הצפויה, את אופייה וכיצד להתכונן אליה, אבל איש לא שעה לאזהרות, ומלחמת אוסלו פרצה באופן בלתי מפתיע באוקטובר 2000.
מדובר במאמרים הבאים: חי"ר עכשיו, שהתפרסם ב- 15.08.97; היכונו למלחמת אוסלו שהתפרסם ב- 17.07.98; מלחמה ושמה אוסלו שהתפרסם ב- 03.09.99. התקשורת הישראלית, זו שאימצה את ההרפתקה האוסלואידית בלי לבדוק ובלי לחקור, סירבה להשתמש במונח העברי, והעדיפה את המונח הערבי "אינתיפאדה".
גילוי נאות 3: לפני שנים רבות, במאמרים ב- YNET ב- 18.02.08 , ב- "ישראל היום" ב- 23.12.08 וב- "מעריב-NRG" ב- 12.03.12, טבע הח"מ את המונח חוטף עזה במקום הכינוי השגוי עוטף עזה. מאז משקפת האמירה הנ"ל את המציאות הביטחונית בדרום הארץ. לאחרונה אפילו בני גנץ אימץ אותה.
הפעם, לקראת בחירות 2020, ולקראת הקמת ממשלה בעקבותיהן – כך יש לקוות – מן הראוי לבדוק איזו מין ממשלה מסוגל בני גנץ להקים, אם בכלל. לפי כל הסקרים, אם תקום ממשלת גנץ, תהיה זו למעשה ממשלת איווט-טיבי. לפי כל הסקרים, גוש השמאל עתיד לכלול כ- 32 ח"כים של כחול-לבן בראשות גנץ, כ- 9 ח"כים של העבודה-גשר-מרץ בראשות פרץ, כ- 7 ח"כים של ישראל ביתנו בראשות אביגדור (איווט) ליברמן וכ-14 ח"כים בראשות עודה וטיבי.
במלים אחרות, גנץ יוכל להקים ממשלת מיעוט הנשענת על 41 ח"כים שלו ושל פרץ בתוספת 7 ח"כים של איווט ובתמיכה מבחוץ של טיבי, או ממשלת מיעוט הנשענת על 41 ח"כים שלו ושל פרץ בתוספת 14 ח"כים של טיבי ובתמיכה מבחוץ של איווט. במלים אחרות: כדי להיות ראש ממשלה זקוק גנץ לנכונות של טיבי לתמוך מבחוץ בקואליציה הכוללת את איווט ואנשיו, או לנכונות של איווט לתמוך מבחוץ בקואליציה הכוללת את טיבי ואנשיו.
כלומר: גנץ זקוק לנס, שבו שני זנבות האודים העשנים, איווט וטיבי, יסכימו לתמוך זה בזה באופן חד-פעמי, כדי שגנץ יהיה ראש ממשלה, והעיקר מבחינתם: כדי שנתניהו לא יהיה ראש הממשלה. זמן קצר אחר-כך יפרשו איווט וטיבי ואנשיהם, וגנץ יעמוד בראש ממשלת מיעוט וממשלת מעבר, אבל יגיע לבחירות הרביעיות עם התואר של ראש ממשלה.
מצב כזה ינציח ויחמיר את המציאות הפוליטית בישראל 2020. בני גנץ, רב-אלוף במילואים, אבל טירון פוליטי, אולי יישב לזמן מה על כיסא ראש הממשלה, אבל לא יוכל לבצע פעולה כלשהי בתחום כלשהו.
המחשבה שאיש שמאל קיצוני העומד בראש מפלגת טרנספר קיצונית, לוטש את עיניו לתפקיד שר החינוך צריכה להדיר שינה מכל מי שעתידם של ילדי ישראל יקר לו. כל מי ששוקל להצביע עבור גנץ, כולל גנץ עצמו, ראוי שישקול שוב את דרך הצבעתו.