אם אין דגל ישראל – אין כלום!

כמה אני מופתע בכל פעם מחדש מכך שיש מי מחבריי שבאמת שוקלים להצביע למפלגות שאינן מניפות את דגל ישראל.

תגיות: קובי אלירז
קובי אלירז , ד' באדר תש"פ

המסר שלי קצר. הוא מתהפך בלבי, בבטני ובראשי כבר שבועות, אבל הצלחתי לשים עליו את האצבע רק ביומיים האחרונים: אל תצביעו למפלגה שדגל-ישראל לא מתנופף במרכז הקמפיין שלה.

איזו תובנה פשוטה. נכון?

דגל ישראל במרכז הקמפיין. כמה בסיסי. כמה בנאלי.

וזה לא שאני חושד שיש יותר מדי מחבריי מהציונות הדתית שמתכוונים להצביע לרשימה המשותפת.

כמה בלתי נתפס שאדם ציוני דתי, הרואה במדינת ישראל "ראשית צמיחת גאולתנו" ישקול אפילו לרגע להצביע למפלגה שלא חושבת שדגל-ישראל הוא הסמל שמנגן על הרגש הבסיסי של כל יהודי ושכדאי לנפנף בו לפחות קצת כדי להביא קולות. אם הם לא משתמשים בדגל-ישראל כדי לפתות אותך לבחור בהם, אז כל פעמוני האזעקה אמורים להתעורר בראשך ובלבך, שמשהו אינו כשורה.

כולם רוצים את קולותיהם של בני הציונות הדתית. המפלגות מזהות את הבלבול הפנימי במגזר ומנסות לנגוס נתחים מתוך העוגה המתפוררת. אבל כמה אני מופתע בכל פעם מחדש מכך שיש מי מחבריי שבאמת שוקלים להצביע למפלגות שאינן מניפות את דגל ישראל.

ש"ס מתאמצים לקרב את היהדות המסורתית ויהדות התורה עושים מאמצים לקרוץ לציבור התורני. כמה מפתה לאדם דתי להצביע בבחירות למפלגה שחורטת על דגלה חיי תורה. התורה היא מרכז חיינו כחברה, היא נותנת משמעות לכל מה שאנו עושים. היא הזהות הבסיסית ביותר שלנו כיהודים מאמינים. והיא גם נותנת את המשמעות לקיומה של מדינת ישראל ולאהבתנו לכל אדם מישראל. ללא תורה אין כלום.

אבל החידוש הגדול שהביאה תנועת "המזרחי" ובעקבותיה הפלטפורמה הפוליטית של הציונות הדתית היא העובדה שהתורה היא גם היסוד לקיומה של מדינת-ישראל. הפסים בדגל ישראל עוצבו כטלית וצבעי הכחול לבין כבגדי הכהונה. וכמה קל לשכוח שזה הולך גם לכוון השני. התורה ללא מדינת ישראל היא דוויה, היא חסרה ודהויה. היא שרויה בגולות. היא תורה של פרטים ושל קהילות ואינה נכס לאומי. גאולת ישראל עולה וזורחת מול עינינו המשתאות בדמותה של מדינה, בכוחו של צבא, בספרי החוקים, בכבישים, בבניינים ובשדות. ואיך אפשר ללמוד תורה בהתעלמות מוחלטת מקיומה של מדינת ישראל?! איזו מין תורה היא זאת?! כותב הרב קוק: "ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי תשובה בזמן הזה, ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יכול לכוין שום דבר לאמיתתה של תורת אמת". (אגרות הראי"ה, אגרת שע"ח)

זכינו לינוק מתורתו של הרב קוק, תורת התחיה הלאומית ולסגל לעצמנו מבט גאולי על כל פרט מחיינו כאן בארץ הזאת. אנו זוכים להרגיש בחושינו את פעמי הגאולה, ילדינו מגיל קטן מבינים זאת ומזהים זאת ורואים בכך ערך מרכזי בחייהם. תורה יש גם בברוקלין, גם בגולדס-גרין ובבלגיה.

התורה לא משה מפי תינוקות של בית-רבן מיום קבלת התורה ובמשך אלפיים שנות גלות בתקופות חשוכות בימי עמינו עד היום. אך תורת ארץ ישראל מה תהא עליה? יש רק מפלגה אחת המציבה אותה במרכז חיינו. ורק החיבור בין תורת חיים לאומה, למדינה ולארץ היא תורה שלמה, תורה שיש בה בשורה לאומה כולה. זו לא מלחמה על "זכות הקיום" של התורה או של שומרי התורה, אלא על החיבור שלה לעצם החיים הלאומיים של עם ישראל במדינתו. 

לא הכל מושלם בפלטפורמה הפוליטית של הציונות הדתית. הויכוחים רבים, הפערים בין הדעות לא קטנים, ולפעמים יש תחושה שהתורה לא מקבלת את מקומה הראוי לה בעשיה הפוליטית של המפלגה. אך המשולש של תורת ישראל-עם ישראל-ארץ ישראל הוא קשר בל יינתק ועומד בבסיס תפיסתה של הציונות הדתית. הבירור הוא מתמיד, מעמיק ויומיומי כי המציאות מסובכת והדרך לקשור בחיים הלאומיים בין קודש-לחול מורכבת ומפותלת ומציבה בפנינו אתגרים לא פשוטים.

אל תצביעו למפלגות אשר עיניהן כהות ואשר מנהיגיהם אינם מצליחים לראות בכל בוקר כשהם מתעוררים את זריחת אור הגאולה על חיינו הלאומיים.

אל תצביעו למפלגות אשר אינן מניפות את דגל ישראל (ולו רק לטובת הקמפיין שלהן).

אם אין דגל ישראל – אין כלום.