תהליכי העומק נצחו את הפוליטיקאים ואת המשפטנים

את נתניהו שונאים יריביו משום שהוא עומד בראש "הקואליציה היהודית", מול "הקואליציה הישראלית".

פרופ' אלישע האס , ח' באדר תש"פ

כמה הערות ראשוניות לפני שקיבלנו את התוצאות המדוייקות:

התהליך המרכזי שמכתיב את תוצאות הבחירות בעשור האחרון הוא תהליך חיפוש הזהות היהודית והופעת המסורתיות בקרב יהודים ישראליים. המסורתיות מחלישה את הדיכוטומיה המלאכותית של דתיים לעומת חילוניים. זהו התהליך החשוב ביותר של הדור השלישי של הציונות. והוא, ורק הוא, יקבע את כושר החיים של המפעל הציוני. 

את נתניהו שונאים יריביו משום שהוא עומד בראש "הקואליציה היהודית", מול "הקואליציה הישראלית". דבר זה זוהה כבר ב 1966 על ידי שמעון פרס המובס שאמר "היהודים ניצחו את הישראלים". לא הוא ניצח אלא הקהל המסורתי היהודי המסורתי על כל גווניו ניצח. המפלגה הגדולה היחידה בישראל שהיא דמוקרטית ומקיימת בחירות פנימיות, היא היחידה שיכולה להיות בית משותף לכל עם ישראל בכל מדרגות מחוייבותו למסורת הישראלית. המשותף לכולם הוא המחוייבות לזהות יהודית על כל גווניה. 

השימוש בבית המשפט כתחליף לדמוקרטיה קיבל הצבעת אי אמון מלאה מן הציבור היהודי. גנץ ויתר על הזדמנות להיות ראש ממשלה אחרי מועד ב' משום שציפה שכתבי האישום יגישו לו ניצחון. "חכמת ההמונים" בריאה וחזקה יותר. 

התגייסתי אתמול למבצע "הקש בדלת" של מפלגות הימין. הארגון היה מופתי. נשלחתי לשכונת גילה בירושלים. דפקתי על כ100 דלתות. פגשתי שם מגוון מלא של היהודים הישראלים. כולם, להוציא אחת, קיבלו אותי בסבר פנים יפות בלי קשר למפלגה אליה הצביעו. משיחות אקראיות עם אנשים על סף ביתם גיליתי שבציבור קיימת התכונה של "הכרת הטוב". אנשים הסבירו לי שהישגי מדינת ישראל מביאים אותם לתמוך בממשלה הקיימת. 

חכמת ההמונים פועלת. המדגם של האנשים שפגשתי הם אנשים שחיים בתוך המציאות הישראלית, מבינים את המציאות, מבינים את האתגרים, היעדים וההישגים. הם הצביעו לפי חשיבות הזהות היהודית שלהם ולפי ראיה מפוכחת של הייעוד הלאומי והמציאות של המפעל הציוני. קיבלתי לכך אישור כאשר ראיתי את המדגם.

שתי תוצאות נוספות ראויות לתשומת לב: ראשית, קריסת השמאל החילוני שהיא תוצאה ישירה בעיקר בגלל תהליך חיפוש הזהות היהודית והמסורתיות. ושנית, ההבדל בין הדרוזים לערבים. הדרוזים נוהגים כאזרחי ישראל ומשתלבים במפלגות עם היהודים. הערבים שומרים על הפרדה. הם משתלבים כלכלית אך נפרדים פוליטית, כל זמן שמנהיגותם תמשיך להוביל קו של שאיפה לחיסול המפעל הציוני על ידי ביטול המדינה היהודית השתתפותם בממשלה תהיה לא לגיטימית. בתפוצות ישראל יהודים לא הקימו מפלגות יהודיות.

לכן, התוצאה המעניינת ביותר היא היחס של 60 לעומת 38 בקירוב (מצביעי ליברמן לא נכללים בשלב זה משום שאיני יודע מי הם וכמה מהם בגלל יהודים בשלב זה). כלומר: בקרב הציבור היהודי מסתמן מצב של פער של 20% בין שתי הקואליציות (יהודית לעומת ישראלית לפי פרס). וזאת לאחר ירי בכל התותחים כולל כתבי אישום וטענות על אורך קדנציה וכו' וכו'. 

שאלה שעלתה שוב היא מדוע מפלגת ימינה לא גדלה. התשובה ניתנה כבר בבחירות 1981. אמירה נדושה חוזרת ומושמעת שפעם היה טוב, המפד"ל הישנה והטובה קיימה ברית היסטורית עם תנועת העבודה וכו' היא טעות מוחלטת. זהו סילוף של ההיסטוריה. מעולם לא היתה ברית. היה יחס של זלזול ופוגענות מצד השמאל הציוני החילוני כלפי השותפים הציונים שומרי השבת שהיו כנועים תחת הדורסנות של האדונים. היתה מלחמת תרבות שהוכרעה כאשר התשתית האידיאית של השמאל הציוני התנדפה בשנות השישים. עד שנות השבעים הלוחמנות של מפא'י ומפ'ם שימרה את גודלה של המפד"ל.

אחרי שבגין הקים ממשלה ואמר "כולנו יהודים" "יהיו עוד הרבה אילוני ממרא" וכו', הציונים הדתיים השתלבו בתוך הבית הגדול של הליכוד ולכן ב 1981 המפד"ל הצטמקה ב50 אחוזים עד שב2009 (אם אינני טועה) ירדה לשלשה מנדטים בלבד. הציונות הדתית קיימת ומובילה בהרבה תחומים אולם יש לה בית גם בתוך מפלגת עם ישראל, מפלגת הליכוד. יחד עם זאת לדעתי הפרטית, יש לימינה תפקיד גדול וחשוב וחשוב להגדיל את כוחה. הצוות בנט-שקד מוביל קו של שותפות יהודית של כל גווני המסורתיות ולכך נועד תפקיד חשוב מאוד לצד שמירת היהודיות של המדינה. 

אנחנו עומדים לפני מערכה מאוד חשובה: התנגשות צפויה בין הדיקטטורה של המשפט והדמוקרטיה של היהודים. טוב יעשה בית המשפט אם יניח את נשקו מראש ויקח יזמה של החזרת הפרדת הרשויות. אם לא כך יעשה יגיע היום, בקרוב או פחות בקרוב והפרדת הרשויות תיכפה עליו על ידי נבחרי הציבור שנרדמו בשמירה במשך שלושים שנה. הדמוקרטיה תפעיל אותם.