מצביעי הציונות הדתית – אייכם?

הבחירות השבוע הוכיחו עד כמה רחוק המצביע הציוני דתי ממפלגת האם שלו. האם הציונות הדתית הפוליטית, האידיאולוגית, הגיעה לסוף דרכה?

מנחם רהט , ט' באדר תש"פ

1.

בדיוק לפני מאה שנה, באביב 1920, חל מהפך במעמדה של ארץ-ישראל. באותו מועד קיבלה בריטניה הגדולה את המנדט על ארץ ישראל, ושיגרה ארצה ב-1 ביולי את הנציב העליון הראשון, יהודי בריטי ושמו הרברט סמואל, מקורב לציונות, שסייע רבות להשגת הצהרת בלפור.

    נראה היה אז שחלומה המתוק של התנועה הציונית הולך ומתגשם. מה שחסר היה אז, היו יהודים שיעלו ארצה. הצפי היה שהניצחון הבריטי במלחמת העולם הראשונה, ומינוי נציב עליון יהודי לארץ ישראל, יחולל נחשול של עולים יהודים ארצה. אבל העליה התמהמה, הגיעה טיפין טיפין, שהדאיג את בכיר המנהיגים הציוניים ד"ר חיים וייצמן, אשר זעק מנהמת ליבו: "עם ישראל - אייכה?"

2.

הציונות הדתית איננה כמובן רכיב בלעדי בקרב העם היושב בציון. אבל היא בהחלט רכיב חשוב בו. על פי נתוני הלמ"ס לשנת 2016, מגדירים עצמם 16% מתושבי ישראל כדתיים לאומיים. אם בבחירות לכנסת ה-23 השבוע הצביעו כ-4.2 מיליון מצביעים, כי אז היו אמורים להצביע, לכאורה, 672 אלף איש לרשימות הציונות הדתית – ימינה ועוצמה יהודית.

בואו ננכה מסכום זה את 17,500 מצביעי עוצמה יהודית, שקולותיהם נזרקו לפח (ובעקיפין חיזקו גם את המשותפת), עדיין נותרו במאגר 654.5 אלף קולות ש'שייכים' מבחינת הגדרתם האישית בסקר 2016, לציונות הדתית.

3.

אילו כל אלה היו מצביעים לרשימת ימינה, שאמורה היתה לכאורה לייצג את כל הקשת הדתית לאומית, מן החרד"ל ועד חובשי כיפת שקל, מה שלא קרה מעולם, כי אז היתה ימינה זוכה הפעם ב-16% מכלל הקולות, שזה אומר 19 מנדטים בכנסת ה-23. בפועל זכתה ימינה רק ב-6 מנדטים, שמשקפים אובדן של מנדט אחד, לעומת ה-7 שהיו לה בכנסת ה-22. 

איך ומדוע אבד הקשר עם אותם 13 מנדטים פוטנציאליים שנעלמו?  או שמא נתהה ברוח אמירתו האלמותית של וייצמן: ציוני דתי – אייכה?? הבוחר סרוג – אייכה???

4.

בימיה הטובים ביותר זכתה הציונות הדתית, המפד"ל דאז, ב-12 מנדטים (בחמש כנסות: ה-4 וה-5, ה-7, ה-9 וה-19). אבל הציונות הדתית לא הצליחה לשחזר את הצלחת שיא כל הזמנים. להיפך, היו כנסות שבהן ירדה ל-3 מנדטים בלבד (כנסת 18, 2009). גם בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, למרות הזרמת דם חדש לרשימה, כולל נציגות נשית עשירה, לא הצליחה הציונות הדתית להתרומם: בכנסת ה-21 – איחוד מפלגות הימין זכה ב-5 מנדטים (ואילו 'הימין החדש' של בנט ושקד כשלה בשל היעדר 1,400 קולות); ובכנסת ה-22 ימינה בראשות איילת שקד, גרפה 7 מנדטים.  

בין לבין עברה הציונות הדתית פוליטית פיצולים אינספור שיקצר המצע מלפרטם.

5.

ההישגים האלקטורליים הדלים של הציונות הדתית, מצביעים על כך שאולי הגיעה הציונות הדתית הפוליטית, לסוף דרכה. במפה הישראלית נותרו כיום שתי מפלגות אידיאולוגיות (מבלי למנות את המפלגות המגזריות, החרדים והערבים): מרצ וימינה, ושתיהן הוכו קשות בשנים האחרונות. האם הגענו לסוף עידן הפוליטיקה האידיאולוגית, בימין ובשמאל? קץ האידיאולוגיות? 

6.

יש לירידה בכוחה של הציונות הדתי מפוטנציאל של 19-20 מנדטים ל-5 בפועל, סיבות רבות.

האחת: הציונות הדתית הינה הגדרה רחבה מאוד לציבור מגוון שהשקפותיו הדתיות, הלאומיות, החברתיות והכלכליות, פרוסות על פני כל הרצף הדתי לאומי, ואין כל אפשרות לאחד את כולן תחת אותה מטריה מפלגתית/פוליטית. הציבור הציוני דתי שמשתלב  לחלוטין בהוויה הישראלית: בצבא, באקדמיה, בתעשיית ההייטק ובעולם התורה, תוהה מדוע לא 'יתפזר' גם בעולם הפוליטי: החל מיהדות התורה (שגרפה הפעם קולות של הציונות הדתית) וש"ס (שמספר הסרוגים בה רב ובולט), דרך הליכוד (שמספר הסרוגים בו עולה כנראה על כל מצביעי ימינה או קודמותיה) ועד כחול לבן ואפילו העבודה ומרצ. בניגוד לחרדים, אין לו 'מדים' שיבדלו אותו משאר החברה הישראלית, אין לו 'דעת תֵּיירֶה' כופה, אין לו גורו, ואין לו מחוייבות למסגרת הפוליטית הדתית שנוסדה לראשונה ב-1902.  

השניה: היותה של מפלגת הציונות לילדת הכאפות של שאר העולם הפוליטי. נתניהו לא חדל מלתקוף אותה, מהמלצתו שלא להצביע למענה ("הצביעו יהדות התורה", אמר לפני שבוע), מול מאמציהם של בנט ושקד שלא להגיב, מה שהתפרש כהסכמה שלהם עם הרעיון שצריך שהליכוד יגדל על חשבון ימינה. 

השלישית: המלחמות הפנימיות בתוך הנגמ"ש הציוני דתי. הרב פרץ ואמירותיו השגויות, התנהלותם הבלתי מכובדת של פרץ ובנט כלפי איתמר בן גביר, 'מלחמת האחים' בתוך הרשימה עד לרגע האחרון ממש, והיעדר 'מבוגר אחראי' בעל אוטוריטה מחייבת.

ואחרון לא חביב: התדמית הגרועה שהצמידו אישים חילוניים לציונות הדתית – למשל האיוולת שטענה שהציונות הדתית היא 'גידול סרטני', ודברי ההבל שהשמיע פרופסור ירושלמי הזוי כאילו הציבור הדתי אשם בהפצת הקורונה.

7.

כל אלה יחד, שהפכו את הציונות הדתית לילדת הכאפות של הציבור הישראלי הכללי ושל חלק גדול מהציבור הסרוג, מטילים סימן שאלה גדול על זכות הקיום של מפלגה ציונית דתית אידיאולוגית. יתכן שגם למפלגה שמאחוריה 118 שנה, יש תאריך תפוגה. אפילו לווייתנים מסתערים לעיתים על החוף, מתוך אובדן ייצר הקיום.   

(באדיבות שבועון 'מצב הרוח')