למה להיות שליליים?

מאיר גרוס , ט"ו באדר תש"פ

דעות מאיר גרוס
מאיר גרוס
צילום: עצמי

ראשית, הערה מקדימה. 

החוק הפרסונלי של פסילת ראש הממשלה אמור לקבוע שינוי ערכי בחברה הישראלית. משפטית, כל אחד זכאי- בפני החוק- עד שתוכח אשמתו. אין חוק הקובע שהוא אשם עד שיוכיח את חפותו. ראש ממשלה צריך להתפטר רק כשיש פסק דין מוחלט וסופי.

הגשת כתב אישום נגדו אינה אמורה להיות בעלת השלכה חוקית. להלכה ולמעשה כך צריך להיות אצל כל אדם. טענת כחול- לבן שמטעמים מוסריים העומדים מעל לחוק יש לפטר אותו, היא נורמה חדשה. ונשאלת השאלה למה לא להשתמש באותו הגיון כדי לחייב בעל תפקיד ציבורי להתפטר כבר בעת פתיחת חקירה.

הרי רשויות החוק – לטענת הטהרנים- אינם יורים יריות סרק. ומשהו רקוב בממלכה שלו. ומכאן שהבסיס המוסרי עליו נשענים דורשי פיטוריו של ראש הממשלה מחייבים אותם להחיל את החוק הפרסונלי גם על הנחקרים ב"ממד  החמישי", בפרשת "שמן" ובמסמך הרפז. למה שהמדינה תסתבך עם ממשלה שמתנהלת חקירה נגד חבריה. יתרון נוסף הוא העלמת הצד הפרסונלי של החוק. 

ומכאן לחוק המדובר. 

דובון "לא! לא!" כבר לימד אותנו שבדרך השלילה לא נרחיק בהשגת יעדים. ואני מתקשה להבין את הפוליטיקאים החוזרים ומנסים את הדרך השלילית, במקום לדבר חיובית. כלומר, "כחול – לבן" (שם זמני, עד להחלטת שותפיהם מהמשותפת על צבעי הדגל החדש) הרוצים לחוקק חוק שלילי לפיו ביבי לא יוכל להיות ראש ממשלה, עדיף שיחוקקו חוק הקובע "מי יכול להיות ראש ממשלה"? שזה, כמובן: חילוני, לבן, שמאלן. (ר"ת חל"ש). לא כולם מאופיינים בכל השלושה, ולעיתים העוצמות של כל מרכיב זהות שונות. אבל הנטייה שמאלה, קיימת בדרך כלל בבירור.

אומנם, אין כאן חידוש גדול. בדיקה קלילה מאמתת שאלו מועמדי כחול לבן, וגם בשמם הקודם : העבודה/ מפא"י. וכבר נאמר שאין חדש תחת השמש.

למעשה, העיקרון הזה תקף לא רק בפוליטיקה הגלויה. גם במוסדות השלטון האחרים תקף חוק כזה, אף אם אינו רשמי. בית המשפט העליון יכול כבר לכלול בהרכבו יותר מאישה אחת, דתי אחד, מזרחי אחד וערבי אחד, כפי שהיה בשנותיו המוקדמות. אבל תמיד כעשרה חל"שים. את זה אף פעם לא ספרו במשורה. זה היה טבוע בהרכבו ולא היה רצון להבליט אותו. גם לא ספרו לנו מה עושות ואיך פועלות שתי השופטות שמונו על ידי רוח הקודש כ"ועדת שתיים" והן הקובעות מי יקודם בסולם השפיטה. 

נציץ לתקשורת. שם מרבית בעלי התפקידים המשמעותיים- עורכים, קריינים, בעלי תכניות וטורים- שייכים לגזע הנכון. ולהם במה לבטא עליה את כל העולה על רוחם, ולחוות את דעתם על הנעשה במדינה, ללא שמישהו יאזן את התמונה שהם מציירים. 

אפשר גם לצרף את צה"ל. זה שלכאורה הקידום בו הוא על פי התאמתו של הקצין. בדרך כלל זה יהיה חל"ש. והחריגים פה ושם, (רמטכ"ל מעדה אחרת, או איש ימין ר"ל) רק מעידים על הכלל. אומנם, טרם נחשפה "ועדת השניים" כאן. אולם, המקריות במינויים מדהימה. למשל, במטכ"ל הצה"לי אין  כיום, וברוב שנותיו, אלוף שכיפה על ראשו. כנראה, אין בין כל הקצינים הדתיים אחד שמוכשר דיו. נחמת שוטים תימצא בעובדה שגם אישה איננה שם. בולטת יותר נוכחות חל"שים בתפקידים הבכירים ביותר. 

מסתבר, אפוא, שממשלות ימין לא השתלטו על רשויות השלטון, ולא הציבו את נשותיהן ואנשיהם בעמדות שליטה. בצד השאלות המתעוררות למה זה כך, אולי כדאי שנשמע גם מילות הערכה  על הדרך הדמוקרטית והיושרה של התנהלות שלטון הימין לאורך השנים. ובוודאי ליצור שוויון של ממש גם בתחומים הללו.