להיכנס תחת האלונקה של גנץ

לפי הצעתי ראש הממשלה יהיה לא אחר מאשר בני גנץ. יחד איתו יהיו שותפות בקואליציה גם ש"ס, יהדות התורה, ימינה ועוד חוליה נוספת.

הרב יקהת רוזן , ט"ו באדר תש"פ

דעות הרב יקהת רוזן
הרב יקהת רוזן
צילום: ללא

לאחר שלוש בחירות שהביאו לשיתוק הגיע הזמן לשינוי ורענון החשיבה.

תמיד רציתי שעם ישראל כולו יאמין בדרך התורה, יאמין בתפיסה הימנית בנושאים המדיניים, יאמין בסובלנות חברתית ואהבת הריע... רציתי, ועדיין אני רוצה, ואני אפילו בטוח שיום יבוא וזה יקרה - וכולם יאמינו בדרך האמת, כפי שאני מבין אותה.

אבל עוד רחוקה הדרך.

עם ישראל (וקל וחומר אם נרחיב את היריעה ל"אזרחי ישראל") מאמין בקשת רחבה של אמונות ודעות בנושאי דת, חברה, מדיניות פנים וחוץ, כלכלה ובעוד נושאים רבים, והמציאות היא שקשה למצוא רוב ולגבש 61 נציגים שיגבשו קוי יסוד שיהיו מושלמים עבורם. פעם ועוד פעם ועוד פעם, וממשלה אין...

אז מה הלאה?

ברור לכול שהליכה לבחירות נוספות לא תשנה את התמונה. יש פתגם המיוחס לאיינשטיין: "אי שפיות היא לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות". הדבר היחיד שיכול לשנות את התמונה היא לשנות משהו באופן החשיבה והניתוח של התוצאות.

נכון לעכשיו, אין רוב בין חברי הכנסת שיתמכו בנתניהו לראשות ממשלה כלשהי. כל חברי כחול לבן, העבודה-מרץ, ישראל ביתנו והמשותפת מוּנָעים באופן מאוד מאוד חזק מהעניין האישי של "רק לא ביבי". האשליה שאולי הם ימצמצו ראשונים התנפצה באופן ברור בבחירות הקודמות. ביבי לא יהיה ראש הממשלה בכנסת ה-23! נקודה.

נכון לעכשיו גם אין רוב שיתמכו בממשלת ימין בראשות מישהו אחר, כי הליכוד מאוד מונע מ"רק ביבי", ולא יסכים בשום אופן להחליף את ביבי בדמות אחרת, כך שגם אופציה זו יורדת מסדר היום. לא תהיה ממשלת ימין בכנסת ה-23! נקודה.

התרחיש של ממשלת אחדות הוא לכאורה תרחיש סביר, אבל בהינתן שכל צד מוּנע באופן מאוד חזק מהצדדים והעוינות האישיים קשה לי לראות את זה קורה בפועל. ובאמת בבחירות הקודמות זה עמד על הפרק ולא צלח. גם ממשלת אחדות כנראה לא תהיה.

אז האם תהיה ממשלת טיבי? האופציה שנראית סבירה ביותר לחרדתנו היא הקמת ממשלת מיעוט בתמיכה ערבית, שהיא אסון לאומי למדינת העם היהודי, וגם אסון פוליטי, כי ממשלת מיעוט לא תוכל לתפקד 4 שנים, וברור שזה רק קניית זמן נוסף והשגת דחייה להקמת ממשלה יציבה אחרת.

אפשר גם אחרת!

אם נפסיק להיות מונעים מ"עם מי אני לא יושב", ונתחיל לחשוב על "מה יעדי הממשלה" ואם ננסה גם לצאת מהקופסאות ולחשוב באופן יצירתי – רק אז נוכל להקים קואליציה יציבה.

מה שצריך זה איזה מבוגר אחראי, שינענע שם את המערכת הפוליטית ויגרום לחברי הכנסת לחשוב על תוכן וערכים, על קוי יסוד ואידיאולוגיה, על מצע והסכמות, על שיתופי פעולה ועל ניהול קונפליקטים פנימיים בעם בצורה נכונה.

ואני מכיר מבוגר אחראי שכזה, גם אם הוא עדיין לא פועל כך. קוראים לו נפתלי בנט. ולחברים שלו קוראים להם מפלגת ימינה. אני קורא למפלגה שלי, מפלגת ימינה, ולראשה נפתלי בנט, להוביל עכשיו קו שונה.

זהו קו שונה מהחלום שלנו. זהו קו שונה מהשיח שמתחולל לאורך כל השנה האחרונה במערכת הפוליטית. אבל הוא הקו שיביא להקמת ממשלה - וממשלה טובה יחסית.

לפי הצעתי ראש הממשלה יהיה לא אחר מאשר בני גנץ. יחד איתו יהיו שותפות בקואליציה גם ש"ס, יהדות התורה, ימינה ועוד חוליה נוספת. סך הכל 62 חברים.

אני יודע שכמה גבות מורמות עכשיו בתדהמה. אבל אם החזקתם מעמד עד עכשיו תחזיקו עוד קצת. וזה אפשרי אם נעזוב את סיסמאות הבחירות ונתחייב לאפסן אותן עמוק עמוק למשך ארבע שנים.

האמת היא שכחול לבן אינה מפלגת שמאל, בוודאי לא בתחום המדיני. בכל הנושא המדיני מציגה מפלגה זו עמדה רופפת ולא אחידה, ואם הם יבינו שזה יתן להם את השלטון ניתן יהיה למשוך אותה ימינה. נכון זו לא תהיה ממשלת ימין. אינני יודע מה תהיה עמדתה בנושא הריבונות ושאר הסוגיות המדיניות. אבל ההשפעה של המפלגות הדתיות והחרדיות בתוך הגוש הזה בהחלט עשויה למשוך אותו להיות גוש מרכז-ימין במקום מרכז-שמאל. הם מאוד רוצים את השלטון ונתונים להשפעה!

כחול לבן + דתיים מגיעים ביחד ל-55.

וכעת נותר לצרף את העבודה-מרץ או את ליברמן, וביחד להגיע לרוב המיוחל. ליברמן שרץ כל הזמן על הטיקט האנטי דתי, והמשיך בכך גם לאחר הבחירות השלישיות, קשה לי לראות שיוכל לשבת עם החרדים בכפיפה אחת, ולכן באופן מפתיע לדעתי דווקא עם העבודה מרץ ניתן יהיה להגיע להסכמות רחבות בנושאים חברתיים ואזרחיים. הם לא התעסקו הרבה עם הקונפליקט הדתי, וזה לאו דווקא בראש מעייניהם כיום.

הם ירצו את השותפות בקואליציה כדי "להציל" מבחינתם את המדינה מממשלת ימין נוספת, והמחיר שאנחנו נשלם יהיה חופש הצבעה בנושאים מסויימים, כגון סוגיות הלהט"ב והשויון. דווקא בנושא המדיני השפעתם תהיה מזערית כי בתוך הממשלה הגוש הימני-חרדי ביחד עם חלקים ממפלגת כחול לבן יהוו איזון משמעותי (ואפילו בתוך העבודה-מרץ התגלתה פתאום אורלי לוי-אבקסיס כסמן ימני), ובנוסף לכך הליכוד וליברמן מהאופוזיציה ידאגו לכך שהממשלה כל הזמן תיטה ימינה ולא שמאלה. אני סבור שגם מרץ עצמם יודעים שהם אחרוני השמאלנים האידיאולוגיים, ומבינים את כוחם המוגבל בנושאים אלו.

בשולי הדברים אציין שמהלך כזה יכול לחזק את ימינה "בתוך הנגמ"ש", כי הבוחר יראה שיש למפלגה קטנה יכולת השפעה ותימרון, שלפעמים עולים על אלו של המפלגה הגדולה.

ומה עם הנאמנות לביבי?

הנאמנות למדינה עולה על הנאמנות לאיש! אם נמשיך לשבת בצד ולצעוק רק ביבי, נקבל את טיבי במקומו! זה הזמן להידחף תחת האלונקה, לשאת על גביה את בני גנץ, וביחד איתו להצעיד את המדינה (יחסית) ימינה!