ממשלת אחדות: הבחירה הציונית האמיתית

כששני הצדדים הציוניים נמנעים מפשרה מתבקשת מאליה, הכוחות האנטי ציוניים הם אלה שמכריעים

ד"ר שחר גולן , ט"ז באדר תש"פ

דעות ריבלין עם גנץ ונתניהו
ריבלין עם גנץ ונתניהו
צילום: דוברות

אחרי שהתפזר האבק משעיטת הקמפיינים והבחירות אחרינו, הציבור הישראלי עומד מול אחת התקופות המסוכנות שידע המפעל הציוני.

אוויר הכנסת רווי בשנאות ובפסילות אישיות, והתשתית הדמוקרטית עצמה הולכת ונשחקת. במקום שכל מפלגה תתעלה מעבר לקמפיינים ותניח את האינטרס הקיומי העליון של המדינה לנגד עיניה, מתחפרים המחנות בתפיסה שעוד בחירות הן המפתח לניצחון.

במקום לקבל את הכרעת הבוחר ולחבר את הכוחות המתונים שהמשותף ביניהם גדול בהרבה מהמחלוקות, מתבצרות המפלגות הגדולות בתמיכת הגורמים הבדלניים שכל מטרתם היא לערער את היציבות השלטונית, כל אחד על פי דרכו. אבל הסכנה האמיתית היא שלצד ההיחלשות של הכוחות הציוניים, שנלחמים זה בזה, מתחזקים הכוחות הלאומנים-הפלסטינים והופכים לאיום מוחשי על עתידנו.

יהיה מי שיקל ראש בסכנה. אחרי הכל ישראל היא מדינה מתפקדת, אין משברים שמטלטלים אותה והיא מתמודדת היטב עם אתגרים קשים, כגון מגפת הקורונה שמאיימת על העולם כולו. אלא שיש אשליה בהסתכלות על תפקוד משרדי הממשלה, שנשען בעיקר על הדרג המקצועי ומנכ"לי המשרדים, שבו כמעט לא חל שינוי.

היחלשות הדרג הפוליטי דווקא נותנת לפקידות הממשלתית חופש פעולה. אבל מתחת לפני השטח, מה שבאמת מניע את המדינה קדימה אינו ההתמודדות עם אתגרי היום-יום, אלא ההכרעה בסוגיות הערכיות שמשפיעות לדורות הבאים. במישור הרעיוני, שהוא הבסיס האמיתי לקיומה של המדינה, יש שיתוק מתמשך, ששוחק את נקודות הקונצנזוס היסודיות הקיימות בחברה הישראלית.

יהיה מי שיאמין שבבחירות הבאות הציבור יתפכח, וינהה לתמוך בדרכו, כך שתושג הכרעה. הנכונות להקמת ממשלה בתמיכת המפלגה הלאומנית-הפלסטינית אכן יכולה להניא כמות מסויימת של קולות ציוניים מלהצביע לשותפים הפוטנציאליים שלה. אבל החלוקה למחנות התקבעה באופן שהמגמה הזו תתגמד לעומת ההתחזקות של הכוחות שיצטרפו בבחירות הבאות ליזבאק וחבריה מהללי השאהידים.

בבחירות אפריל 2019 היו לרשימה המשותפת עשרה מנדטים, בבחירות ספטמבר 2019 היו לה שלושה עשר ובבחירות האחרונות היא התעצמה לחמישה עשר. מדובר בתגובה ישירה להיחלשות החברה הישראלית שגורם המאבק הפנימי הבלתי פוסק.

בחירות נוספות עלולות להוביל להגדלת אחוז ההצבעה בקרב אותם גורמים שעד עכשיו החרימו את הבחירות כאקט של אי הכרה בלגיטימיות של קיומה של מדינת ישראל ושיתרגמו את הבחירות הבאות ככלי להכרעת המאבק שלהם.

החברה הישראלית עומדת מול תנועת מלקחיים מסוכנת מאין כמותה: מן הצד האחד, שחיקה מתמשכת באמונה בעקרונות היסוד שבבסיס קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מן הצד השני, התחזקות של הגורמים השוללים את זהותה של המדינה, חותרים להחליש את כל מנגנוני ההגנה שלה בדרך להפיכתה למדינה דו לאומית ואינם בוחלים בכל אמצעי ששובר את כללי המשחק הדמוקרטי.

שתי הזרועות מחזקות ומשלימות האחת את השניה, וביניהן ניצב הציבור הישראלי ומצפה מהמנהיגות שתפעל באופן אחראי ובוגר. אמרה ידועה גורסת כי הפוליטיקה היא אומנות הפשרה. כששני הצדדים הציוניים נמנעים מפשרה מתבקשת מאליה, הכוחות האנטי ציוניים הם אלה שמכריעים. הגיע הזמן שכולנו נבין את גודל השעה ואת גודל הסכנה ונדרוש את מימוש הדרך הציונית האמיתית: ממשלת אחדות.