מיס תבל קורונה

להבין ולהאמין בכל לב, שאנחנו חיים בתקופה מיוחדת, ודברים גדולים הולכים להתרחש על עם ישראל

ד"ר חנה קטן , ט"ז באדר תש"פ

דעות ד"ר חנה קטן
ד"ר חנה קטן
צילום: עצמי

מיס תבל קורונה, תוך שבועות ספורים, הצליחה לחולל בנו שוד ושבר, מהפכה חובקת עולם.

אבל מעל הכול, היא הצליחה באדיבותה להכניס אותי למנוחה כפויה, דבר שכל בני משפחתי כשלו בו שוב ושוב במשך שנים רבות.

פשוט אין תנאים מתאימים במרפאה. ונגמרו המסכות. וגם המטופלות מדירות את רגליהן מהשוק. אולי גם בזכות הפסח. מזה שלושים שנה, בשלג ובחמסין, אני עוטה את מסיכת הרופאה הכול-יכולה ועובדת פול-טיים אבל-כעת- מיס קורונה מהנהנת בראשה- 'אמרתי לך. אמרתי לך. קצת ענווה, גברת. נגמרו המסכות. 

ולא רק את סדרי העבודה היא הצליחה לשבש.

פתאום, כל הדברים הדחופים, והקניות, והסידורים- יכולים לחכות! וההרצאות והכנסים  הרפואיים ואפילו ישיבות הצוות על תיקים רפואיים של חולים, והצגות הקליניות - נדחים.

יש  פה משהו חזק מאתנו.

וכל מה שעושה לנו טוב, פתאום הפך להיות מסוכן ואימתני - להתחבק,  ללטף כתף או לתת יד, ולהתוועד בעזות דקדושה, ולרקוד יחד, ולהתפלל ברוב עם בו הדרת מלך, ולחגוג  בגילה רינה דיצה וחדווה לחתן ולכלה ולשבת על קפה ומאפה בבית קפה הומה אדם, כשהאישונים שלנו מהדהדים את אשר על ליבו של אהובינו.

אבל- כל כך הרבה זמן רציתי להתבודד. ויש לי מרחבים מוריקים שקורצים לי מידייום. והנה יש לי הזדמנות. כל כך הרבה זמן רציתי לפגוש את ביתי לאור היום, ולטייל בשדות, ולסדר את שולחן העבודה שלי, ולשבת על קפה ומאפה עם חברה טובה, ולזכור להתפלל מנחה, והפעם בכוונת- יתר, ולצייר בצבעי שמן, כמו פעם, ולנגן על הפסנתר הזנוח בפינה בסלון, שממתין לי ממוצאי שבת אחת למשניה, ולשיר בקולי קולות סתם באמצע היום, והנה- זה אפשרי.

ובאדיבות הקורונה, גם הכתיבה שלי תראה עדנה. כי המחשבות עולות, והתובנות מגיעות, ןהמקלדת בולעת אל תוכה את כל אותיות. אני שמה חגורה וממריאה.

הנה, אין כל צורך להילחץ בזמנים, ולצלוח כבישים עמוסי בטן, כדי להגיע בזמן למטופלות שממתינות לי. ארבעים שנה של נסיעות ומרפאות, הסיטו אותי מהחיים האמתיים. מהבית. מהשלווה  והסיפוק ותחושת ההגשמה הענקית שגידול משפחה יכול להעניק לאמא.

 אז, כעת, ריבונו של עולם מגיש לי על מגש של כסף הזדמנות שניה. ואני מקבל אותה בזרועות פתוחות. ומבינה שזאת הזדמנות חיי. לעשות 'פוס'. לקבל פרופורציות על החיים. ולהבין שהחיים כל כך שבריריים. ולשמוח במה שיש, בחיים הפשוטים, במשפחה, בקורת הגג, בישוב הנחמד שבארץ חמדתנו, בכל אשר גמל לנו  ריבונו של עולם ולסובבנו.

ולהתבונן. להבין ולהאמין בכל לב, שאנחנו חיים בתקופה מיוחדת, ודברים גדולים הולכים להתרחש על עם ישראל. והאנדרלמוסיה הפוליטית היא מדויקת. היא זועקת  להנהגה אמונית, למשיח צדקנו. זה הרי ברור. עצם ההתכנסות של כל מרחיקי נסוע לתוך גבולות הארץ, מזמינה את בואו. הגיע זמן גאולתכם. וה' עוז לעמו ייתן, וכל המגפה אשר ישים עליהם- לא ישים עלינו. כי ה' הוא רופאנו.

לעת הזאת, רק רופאה עם תואר M/D תשכיל להבין את קטנות ידיעותינו ויכולותינו כרופאים אל מול אורגניזם קטן ושפל. אבל בעצם, את זה אני אומרת כמעט כל יום למטופלות שלי, מגלה את הכנפיים השמוטות שלי כמטפלת אל מול כוחו של אדון הכול. אבל כעת, נדמה לי, שהן גם מאמינות לי.