הסיפור הישראלי: מפסידים בעזה אבל מכריעים את הקורונה

אילו ממשלת ישראל היתה מתייחסת למחבלים כפי שהיא מתייחסת לקורונה, הייתה לנו הכרעה לא רק בדרום אלא בכל נקודה שבה יושב העם בציון.

נועם זיגמן , י"ז באדר תש"פ

דעות נתניהו
נתניהו
צילום: ללא קרדיט

למעט נאומי ניצחון מימין ומשמאל, לא באמת היה כאן ניצחון בשנה האחרונה. במשך שלוש מערכות בחירות שהתפרשו על פני שנה שלמה, אי אפשר להתעלם מתחושת ההפסד של נתניהו, גנץ ויתר המפלגות, אך ההפסד הוא בראש ובראשונה שלנו – העם, הריבון.

אותו חוסר ניצחון מלווה אותנו בעוד מוקדים קריטיים במדינת ישראל. כך למשל במקום לחתור לניצחון והכרעה מול ארגוני הטרור בעזה, כל סבב מתחיל בהתגרות של הצד השני, תקיפה נקודתית ושליחת מסרי איום וחוזר חלילה. אין הכרעה אמיתית. שם כבר מבינים שבישראל או שמותשים ועייפים מהסבבים האלה, או שפשוט לא רוצים להכריע.

אבל יותר מעניין, האם אותו היעדר הכרעה של המנהיגים הצליח לחלחל גם אל העם? אם לשפוט על פי תוצאות הבחירות השלישיות, התשובה היא כן. נתניהו אמנם יכול להתפאר בניצחונו האישי, אפילו להשוות זאת ל-96, אולם גם אם מדובר בניצחון אישי, בוודאי שהכרעה אין כאן.

דווקא בעת הזו, כאשר ישראל פעם אחר פעם לא מכריעה, לא בבחירות ולא בנושאים הביטחוניים, לא בהחלת הריבונות ולא בסיפוח יישובים, מרענן לראות את ניסיונות הניצחון וההכרעה שעושה הממשלה נגד נגיף ה'קורונה' שמתפשט בעולם.

העם הזה היושב בציון שלבדד ישכון, שולח לבידוד עשרות אלפים רק מחשש, נוקט באמצעים הכי מגבילים שיש והכל מתוך הבנה ותחושה שצריך פה ניצחון, שצריך הכרעה, שניהיה אנחנו 'אור לגויים', גם אם בדרך נחטוף נזיפות על סגירת שערים. מסתבר שישראל יודעת להכריע, היא יודעת לכוון לניצחון.

אילו ממשלת ישראל הייתה נוקטת כך בכל מה שקשור לחיינו כאן במדינה הזו שמוקפת אוייבים, ומתייחסת לטילים ולמחבלים בדיוק כשם שמתייחסים לנגיף שיובא מסין, הייתה לנו הכרעה לא רק בדרום אלא בכל נקודה שבה יושב העם בציון, והתרגום לכך היה מתבטא בניצחון והכרעה גם ליתר הדברים, ובכללם במערכת הפוליטית ובשאלה מי יוביל את השלטון בישראל.

לא בכדי, דווקא בצד השני הבינו היטב שזו היא שעת כושר, ומעשרה מנדטים שהיו למפלגות הערביות אך לפני שנה, הנה הם זינקו ל-15 מנדטים. ראשי הרשימה המשותפת אמנם שמחים בתוצאה, אך אינם מסתפקים רק במספר, הם חותרים לניצחון, להכרעה, לחסום את דרכו של נתניהו מלהמשיך לכהן כראש ממשלה.

הם מבינים את פוטנציאל הניצחון שיכול נתניהו להוביל את העם, הם יודעים שזהו המנהיג המדיני שיכול להכריע כאן דברים, ומכיוון שעד כה הדברים לא נעשו, הם אלו שמנסים למלא את החלל, ולא לאפשר את ההכרעה שכל כך חשובה.

אולי עוד לפני הניסיונות השונים להקים ממשלה, נתניהו צריך לעשות צעד מנהיגותי, ולהכריע. להכריע שיש חוק ישראלי ביו"ש, להכריע שבקעת הירדן היא חלק אינטגרלי ממדינת ישראל, להכריע את חמאס וכל מחבלי עזה, ובמילה אחת: לנצח. משם דרכו תיהיה סלולה לא רק לשאת נאום ניצחון בגני התערוכה, אלא גם להקים ממשלה לעם הנצח.