בוגי לא מזגזג

תחושת העלבון מעבירה אותו על דעתו. יעלון עובר מהשמאל לימין, מהימין לשמאל, מהשמאל לשת"פ עם המשותפת, הכל תלוי במי פגע בו אחרון.

אבינעם קוטשר , כ' באדר תש"פ

דעות משה יעלון
משה יעלון
צילום: יעקב כהן

האם באמת היינו צריכים להיות מופתעים מהפרת ההבטחה של ח"כ משה בוגי יעלון לא להקים ממשלה בעזרת המפלגות הערביות?

לפני מספר שנים קראתי את ספרו, ''דרך ארוכה קצרה'', שם למדים כי בוגי מרבה להתעמת עם אלה שמעליו, אך אלה אינם עימותים רגילים אלא כמעט תמיד מתנהלים במישור האישי.

לדוגמא, יעלון האשים את מופז שהוא לא האריך את הקדנציה שלו כרמטכ''ל בגלל שיעלון התעקש להביע את דעתו נגד תוכנית ההתנתקות.

אני הקטן מאמין לבוגי, אך נראה כי הוא אינו יודע לקבל העובדה שהוא אינו הבוס ולכן למופז, שר הביטחון דאז לא הייתה ברירה.

זה קרה שוב לאחר מכן עם נתניהו. מאילוצים פוליטיים (כניסת ליברמן לממשלה) יעלון מוזז הצידה, והוא שובר את הכלים לגמרי. כך גם כאשר גנץ מדבר על אחדות, הוא מדבר על שת"פ עם המשותפת.

בעת כהונתו כשר הביטחון שמעתי מאנשי לשכת סגן שר הביטחון דאז הרב אלי בן דהן על הטרטורים שעברו לטענתם מכיוונו של בוגי, ביטול אישורי כניסה לקריה, ביטול ישיבות ועוד. אני מתרשם כי כאשר החיים עצמם מביאים את בוגי למקום שלא טוב לו אישית הוא מאבד את כל הבלמים ועובר לאישי. 

לבוגי ישנם ערכים, והם עדיין שם, אך תחושת העלבון מעבירה אותו על דעתו. הוא עובר מהשמאל לימין, מהימין לשמאל, מהשמאל לשת"פ עם המשותפת, הכל תלוי במי פגע בו אחרון.

בצבא, למזלנו, מלבד הנחשים בקריה, היה אויב מוגדר. כשיעלון עבר לאזרחות "האויב" משתנה ואינו מוגדר.
אני מקווה שהוא ידע להתעלות על עצמו ויפסיק להיקלע למלחמות מיותרות בבית, שפשוט ינעל נעלים גבוהות ויתעלם מהנחשים מסביב.