בכל קוראנו אליו

מה קורה כשהיכולות המדעיות מתפתחות מרגע לרגע והמצב המוסרי והרוחני לא מתקדם באותו קצב של התקדמות?

דודי וכטל , כ"ב באדר תש"פ

דעות דוד וכטל
דוד וכטל
עצמי

1. "והם מתעטפים ויושבים כאבלים וכמנודים, כבני אדם הנזופים למקום, עד שירחמו עליהם מן השמים". 

2. אחרי איסור ההתקהלות של למעלה מחמשת אלפים בני אדם, שמנע מהקהל להגיע לאצטדיונים; אחרי שאותו איסור הוחמר וגם על אלף אסרו להתכנס, מה שמנע הופעות מוזיקליות וכנסים משמעותיים; אחרי שאפילו על מאה נגזרה הגזירה, דבר שהוריד דמעה מעיניהם של חתן וכלה; אחרי כל אלה נגזר דינה של התקהלות עדה בה שורה שכינה, לא ישיבות ולא תלמודי תורה. 

לא הטיסות לחו"ל, גם לא קניות הבגדים לכבוד החגים ואפילו לא האפשרות לשמחת חתנים, כל אלה לא מרעידים את אמות הסיפים באמת כאותה הקביעה הנוגעת לציפור נפשה של האומה. ותורה מה תהא עליה.

3. שני דרכים בהן אנו עלולים להתאכזר לעצמנו אפשריות בתקופה הקרובה. האחת כואבת ומציקה, השנייה נוראית עד למאוד. 

הראשונה היא הבחירה להיצמד למרקע הפלאפון, הטלוויזיה והמחשב, לקבל עדכונים שוטפים על כמות הנדבקים באיטליה, סינגפור והונלולו, לשתף חברים טובים בסרטונים מבהילים של גופות ארוזות בשקים אטומים ושל שוטרים משפריצים חומרי חיטוי על ילדים קטנים. ככלל, ערוצי התקשורת הינם רודפי בצע וסנסציות וכדי להשאיר אותנו דבוקים אליהם הם יבחרו תמיד בכותרות ובתמונות הכי מעוררות בהלה (ואז יתמהו מדוע הציבור מבוהל) והכי חסרות אחריות. כמות המידע הנשפכת עלינו מהם ברובה הגדול חסרת כל טעם ושייכות לחיינו. 

דבר פשוט הוא שחוסן נפשי מקל על הגוף להתמודד עם מחלות ואמונה בטוב היא מקור גם של כוח גופני, ועל כן, מומלץ לשמור מהם מרחק, לא ללכלך את אצבעותינו בלחיצה עליהם ומי שכבר נדבק מתבקש שלא לשתף בכך אחרים. 

4. את הדרך השנייה בה אנו עלולים להתאכזר לעצמנו, לימדנו הרמב"ם בתחילת הלכות תעניות. מצווה מן התורה לזעוק ולהריע על כל צרה שתבוא על הציבור, הוא כותב. עוד הוא מוסיף, שדבר זה הוא מדרכי התשובה, שבזכות אותה זעקה ידעו הכול שמעשיהם הרעים הם שהביאו את אותה צרה ומתוך כך ממילא היא תסור מהם.

את דבריו הוא מסיים באזהרה חמורה – אם חלילה לא נזעק, נריע ונתעורר לתשובה, אם נאמר שאותה צרה היא אך ורק מקרה שקרה, "הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה צרות אחרות". 

סיני שאכל עטלף, ניסוי בנשק ביולוגי שנכשל, או 'מחיר הגלובליזציה', כל אלו ועוד אינם צריכים להיות הנושאים בהם עלינו לדון בימים אלו. כל אלו ודומים להם דומים לאמירה –  "דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית". חלילה אין ברצוני להכות על ליבו של אף אחד, אולם ודאי שעל כל אחד מאתנו כפרטים ועל כולנו כציבור מוטלת החובה לערוך חשבון נפש, "וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם".

ישנן חטאות היחיד וביניהן לשון הרע, ביטול תורה, צניעות ועוד רשימה ארוכה. וישנן חטאות הציבור, שהינן כתם שחור על כולנו – השבת הנרמסת תחת גלגלי חופש הפרט, הכוונה לתת חלקים מהכותל המערבי לתנועות הרפורמיות, פירוק מוסד המשפחה ואימוץ נורמות בתחום האישות מימות סדום ועמורה ועוד.  

5. ואם תשאלו מה לזה ולמיליוני בני אדם הנמצאים בהסגר, מאות אלפי חולים וכחמשת אלפים נפטרים וכולם גויים... איני יודע. אני כן יודע שכל אלו לא יכולים להיות תירוץ עבורנו לומר "דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית". 

6. וגם לגבי כל העולם פטור בלא כלום אי אפשר. אחד ממאפייני התרבות בה אנו חיים הוא אומץ לב וחוסר פחד. הכי גדול, הכי רחוק, הכי יקר, הכי בלתי אפשרי והכי חלומי. אנו חיים בעולם חסר עכבות, עולם שהמדע מאפשר לו לעשות כמעט כל העולה על רוחו, מטיסה לחלל, דרך הנדסת מזון ועד לייצור ילדים במעבדות. 

מה קורה כשהיכולות המדעיות מתפתחות מרגע לרגע והמצב המוסרי והרוחני לא מתקדם באותו קצב של התקדמות? מה קורה בעולם בו כוחות עצומים נמצאים בידיהם של אנשים חסרי כל אחריות, כאלו שמסוגלים לעשות ניסויים חברתיים על עמים שלמים ולפרק את כל המסגרות אשר היו מקובלות מיום בריאתו? תרבות חסרת כל עכבות, תרבות שכל האפשרויות בידה, תרבות שעבורה גם השמים אינם הגבול – תרבות כזו עלולה ליפול אל שיכרון כוח עד כדי מצב בו היא כבר הופכת להיות סכנה לשלומו של העולם.

בימים האלה, אותה תרבות אמיצה וחסרת פחד, בעלת ביטחון עצמי מופרז ומלאת גאווה – חווה טלטלה. גורם זעיר, קטן בהרבה אפילו מחיידק, סודק באיזושהי מידה את המחשבה שהנה כבר אין לנו גבולות ואפילו את הטבע כפי שבראו ה' בידינו לשנות. שיברון ליבנו מול ההכרה שאנו לא כל יכולים, ולא כאלה מהנדסים מדופלמים, טוב לנו וטוב לעולם כולו. 

יזכנו ה' לשוב אליו מאהבה ולרפואה שלמה בקרוב.