דרושים גיבורים

אזרחים רבים מדי לוקים בשאננות ואינם נשמעים להנחיות באופן מספק. הם מזלזלים בעובדה שמדובר בפיקוח נפש.

שי רוזנגרטן , כ"ו באדר תש"פ

מדינת ישראל נמצאת על סיפו של אחד מרגעי המשבר הגדולים ביותר שידעה (לצד כל העולם כולו).

החברה הישראלית כולה, מימין ומשמאל, נדרשת להתמודד בימים אלו עם מצב דינמי חריף ביותר בחומרתו, כאשר יש חשש סביר ביותר שהשיא עוד לפנינו.

בתוך כל המציאות הבלתי נתפסת שהולכת ומתגבשת מול ענינו, נהיה ברור יותר ויותר כי הישועה לא תבוא מהממשל המרכזי (בשום מדינה), אלא מתוך האוכלוסייה והקהילה המקומית שמייצרת עוד ועוד גיבורים מקומיים.

רגעי משבר גדולים חושפים במידה רבה את שבריריותה של המסגרת החברתית בה אנו חיים. שירותים רבים ומוצרי צריכה שנראים לנו כמובנים מאליהם הופכים לבעלי ערך מיוחד ומתחילים להיאגר בחשש. כל שגרת החיים שהורגלנו אליה: יציאה מהבית למקום העבודה או ללימודים, בילויי יומי או שבועי בבתי קפה, מסעדות ובתי קולנוע, טיסות לחו"ל ואפילו ביקור משפחתי חביב. כולם מוצאים עצמם מאותגרים נוכח המצב המיוחד שעונה לשם המאיים "מגפה".

וכפי שהמשאבים הבסיסיים ושגרת החיים הופכים לפחות ופחות מובנים מאליהם, כך הופכים גם אותם אנשים שאחראים לאותה שיגרה בסיסית לפחות ופחות מובנים מאליהם. כל שליח, נהג תחבורה ציבורית, קופאי בסופר וכמובן עובד מערכת הבריאות או מערכת חיונית אחרת הופך לגיבור של ממש.

והחששות של כל גיבור מקומי שכזה זהים בדיוק לאותן חששות של האדם שאינו מוגדר "חיוני" המסוגר בביתו. במידת מה חששם גדול בהרבה עקב החשיפה הגבוהה שלהם למרחב הציבורי וכתוצאה מכך להדבקות במחלה המאיימת.

לא מזמן התקשר אלי חבר בשעת ערב מאוחרת על מנת להתייעץ, "תשמע" הוא אמר לי "מזה זמן מה שאני עובד בתור נהג במערכת התחבורה הציבורית, אני עושה את עבודתי נאמנה ובאמת מבין את חשיבות העבודה שלי במיוחד בתקופה שכזו- אבל האמת היא שאני חושש מאד לצאת לעבוד. אני חושש להידבק ולהיפגע".

דיברנו רבות, ניסיתי לחזק אותו עד כמה שיכולתי ובתום השיחה הוא החליט להמשיך ולעבוד למרות החשש הגדול.

מה נוכל להגיד לאותם אלפי ועשרות אלפי נהגים, קופאיות, שליחים וכמובן רופאים ועובדי מערכת חיוניות? כנראה שהדבר המובן והראוי ביותר יהיה להוקיר להם תודה. אבל נראה שלא די בכך. 

כבר בשעת כתיבת שורות אלו נמצאים אזרחי ישראל תחת מגבלות מחמירות ביותר ונדמה כי היד עוד נטויה. אך גם בזמן של סגר כמעט מלא, נדמה שישנם עוד אזרחים רבים הלוקים בשאננות רבה ואינם נשמעים להנחיות באופן מספק. על מנת להיות ראויים לאותם גיבורים מקומיים שעושים את מלאכתם נאמנה, עלינו כיתר החברה להפוך גם כן לגיבורי השעה. עלינו להיות מאוחדים, ממושמעים, זהירים ואחראים יותר מאי פעם. במידת האפשר עלינו לנסות לעזור לזולת עד כמה שניתן- לסייע בקניות, בלימודים, בהעלאת המורל וכן, גם לסייע בכך שנתרחק זה מזה גם אם הדבר קשה.

תקופות משבר שכמותם אנו חווים כעת אכן חושפים את שבריריותה של החברה- אך הם יכולים לחשוף גם את חוסנה ואת אופייה. רק אם כל אחד ואחד מאיתנו כאזרחים וגם כעובדים במערכות חיוניות יראה עצמו כאילו בו הדבר תלוי, נוכל כחברה לצלוח את המשבר הנוכחי. ואין לזלזל בכך משום שמדובר בפיקוח נפש של ממש. 
אתם הקוראים, חבריכם ומשפחותיכם- בכם הדבר תלוי. דרושים לנו גיבורים, תהיו הגיבורים הללו.