עונת החרקירי

הידיעה על מפקד מצביעי מרזל פוטנציאליים שמטרתה, ללא ספק, להכשיר את הקרקע להצבעה "המונית" כביכול למפלגתו, מבשרת על מסמר נוסף בארון הקבורה של שיקול הדעת הבסיסי בימין ה"אמיתי".

אורח באתר , ט"ו באדר תשס"ו

הידיעה על מפקד מצביעי מרזל פוטנציאליים שמטרתה, ללא ספק, להכשיר את הקרקע להצבעה "המונית" כביכול למפלגתו, מבשרת על מסמר נוסף בארון הקבורה של שיקול הדעת הבסיסי בימין ה"אמיתי".

כמה קצר הוא זיכרונם של אלה המעלים בדעתם שריצתו של מרזל לכנסת עשויה לתרום משהו למישהו, מלבד כמובן למחוללי ההתנתקות ותומכיהם הנלהבים. הנה שיעור קצר בהיסטוריה לא רחוקה למי שטרח לשכוח ולהשכיח. ב1992, החליטו התחייה, מולדת וצומת שבגלל ניואנסים דקיקים במצעיהם שואפי השלמות אין להם מה לרוץ ביחד, וכאילו לא די היה בפיצול הזה החליט הרב לוינגר ואיתו דניאלה וייס שהסטריליות האבסולוטית מחייבת אותם להתנער גם משבריהם של מפלגות הימין האלה, ובחרקירי חסר תקדים הקימו גם הם רשימה עצמאית לכנסת.

ראה זאת אליעזר מזרחי אשר לא ש"ס, לא התחייה ואפילו לא לוינגר הצליחו לקלוע לטעמו הפוליטי האישי, ואץ להקים לו רשימה ימנית חרד"לית משלו. השאר הוא היסטוריה שרבים מאיתנו מעדיפים לשכוח. ממשלת אוסלו קמה אך ורק בזכות מנדט אחד שהיה חסר לימין, כדי להקים גוש חוסם מול רבין ושולמית אלוני.

קולותיהם של לוינגר ומזרחי שכצפוי לא עברו את אחוז החסימה, חיסלו סופית את "התחיה" ובאפקט הדומינו שנוצר פה, עברו קולות ימניים השווים לכדי שלושה מנדטים ישירות לחלוקת עודפי הקולות ממנה נהנו, כמובן, המפלגות הגדולות, ובראשן העבודה ומר"צ שהיו חתומות על הסכם עודפים. וזה מה שהכשיר מתמטית וגם מוסרית, כביכול, את אסון אוסלו והשלכותיו. אגב, גם ב96 נשנתה תופעה דומה, כאשר מרים לפיד החליטה שהמצע של מולדת אינו תואם בדיוק מרבי את טעמה הפרטי. היא התעקשה לרוץ בנפרד וכך הגישה על מגש של כסף מנדט נוסף למפלגת העבודה, על חשבון מפלגת מולדת.

מאז אותם ימים, הוכפל אחוז החסימה, גדל מספר המצביעים הכללי ומאידך המאבק "על הבית" קריטי יותר מאשר אי פעם. ובכל זאת, מסתובבים בינינו עשרות אלפי אנשים שרואים בהצבעתם בקלפי אקט של התייפייפות אידיאולוגית אנינת טעם ו"אחריהם המבול". צו מצפונם הטהור לא יאפשר להם לתת את קולם למפלגות שחלקן היו שותפות בדיעבד לתכנית ההתנתקות, ועל כן הם "יענישו" אותם וייתנו את הקול על מגש של כסף ישירות לאלה שאחראים להתנתקות מלכתחילה.

כי זאת יש לומר: אין למרזל וגם לא לקליינר סיכוי כל שהוא לעבור את אחוז החסימה, וככל שירבו הקולות עבורם כך תהיה התרומה לשמאל גדולה יותר. גם שום "מפקד" מגמתי לא יבטיח כאן שביום פקודה יקרה הנס הזה. הבחירות הן חשאיות, ואין ספק שמרזל וחרות נשארים בחוץ.

נכון, לפעמים צריך לקחת כדור נגד בחילה, לפעמים צריך לעצום עיניים ולפעמים צריך בחיים לבחור בין הגרוע לגרוע פחות, כי טוב יותר חי מלוכלך ממת סטרילי. אבל אין גישה ילדותית יותר מאשר ה"שברו את הכלים ולא משחקים", בדמות ההצבעה לרשימות שקולותיהן יעברו אוטומטית ליריב. יש גם לזכור שאפילו ברשימה כמו זו של הליכוד, אחוז מתנגדיה הנחרצים של ההתנתקות גבוה מספיק כדי להעדיף אותה על פני הצבעה למפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה, אשר פירושה הענקת שי חינם לאולמרט, פרץ וביילין (הנוסחה המתמטית של חוק באדר- עופר מעניקה כמעט תמיד עדיפות ברורה למפלגות הגדולות, בספיגת קולותיהן של הרשימות שלא עברו את אחוז החסימה).

הסיכוי היחיד לעצור את החרבת אלון מורה ותקוע, הוא בהקמת גוש חוסם של הימין (ויהיה זה ימין "מתון" ככל שיהיה) נגד תכנית זו. האיום הגדול ביותר לגוש חוסם כזה הם ברוך מרזל, מיכאל קליינר ועוד כמה דון-קישוטים ("צומת" ,"עתיד אחד") שחיים בעולם וירטואלי משלהם. אגב, גם לו יצויר שמרזל עובר את אחוז החסימה, אובדן עודפי הקולות כתוצאה מריצתו המגלומנית עלול אף הוא להטות את כף המאזניים להקמת ממשלת שמאל. מה עוד, שאין להעלות על הדעת חבירה של מרזל לנתניהו, ומכאן שאפילו כניסתו ההיפותטית לכנסת תשאיר אותו מבודד מכל השפעה ותמליך עלינו מן הסתם את "קדימה", מר"צ והעבודה.

ייזכרו נא אלה מכם אשר הולכים להעניש מישהו בקלפי ביום הבחירות, שהם מענישים בכך בראש ובראשונה את תושבי אלון מורה, תקוע, איתמר ותפוח, ובעצם את כולנו.