דרושים: יהודים עזי-נפש

אכן, אויה לנו. כמו שזה נראה כעת, ובלא שינוי תודעתי וחשיבתי דרמטי אצל רוב הציבור 'הכתום' ותושבי יו"ש, העקירות הבאות כבר מחכות בפתח.

עמנואל גרטל , ח' בניסן תשס"ו

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
אכן, אויה לנו. כמו שזה נראה כעת, ובלא שינוי תודעתי וחשיבתי דרמטי אצל רוב הציבור 'הכתום' ותושבי יו"ש, העקירות הבאות כבר מחכות בפתח.

שורש הבעיה הוא העובדה שחלק לא מבוטל מהציבור הזה, ביו"ש, בערים הגדולות ובשפלת החוף, שבוי כל-כך עמוק במוסכמות שעבר זמנן, ב"ממלכתיות ציונית" מעוררת רחמים, ביפי-נפש מתרפס ו"מת" ללגיטימציה, וב"הליכה בתלם" כל כך עמוקה שלמגינת ליבי שותת הדמעות הם לא יעשו את מה שצריך.

יש להם, לאחי היקרים, כמה בעיות נפשיות הכובלות אותם לתסמונת השה המובל לטבח, אשר מרוב שיתוק ולמרות הידיעה לאן הוא הולך, כל מה שהוא עושה במחאה, זה לפעות חלושות לפני השחיטה ח"ו. ניתן כבר לומר שהתודעה שלהם, ורק היא, היא שתמנע או תעודד עקירות נוספות.

ד' הוא תושב עמונה. אצלו במוח ה'צ'יפ' (מונח שטבע אדיר זיק ז"ל) משופר יותר מאצל רוב ה"ממלכתיים" וה"מזרוחניקים". עובדה שהוא הצטרף ל"מנהיגות יהודית". בכל זאת, ערב הבחירות הוא הודיע לי שכ"מחאה" נגד הגירוש הוא לא הולך להצביע.

"דרושה מהפיכה!", הוא הסביר. "אם עוד הרבה כמוני לא יצביעו, ידעו כולם שזאת מחאה כללית והמשטר יפול!". על זה ענה מישהו: "נקווה שהערבים ינקטו במחאה דומה..."

גברת ג' היתה תושבת גוש קטיף. לפני העקירה הופיעה הרבה באמצעי התקשורת כנציגת הגוש ודיברה באופן רהוט ומעורר כבוד. שאלתי אותה אם תתנגד לעוקרים. "אני!" היא אמרה לי בטון בוטח "אני, אשמור על החוק!". כך, ממלכתית מתמיד, היא נעקרה משם עם משפחתה, והעסק הפורח אותו בנו היא ובעלה, נסגר.

במאמר מוסגר אפשר לומר שאריק שרון ידע מראש שהאנשים היקרים האלה כל כך ממלכתיים, כל-כך רוצים בטובת מדינת ישראל ודואגים לקיומה שהוא ניצל ברשעות את הליכתם בתלם כדי לעקור אותם!

א' הוא איש צבא נערץ בעברו, אבל גם אצלו ה"צ'יפ" דפוק והוא "ממלכתי" למהדרין מן המהדרין. א' הגיע לעמונה לא כדי להתנגד לעוקרים אלא להיות ה"גשר" בין העוקרים לבין הנוער במקום, "מתוך תחושה של שליחות". את התפקיד הזה הוא מילא בהצלחה גם בגוש קטיף. שם הוא שימש מופת ל"ממלכתיות" וסייע "להשאיר את צה"ל מחוץ לויכוח הפוליטי" ע"י כך ששכנע את הנעקרים לא להתנגד לחיילים. בעמונה, כשראה א' שלא יוכל לשמש גם כאן "גשר" משום שהעוקרים לא רצו אותו והנעקרים מאסו ב"תיווך" שלו, תיכנן א' להפיק את המיטב מהמצב ואירגן הפקה פרטית של אדם שהוכה (באמת) ע"י העוקרים. עד היום מתנוססת תמונתו כאחד מסמלי המאבק.

א' לא היסס מאוחר יותר להפגין את ה"ממלכתיות" שלו ותוך קריצה לממונים מטעם הפריץ ואולי בתקווה שיזמינו אותו ל"גשר" גם בפעם הבאה, יצא נגד ההתנגדות האזרחית בעמונה וגינה את הנוער האמיץ והנפלא.

כחודשיים לפני העקירה, שאלתי את דובר ועד ישובי גוש קטיף, ערן שטרנברג, כמה אחוזים יתנגדו לפי דעתו לעוקרים. "40 אחוז!" הוא אמר לי. "והשאר?", שאלתי. "השאר ירימו את המזוודות ברגע שידפקו על הדלת ויצאו מהבית בשקט". אני חשבתי אז שבשביל ה-40 אחוז האלה כדאי להילחם והזנחתי דברים רבים למען המאבק. אבל, לא האמנתי שבמקום 40 אחוז יהיה שם רק אחוז אחד!
אם הייתי יודע שמעל 99 אחוז לא יתנגדו באופן פעיל לעקירה, הייתי נושך את שפתי בכאב ולא הייתי מצטרף למאבק אבוד מראש.

ברקע נמצאת כמובן גם מועצת יש"ע. ה"ממלכתיים" מעוררי הרחמים האלה ראויים לחלק די נכבד מתושבי יו"ש ומצד שני, חלק די נכבד מתושבי יו"ש ראוי להם. מדובר באנשים שיקריבו את עצמם למען הציונות עוקרת היהודים. מדובר באנשים שרוממות ה"ממלכתיות" בגרונם ושיתוף פעולה עם השלטונות העוקרים בידם. מדובר באנשים שעקב רגשי נחיתות והתבטלות עצמית ישאפו תמיד למצוא חן בעיני הפריץ. מדובר באנשים שיפיקו עשר מופעי ענק נגד העקירה בעלות של מיליונים ולא יצאו ביושר ומתוך אמת פנימית ויתנגדו באופן פעיל, בחינם, לעוקרים. התובנות הכי פעילות שהצליח להנפיק אצלם ה"צ'יפ" הדפוק היו רק 'לנצח באהבה' מול הבולדוזרים, לחלק עגבניות שרי מול שלטון הקלגסים, לארגן מפגני ראווה ענקיים מול הדורסנות האכזרית ולהקים אוהלים, אוהלים ועוד אוהלים.

בבחירות האחרונות הוטחה שוב המציאות בפרצופם של תושבי יו"ש. המתנחלים משתתפי מבצע "פנים-אל-פנים" סיפרו כלא מאמינים שפגשו בערים הגדולות מי שאמרו להם בפירוש "אנחנו רוצים לסלק אתכם משם!". אלה, במקום להתעורר ולהתעשת יתחילו שוב, יחד עם בני דמותם בשפלת החוף, לארגן כנסים, להקים "מטות מאבק", לייסד מפלגות חדשות ולהעמיד בראשם מנהיגים חדשים "מלקטי מנדטים", המצויידים באותו "צ'יפ" דפוק ומיושן. הם לא יתחברו למציאות, לא יבינו אותה ולא יפעלו כנדרש. גם בעתיד הם ישאפו להיות "מחנה גדול מאוחד", מסוג ב', ג' ד' ואפילו ט' אבל לעולם לא ישאפו להיות א', זה לא!. לעולם יישארו "מלקטי מנדטים" ולא תופסי השלטון. אריסים של הפריץ ולא מחליפיו.

הפלפול התלמודי, עודף החשיבה המתוחכמת והמוסר היהודי הטבעי סיבכו לחלקם את התודעה ללא מוצא, עד שאינם מסוגלים עוד לחשיבה פשוטה, תכליתית ומפוכחת מול עוקרי היהודים והיהדות. זה, יחד עם מורא השמים ממעל שהתבלבל להם עם מורא ה"מלכות" עוקרת היהודים, ויחד עם העובדה שאינם רוצים לשלוט במדינה אלא "להשתלב" בה ? הם מתכון בטוח להמשך העקירות וערובה לכך שגם בשנים הבאות נמצא את עצמנו מוחים, מפגינים, משתתפים בכנסי חירום ומנסים לכבות את התבערה הבאה.

בפשטות, מי שלא רוצה באמת לשלוט לעולם לא יעשה את הצעדים הנכונים אל השלטון.

רק מהציבור היקר והאהוב ביו"ש תבוא ישועתנו, אבל בינתיים רק חלק קטן מתוכם חושב ופועל כיהודים עזי-נפש, להם אנו זקוקים.