האחדות במחנה החרדי

יכולנו להציל את גוש קטיף וצפון השומרון.

נדיה מטר , י"א בחשון תשס"ז

נדיה מטר ויהודית קצובר
נדיה מטר ויהודית קצובר
חזקי ברוך

בעת כתיבת שורות אלו עוד לא ברור אם מצעד התועבה יתקיים או לא, בשבוע הבא בירושלים. אך דבר אחד בטוח: המשטרה ושאר כוחות הביטחון, המופקדים על קיום האירוע, משדרים מסר ברור שהם אינם רוצים שהצעדה תתקיים. התגובות החריפות מצד הציבור החרדי, המבטיח לגייס מאות אלפי יהודים שימנעו בגופם את ביצוע התועבה, השפיעו, ועכשיו מנסים למצוא דרך לבטל את הצעדה לאלתר או לחלופין להעביר אותה למקום אחר שלא יגרום למהומות.

אני הקטנה, עוקבת אחר ההתפתחויות סביב קיום או אי-קיום הצעדה, ואני משתגעת לנוכח משמעות הדברים: הרי עכשיו הוכח אחת ולתמיד שיכולנו להציל את גוש קטיף וצפון השומרון. לו אנחנו, במחנה הלאומי, היינו פועלים כפי שהחרדים פועלים היום, אין ספק שגוש קטיף וצפון השומרון היו עוד קיימים.


ראשית, יש לציין לשבח את האחדות במחנה החרדי. כל העדות, כל הפלגים וכל הרבנים העבירו מסר אחיד וברור: "כולנו, כאיש אחד, מתגייסים למנוע, בכל מחיר, את מצעד התועבה"
ראשית, יש לציין לשבח את האחדות במחנה החרדי. כל העדות, כל הפלגים וכל הרבנים העבירו מסר אחיד וברור: "כולנו, כאיש אחד, מתגייסים למנוע, בכל מחיר, את מצעד התועבה". אף מטה פעולה לא הפיץ מדבקות: "באהבה ננצח את מצעד הגאווה" ולא הוקם מטה "פנים אל פנים" לשכנוע הציבור, אלא להיפך: עשרות אלפי עלונים חולקו לציבור החרדי כדי להורות להם מה לעשות, אם וכאשר יעצרו וישלחו לכלא בשל מחאתם.

המסר שמשדרים מנהיגי המאבק ברור: את הצעדה הזאת יש לעצור בנחישות ובלי רגישות אף במחיר של ישיבה בכלא. אף רב חרדי לא קם כדי לגנות את "האלימות" מצד מפגינים חרדים, אף רב לא מתייצב מול מפגינים חרדים כדי לדחוף אותם ולמנוע מהם לחסום כבישים, אף רב או מנהיג חרדי לא מפר את פיהם של גדולי הדור באומרו ש"יש להישמע להחלטות בג"ץ, אפילו אם הם נוגדות את חוקי התורה", אף מנהיג ציבור חרדי לא מנסה  למצוא חן בעיני התשקורת השמאלנית ואף אחד מהם לא מתחבק ולא רוקד עם כוחות המשטרה.

שנית, החרדים לא מחכים ליום הצעדה. כדי להראות שהאיומים שלהם אינם איומי סרק, הם מתחילים את המהומות כבר היום, שבוע וחצי לפני "יום פקודה". לא "הפנינגים" מגוחכים באישור המשטרה של מועצת יש"ע ולא תפילות המוניות בכותל, אלא כשהשלטון מתכנן לבצע תועבה ופשע, החרדים מבינים שיש רק דרך אחת: מהומות, חסימת כבישים ועצירת חיי השגרה במדינה עד ביטול הגזירה.

ואם כך פועל הציבור החרדי כדי לנסות ולעצור צעדה שאורכה רק כמה שעות, אפשר רק לדמיין עד כמה יותר חריפה הייתה מחאתם, לו הממשלה הייתה מנסה לבצע נגדם תוכנית לחורבן שכונות, ישיבות ובתי כנסת חרדיים.

כמי שהשתייכה למיעוט במחנה הלאומי שהאמין שבכוחנו לבטל את גזירת הגירוש והחורבן, בתנאי שננקוט בדרכים של מרי אזרחי, וסירוב המוני לפקודה הבלתי מוסרית ובלתי יהודית של גירוש יהודים ומסירת חבלי מולדת לאויב. אני כל כך מצטערת שלא הצלחנו לשכנע את רוב הציבור שלנו בצדקת דרך המאבק שלנו.

אני מקווה שמעכשיו הציבור שלנו יאבק "על אמת" ושהלקח מהצלחת המאבק לביטול הצעדה נלמד לקראת המאבקים הבאים, אם במאחזים או בכל גזירה ממשלתית רעה אחרת, שמטרתה לוותר על אחיזתנו בארץ ישראל.