"שלום, בוקר טוב, מדברת חן. האם הרב זוכר אותי?".



בין התגובות בלטה התגובה של צעירה בשם חן שהייתה בסך הכל בת 22 (כל האחרות היו של בני 30+) וביקשה בביישנות לעזור לה למצוא חתן

לפני כשנה, פירסמתי מאמר בשם "בעוד הפרי בשל" שקרא לא לשבת בחיבוק ידיים ולהניח לשנים לחלוף, כי בגילאי ה-30 קשה מאוד להחליט להתחתן. בין התגובות בלטה התגובה של צעירה בשם חן שהייתה בסך הכל בת 22 (כל האחרות היו של בני 30+) וביקשה בביישנות לעזור לה למצוא חתן. ראשית, היא ביקשה שיבחנו אותה שהיא "לוקחת" את העניין ברצינות כבר בגיל כזה. מהשיחה איתה התברר שהיא גרה בקרבת ישיבה; אמרנו שאין טבעי מכך שהיא או הוריה יפנו לאחד מרבני הישיבה, ויבררו אם יש בחור מתאים. חן הגיבה בביישנות רבה: "מה? ללכת לרב ולבקש שידוך?!".

"טוב, אם קשה לך, אז תפני לאשתו של הרב... תוכלי לומר לה שאני שלחתי אותך ושהיא תעזור לך למצוא שידוך".



כעת, כעבור תשעה חודשים, מתקשרת חן. מיד שאלנו אם יש בפיה חדשות טובות... התברר שכן: "האמת היא שהתביישתי לפנות גם לרבנית ההיא שהרב מסר לי... מה אני יכולה לעשות? אני ביישנית. אבל מצד שני, "נכנס לי לראש" מה שהרב אמר שאי אפשר סתם כך לשבת ולְצפות שהבחור יגיע פתאום. יום אחד ראיתי באחד מעלוני השבת פרסום של שדכנית מירושלים בשם שמחה. התקשרתי מספר פעמים, והיה "תפוס". לא התייאשתי, ולבסוף הצלחתי להשאיר לה הודעה והיא חזרה לטלפון הסולולארי שלי. היא הייתה מאוד נחמדה, ושאלה פרטים רבים עלי ועל מה שאני מחפשת, אלא שבסוף השיחה התברר לי שהשירות שלה כרוך בתשלום: 200 ש"ח וגם זאת רק ל-3 חודשים. העניין לא נראה לי כל-כך, ואמרתי לה ש"אני אחשוב".



כעבור יומיים מתקשרת אלי שמחה: "נו, מה החלטת?". לא ידעתי איך "לרדת" מהעניין...; אמרתי לה שזה "לא כל-כך מתאים לי עכשיו", אבל היא לא הרפתה: "תראי, לפי מה שתיארת לי יש לי בחור בדיוק בשבילך". היא דיברה איתי למעלה מ-20 דקות, עד שלבסוף אמרה: "את יודעת מה? אל תשלמי לי. תיפגשי איתו, ואם זה יהיה "שייך", אז תחליטי אם את רוצה לשלם".

כאן כבר נכנעתי. נפגשנו, והתברר לי שהיא צדקה. מדובר, בבחור מקסים ממשפחה מקסימה. הוא בוגר פנימיה צבאית דתית וברוך ה' אנחנו מתחתנים בעוד שבועיים...



בקיצור, התקשרתי כעת כדי לומר תודה רבה. המאמר של הרב הוציא אותי מישיבה באפס-מעשה, והדברים שהרב הוסיף בעל-פה עזרו לי להתגבר על הביישנות הנוראה שלי שמי יודע לאן הייתי מגיעה איתה...

כן, היו קשיים בהתחלה. למשל, הפריע לי שהוא לא משלם עבורי על שתייה וכדו'. אצלנו בעיר זה מאוד מקובל. יום אחד קיבלתי אומץ ואמרתי לו שיסלח לי, אבל זה נראה כקמצנות... הוא היה ממש המום, התנצל והסביר שהוא בא ממושב קטן בדרום שבו אין תרבות כזו שהבחור משלם עבור הבחורה, וחבל שלא אמרתי זאת קודם...



שמחתי שלא עשיתי מזה עניין גדול (בגלל הביישנות שלי...), כי היום אני רואה שהעובדה שהוא לא שילם "עלי" נבעה רק מכך שבאנו מרקע סביבתי שונה.



בקיצור, התקשרתי כעת כדי לומר תודה רבה. המאמר של הרב הוציא אותי מישיבה באפס-מעשה, והדברים שהרב הוסיף בעל-פה עזרו לי להתגבר על הביישנות הנוראה שלי שמי יודע לאן הייתי מגיעה איתה...



האם אפשר לשלוח לכם הזמנה לחתונה?