פנס בודד באפילה

גורשתי מ"מקור ראשון" בטענה שאני פעילה פוליטית.

שושי גרינפלד , כ' בחשון תשס"ח

לפני מספר שבועות לאחר כתבת שער שעשיתי במוסף "יומן" אודות גירוש השוק בחברון, גורשתי מעיתון "מקור ראשון" בטענה שאני פעילה פוליטית.


אני כותבת בעיתון "מקור ראשון" משנת 1991 כשהקווים המנחים אותי הם יושר, מוסר ונאמנות לאמת. כאשר הייתה לעיתון נפילה כלכלית, ויתרתי על כסף שהעיתון היה חייב לי, והמשכתי לכתוב
אני כותבת בעיתון "מקור ראשון" משנת 1999 כשהקווים המנחים אותי הם יושר, מוסר ונאמנות לאמת. כאשר הייתה לעיתון נפילה כלכלית, ויתרתי על כסף שהעיתון היה חייב לי, והמשכתי לכתוב. כתבות רבות שלי הופיעו ככתבות שער ועוררו עניין, ולעיתים גם סערה.

בשנים האחרונות כאשר חרב הגירוש הונפה ומונפת מעל היישובים ביש"ע, נשלחתי לא פעם לסקר "מבצעי גירוש" למיניהם. וכך כתב לי העורך אמנון לורד לאחר גירוש גוש קטיף:

אני רוצה להביע את תודתי והערכתי העמוקה לעבודה המסורה והאיכותית שלך במבצע הכיסוי של ימי הפינוי והנסיגה מגוש קטיף וצפון השומרון. לצערי, יצא ככה שימי החורבן של גוש קטיף היו גם ימי השיא עד כה בפעילותו העיתונאית של מקור ראשון. היה זה פרויקט הכיסוי הגדול והאינטנסיבי ביותר של העיתון, עמדנו בזה בכבוד, ולך היה חלק לא מבוטל בהצלחה.

כיחפנית שהסתובבה בשטח ללא השגחה, השגת עבורנו חומרים שאף אחד בכלי תקשורת אחר לא היה משיג.

אמנון לורד.   

מאז גירוש גוש קטיף נשלחתי לסקר גירושים רבים נוספים.

במקומות בהם מתבצע גירוש לא ניתן לסקר ללא תעודת עיתונאי, מאחר והכוחות המגרשים מסלקים כל כתב או צלם מהשטח אם אין לו תעודה מטעם לשכת העיתונות הממשלתית. כך, למשל, בגירוש חברון האחרון לא הספקתי להוציא את תעודת העיתונאי שלי שהמתינה בלשכת העיתונות, וכאשר תיעדתי אלימות שוטרים העלו אותי בברוטאליות לניידת ונעצרתי.

השהות של עיתונאים עם זווית ראיה אחרת במקומות המיועדים לגירוש היא קריטית.

תפקידה המקורי של העיתונות הוא להוות "כלב השמירה של הדמוקרטיה", אבל לצערי בשטח מסתבר פעם אחר פעם שהעיתונות בוגדת בתפקידה המקורי. היא הפכה לכלב השמירה של המשטר, ושתי הרשויות רומסות יחד את האזרח.


לא פעם מצאתי את עצמי לבדי ליד ניידות המעצר וגם בשולי האירועים, שם מונפות האלות ללא סיבה וללא רחם על ראשי הנערים והנערות המיועדים לגירוש
לא פעם מצאתי את עצמי לבדי ליד ניידות המעצר וגם בשולי האירועים, שם מונפות האלות ללא סיבה וללא רחם על ראשי הנערים והנערות המיועדים לגירוש. השהות העיתונאית והמצלמה גרמו ללא מעט אלות לא להכות, ולפחות למעט מהצדק לצאת לאור.

כך למשל בעמונה, תיעדתי את הנער אליעזר מימון שנעצר ללא סיבה:

התמקדתי דקות ארוכות בקהל, בתוכו עמד גם מימון. לפתע התנפלו עליו שלושה שוטרים והכו אותו באלימות. שלושתם העידו בשבועה בבית המשפט שמימון יידה אבנים, אבל צילומי הוידיאו הראו בבירור שמימון חף מפשע, והוא שוחרר מיד.

במאמר מוסגר אומר שהבדידות העיתונאית במקומות אלה היא חמורה. מן הראוי היה שתקום סוכנות צילום מטעם ארגון זכויות האדם ביש"ע או אחרים, ועיתונאים רבים יישלחו לשטח כדי שאכן יהוו את התפקיד המקורי במשטר מתוקן, לשמו נועדה העיתונות.

מאחר שיצא לי לסקר גירושים רבים בחומש, עמונה ומקומות אחרים, פניתי אל העורך אמנון לורד וביקשתי שיחדש עבורי את התעודה, כמו בכל שנה.

הנסיבות הטרגיות ומותו הנורא של אחי האהוב, בקיץ בכפר גלעדי, גרמו לי לבקש את התעודה באמצע השנה. לורד נענה והגיש בקשה ללשכת העיתונות.

כתבתי האחרונה בעיתון אודות הגירוש בחברון זכתה לשבחים מהעורך אורי אליצור. אולם השהות בחברון ללא תעודת עיתונאי הייתה בלתי אפשרית, ומיד לאחר מכן פניתי שוב אל העיתון בבקשה שתינתן לי התעודה שהייתה כבר מוכנה בלשכה, ורק עניין טכני פעוט מנע ממני לקבלה.
          
לתדהמתי קיבלתי את המייל הבא ממזכירות מקור ראשון:

הוחלט בעיתון שכל עוד את מתפקדת כפעילה פוליטית בפול טיים, אינך יכולה לשאת תעודת עיתונאי של מקור ראשון.

מאחורי ההחלטה עמד העורך, אמנון לורד. התקשרתי אליו לברר את העניין. ולהלן השיחה שהתנהלה בינינו:

שלום אמנון. שמעתי שהחלטת לשלול ממני את תעודת העיתונאי שלי. תוכל בבקשה לומר לי מדוע?

לורד: מאחר שאת פעילה בארגון פוליטי.

אני: תוכל בבקשה לומר לי את שם הארגון הפוליטי שבו אני פעילה?

לורד שותק לרגע, מכחכח ואומר: זה ידוע ומפורסם בכל מקום.

אני: אדרבה. אם זה כל כך ידוע ומפורסם, אודה לך אם תנקוב בשמו של הארגון שבו אני פעילה, כי אני לא מכירה שום ארגון פוליטי כזה.

לורד: זו חוצפה איך שאת מדברת אלי.

אני: נדמה לי שהחוצפה היא לא שלי, אלא החוצפה היא שאתה שולל ממני את תעודת העיתונאי. ואם כבר מדברים על פעילות פוליטית, נדמה לי שאתה דווקא פעיל פוליטי. אני יכולה אפילו לנקוב בשם האיש שאתה פעיל שלו: בנימין נתניהו. אתה משתמש בדפי העיתון כדי לעודד ולקדם אותו, ומנצל את דפי העיתון לתמיכה בלתי פוסקת בו.


כפי הנראה החליט עורך "מקור ראשון" אמנון לורד לכבות את אותו פנס בודד שהאיר על אותם חלוצים הנמצאים בחוד החנית של המחנה הלאומי, אותו פנס שאפשר לציבור החרב לראות את האלימות הקשה, והעוול הקשה המכוון נגדם
מר לורד, על פי אותו היגיון שלך, האם פעיל פוליטי של בנימין נתניהו ראוי לשמש כעורך עיתון? אני לעומת זאת אינני פעילה פוליטית. אני מפרסמת מפעם לפעם מאמרי דעות, בדיוק כמו שעושה סגן העורך אורי אליצור, כמו שעושה העורך חגי סגל, וכמו שעושים כתבים רבים אחרים. אולי מר לורד אתה שולל ממני את התעודה כי הדעות שלי לא מוצאות חן בעינייך? פעמים רבות התבטאת נגד התומכים בסרבנות, ואף השוות את אחד התומכים לפשיסט הצרפתי לה-פן. האם זו הסיבה האמיתית לכך שאתה שולל ממני את תעודת העיתונאית שלי?

לורד: את לא כותבת הרבה בעיתון, ולכן לא ניתן לך תעודה.

אני: מר לורד, בזיגזוג משונה אתה משנה פתאום את הסיבה שבגינה אתה שולל ממני את התעודה? אשמח לקבל הכול בכתב. ואם זו הסיבה כעת, ידוע לך היטב שבמקומות אותם אני מסקרת לא ניתן לשהות ללא תעודת עיתונאי.

לורד: אני לא אתן לך שום דבר בכתב, ולא אכתוב לך דבר.

בימים שעברו מאז הגירוש בחברון ניסיתי ליישב את העוול בדרכי נועם, אך הדבר לא עלה בידי.

כפי הנראה החליט עורך "מקור ראשון" אמנון לורד לכבות את אותו פנס בודד שהאיר על אותם חלוצים הנמצאים בחוד החנית של המחנה הלאומי, אותו פנס שאפשר לציבור הרחב לראות את האלימות הקשה, והעוול הקשה המכוון נגדם.