ביום העצמאות האחרון עלינו רעייתי, אני וילדינו למיגרון כדי לחזק את רוחם של תושבי המקום, לתמוך בהם ברגעים הקשים, ולעמוד בפרץ נגד הרוחות הרעות שנושבות מממשלת ישראל.



בהגיענו לפסגת ההר ובעודנו מתפעלים מהנוף המרהיב ומהמיקום האסטרטגי, קול ענות שמענו. מיהרתי למקום וראיתי יהודי מכה איש מאחיו, שאלתיו: "למה תכה רעך?"

בהגיענו לפסגת ההר ובעודנו מתפעלים מהנוף המרהיב ומהמיקום האסטרטגי, קול ענות שמענו. מיהרתי למקום וראיתי יהודי מכה איש מאחיו, שאלתיו: "למה תכה רעך?". הוא סיפר שהמוכה שייך ל"נוער ארץ ישראל", והוא מחלק פליירים נגד מועצת יש"ע המציגים אותה כמסייעת לממשלה לגרש יהודים מארצם. לתומי שאלתי: "ומה בכך שהוא מביע את דעתו בצורה דמוקרטית לגיטימית לחלוטין?". לצערי, תשובה לא קיבלתי אבל מחזות של מלחמות היהודים ראיתי וכאבתי.

לפתע ראיתי את מנכ"ל מועצת יש"ע במעגל המתגודדים. שאלתיו מדוע לא נותנים לנערים להביע את עמדתם בצורה מכובדת, האם הם חוששים כל כך מהבעת מחאה של כמה נערים? לאחר דין ודברים קצר שלא נאמרו בו דברים משכנעים, ראה שאני שומר תורה ומצוות וזרק לעברי את טענת המחץ: "המרא דאתרא פסק שאסור לחלק פליירים ביישוב". אכן, גבורה גדולה של מנהיגי ציבור מנוסים ומשופשפים להסתתר מאחרי גבו של רב היישוב. האם מועצת יש"ע העמידה את שאלת פינוי המאחזים בפני רבני הציונות הדתית?



אתם ואנחנו. האם זו אחדות ישראל מבית מדרשו של הרב קוק מהדורת יום העצמאות תשס"ח? האם יש כל כך הרבה אוהבי ארץ ישראל שניתן לוותר עליהם?

לא הועילו דבריי על חשיבות שילוב הידיים של כלל אוהבי ומתיישבי ארץ ישראל כדי להילחם במשבר הערכים החמור הקיים. ועוד ראיתי שם יהודי מגודל זקן צועק על דניאלה וייס: "תלכו מפה. זה לא האירוע שלכם".

אתם ואנחנו. האם זו אחדות ישראל מבית מדרשו של הרב קוק מהדורת יום העצמאות תשס"ח? האם יש כל כך הרבה אוהבי ארץ ישראל שניתן לוותר עליהם? האם הסוגיה המדוברת היא כל כך פשוטה שאין מקום לאנשים להביע את עמדתם? האם לא ניתן בציבור הדתי לאומי לנהל ויכוח עקרוני כואב וקשה בצורה ראויה?

באנו לחזק ויצאנו מוחלשים.