הגביע הוא שלנו

נצטרף כולנו וניטול חלק בחוויה של בניית בית בישראל

הסופר הרב יוסף אליהו , כ"ה באייר תשס"ח

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

"לכבוד הרב, שלום.

בני נכח בכינוס "מה' אשה לאיש" שנערך בישיבת "עטרת כוהנים" בחול המועד פסח וחזר עם רשמים עמוקים מדברי כל המרצים, ללא יוצא מן הכלל. אנו מצויים בדור בו לא כל הילדים מוכנים לשמוע מה שיש להורים לומר בנושא זה, ולכן אני מברכת על היוזמה לעריכת הכינוס ומבקשת להרבות בכינוסים כאלה למען הדורות הבאים, כלומר: כדי שיהיו לנו דורות באים.


אני עוסקת בשידוכים כ-25 שנה. לפני חמש שנים כשהתחלתי להתעייף מהטלפונים הרבים שהיו מגיעים בערבים, אמר לי רב חשוב שעדיף שאעזוב את עבודתי ואעשה שידוכים בשעות הבוקר הרעננות
רציתי להוסיף על מה שהרב אמר בכינוס, בין שאר דבריו, שדרושים לנו היום 300 שדכניות שתעבודנה שמונה שעות ביום כדי להציל חלק מהרווקים והרווקות בני ה30-50-, ובעיקר להבטיח שצעירים בני ה-20-30  לא יגיעו למצב הנ"ל (עד כאן, כפי שמסר לי בני).

ובכן, ברצוני לספר על חוויה אישית שהייתה לי בעניין זה שממנה יובן שלא קל להיות שדכן בחברה הדתית-לאומית:

אני עוסקת בשידוכים כ-25 שנה. לפני חמש שנים כשהתחלתי להתעייף מהטלפונים הרבים שהיו מגיעים בערבים, אמר לי רב חשוב שעדיף שאעזוב את עבודתי ואעשה שידוכים בשעות הבוקר הרעננות. כששאלתי ממה אתפרנס, אמר הרב: "מי שרוצה שהילד שלו יתחתן ישלם בשמחה 500 דולר, כמו שמקובל שנים בעולם החרדי". היו לי הרבה היסוסים אם לעזוב עבודה מסודרת עם תנאים וכדו' וגם לא רציתי להיפרד מהחברוֹת לעבודה, אבל אנשים שבו והתקשרו. וכשאמרתי שאיני מתעסקת עוד בשידוכים, הם אמרו: "אוי חבל. רציתי רק לספר לך על הבן שלי...", וכך נחשפתי לצער שיש להם עם בן או בת שלא מתחתנים ולא יכולתי לעמוד מנגד...

יום אחד הגיע הורה שזכיתי לשדך את בנו בן ה-31, ובנוסף ל500 דולר הוא שם על השולחן צ'ק נכבד, ואמר לי ולבעלי (שדיבר מספר פעמים עם הבחור במהלך הפגישות, וסייע לו להחליט להתחתן): "בלעדיכם הבן שלנו לא היה מתחתן. שמענו שאת חוששת לעזוב את העבודה בגלל העניין הכספי, אז הנה התרומה שלנו לעניין. תתחילי לעבוד, וה' ישלח לך הצלחה".

מה שכבש את ליבנו הייתה המחווה האצילה של אותו אדם. סוף - סוף מישהו מעריך את העבודה המתישה של השדכנות, ואפילו מוכן לתרום למען אחרים.


הוא אמר שאין שום בעיה: "הלוואי שנגיע לרגע שבו אצטרך לשלם כסף... הבת שלי בת 29, וכבר יצאה עם 90 בחורים". האב ביקש מאוד שחלילה לא נדבר עם בתו על הכסף, כי אז היא לא תסכים לבוא
עזבתי את העבודה ברגשות מעורבים. כעבור שלושה חודשים פגש אותנו באיזה נופש אלמן שביקש מאוד למצוא שידוך לבתו בת ה-25. הסברתי לו שדמי ההרשמה והראיון הראשוני הם 500 ש"ח, ואם השידוך מצליח עוד 3,000 ש"ח. הוא אמר שאין שום בעיה: "הלוואי שנגיע לרגע שבו אצטרך לשלם כסף... הבת שלי בת 29, וכבר יצאה עם 90 בחורים". האב ביקש מאוד שחלילה לא נדבר עם בתו על הכסף, כי אז היא לא תסכים לבוא. אחרי שהיא תבוא לראיון הוא ישלח את הכסף. כיוון שהאיש היה קרוב משפחה רחוק הסכמנו לכך, למרות שכבר נוכחנו לדעת שחשוב שהמועמד לשידוך ידע שהשירות עולה כסף.

הבת הגיעה והתברר שהיא אכן חמודה מאוד, אלא שכתוצאה מהיותה נוכחת באיזה פיגוע היא החלה לגמגם מעט, והדבר גרר חוסר ביטחון בולט. היא סיפרה בכאב על שני קשרים ארוכים שהבחורים סיימו אותם בצורה חסרת-כבוד, ומובן שכל זה הוסיף לחוסר הביטחון שלה.

הכרנו לה שני בחורים, והשידוך לא הצליח. בשלישי  שניהם הגיבו מיד שזה מתאים. כל הזמן היינו איתם בקשר, ואחרי הפגישה השלישית הבחור אמר לי שמפריע לו שהיא הולכת עם שלושה עגילים באוזן... טלפנתי, ובשיחה ארוכה הצלחתי לשכנע אותה בעניין, בלי שתחוש שהבחור "רוצה להשתלט עליה". הקשר התקדם במהירות, עד שאחרי חודש וחצי הם רצו להתארס. לפתע, חל שינוי דרסטי: הבחור העיר לה משהו והיא נפגעה עמוקות. לדעתה, הייתה זו עדות לחוסר התחשבות שלו וכו', והיא החליטה "לעשות הפסקה". זימנתי את שניהם מיד, ולאחר שיחה של שעתיים וחצי התברר שהערת הבחור נבעה מטעות והוא התנצל שוב ושוב. אלא שהבחורה כבר נפגעה והקשר נעצר.

כאן נכנסנו בעלי ואני לתמונה, ושוחחנו שוב ושוב עם אבי הבחורה ועם דודה שלה שהייתה בשבילה כמו אימא, עד שהקשר "לובה" שנית והסתיים ברוך ה' בחתונה.

אפשר לומר שהשקענו בליווי הקשר הזה לפחות 12 שעות שכללו עשרות שיחות  טלפון קצרות וארוכות בכל שעות היום והערב, וגם "הקפצה" אחת של בעלי מהעבודה כשהיה צורך בגבר תורני. מובן שגם ההיכרות עם שני הבחורים הראשונים והפרידה מהם ארכה מספר שעות.


חבל מאוד שהציבור הדתי-לאומי אינו קולט את המציאות המרה של אלפי בניו ובנותיו בגילאי 30+ שסיכוייהם להתחתן ללא ליווי נמוכים ביותר. אנחנו כבר "מחוספסים", ולמדנו לא "להישבר" מתופעת ההשתמטות מתשלום לשדכן
חיכינו לסכום הנוסף שיגיע מאבי הבחורה. וכששום דבר לא קרה, טלפנתי והזכרתי לו. כאן באה ההפתעה: האיש טען שהוא שלח 500 ש"ח אחרי שהבת באה לראיון (כפי שאכן עשה) ואינו זוכר שצריך להוסיף עוד סכום כשהשידוך "יוצא"... הזכרנו לו שהוא ביקש לא לדבר עם הבת על הכסף, ואנו לא רצינו להטריח אותו לבוא ולחתום על ההסכם שאנו חותמים עם כל מי שמגיע אלינו, אך האיש טען בתוקף שהוא אינו סנילי... הוא ממש לא זכר כיצד הפציר בנו באותו נופש.  הוא תיאר שהוא לא ישן בלילות מכך שבתו אינה מתחתנת, ושמשום שאין לה אימא אין לה נפש קרובה להתייעץ ולהתלבט איתה. עד כאן הסיפור.

חבל מאוד שהציבור הדתי-לאומי אינו קולט את המציאות המרה של אלפי בניו ובנותיו בגילאי 30+ שסיכוייהם להתחתן ללא ליווי נמוכים ביותר. אנחנו כבר "מחוספסים", ולמדנו לא "להישבר" מתופעת ההשתמטות מתשלום לשדכן. בציבור שלנו יש "אמונה" ששידוך צריך להיעשות ללא תמורה כספית, ואני קטנה מכדי לדעת איך לשנות את התפיסה הזו. בכל אופן, אותו אב גרם לדבר אחד שמבחינתנו הוא לא נעים: איננו מטפלים עוד במי שלא חותם מראש על ההסכם, ולא משנה מהי הסיבה".

***

הרגשות למקרא סיפור הגברת הם מעורבים: מחד, צר מאוד על סיום צורם, במקום סיום שמח שידרבן עוד אנשים להיכנס למעגל השדכנים. מאידך, משמחת מאוד התגובה הבוגרת של הגברת ובעלה, ואף מעוררת הערצה. ירבו כמותם בישראל. אנשים הדבקים בְּמטרה נעלה זו של הצלת נפשות, חרף הקושי ואי הנעימות שכרוכים בה לעיתים. אין ספק שהמודד מידה כנגד מידה ישיב להם כפל-כפליים בשידוכים נהדרים של צאצאיכם שיהיו הרבה מעבר לשוֹוי כספי כלשהו.


נצלו את המפגש לקיום. "...לא תעמֹד על דם רעך" - "לראות במיתתו, ואתה יכול להצילו" (רש"י). נסו לשדך, והצילו אנשים מהמוות האיטי שברווקות. אין לכם "ראש" לזה? לפחות העבירו את הרעיון לשדכן
נוכל לסיים בנימה מעודדת: בחצי השנה האחרונה אפשר לחוש בשינוי אווירה בציבור הדתי-לאומי בנושא התשלום על שידוכים. מתרבים הסיפורים על כך שהתשלום לשדכן הופך ל"קדוש" כמו מקובל בציבור החרדי:

א) הורים הכריזו על תשלום של אלף דולר למוצא שידוך לבתם בת ה-21, ושילמו זאת לבסוף ל...בנם הנשוי שמצא שידוך לאחותו.

ב) בוגר "מרכז הרב" שילם לגיסתו סך 500 דולר עבור שידוך שמצאה לבנו.

ג) מחותנים יקרים שלנו התעקשו לשלם לקרובים שמצאו שידוך לבתם סכום של אלף דולר.

מקרים ב' וג' התאפיינו בשנים:

1.  לא סוכם מראש על תשלום.

2.  התנהלות השידוכים הייתה יחסית קלה (גם משום שמדובר בזוגות צעירים מאוד). במקרה ב', למשל, הייתה היוזמת צעירה בשם ג', בוגרת אולפנת בהר"ן. זו התקשרה לחברתה והציעה לה את י'. החברה חשבה שי' אינו מתאים לה, אך מכיוון שג' הִרבתה להפליג בשבחו פנתה לאימה העוסקת בשידוכים ושאלה אם יש לה מישהי עבור י'. השדכנית פנתה מיד לגיסה, הציעה את י' לבתו והשידוך הסתיים בהצלחה. כיוון שג' ליוותה את הקשר בעת הפגישות, היא תקבל חלק מדמי השידוך כנפסק בהלכה.

3
הבה נצטרף כולנו, וניטול חלק בחוויה המרתקת של בניית בית בישראל. כבר נאמר: "כולנו שדכנים!". אם הנכם מוכשרים לכך שדכו, ואם לאו שלמו עבור שידוך גם אם לא סוכם על כך מראש ועזרו להגדיל את מספר המוכשרים העוסקים במלאכה
.
 תורתנו הקדושה מצווה וגם מבטיחה: "לא תלך רכיל בעמיך; לא תעמֹד על דם רעך, אני ה'" (ויקרא י"ט, ט"ז). ב"פשטים המתחדשים בכל דור" (כביטויו המפורסם של הרשב"ם) יתפרש פסוק זה בימינו כך: "לא תלך רכיל בעמיך...", כשאתם נפגשים עם משפחה וחברים חבל לבזבז את הזמן על פרשיות הרכילות האחרונות שבמדינה. בִמקום זה, נצלו את המפגש לקיום. "...לא תעמֹד על דם רעך" - "לראות במיתתו, ואתה יכול להצילו" (רש"י). נסו לשדך, והצילו אנשים מהמוות האיטי שברווקות. אין לכם "ראש" לזה? לפחות העבירו את הרעיון לשדכן. והפסוק מסיים בהבטחה: "...אני ה'" - נאמן לשלם שכר".

הבה נצטרף כולנו, וניטול חלק בחוויה המרתקת של בניית בית בישראל. כבר נאמר: "כולנו שדכנים!". אם הנכם מוכשרים לכך שדכו, ואם לאו שלמו עבור שידוך גם אם לא סוכם על כך מראש ועזרו להגדיל את מספר המוכשרים העוסקים במלאכה.

כשנחשוב מעט יותר איש על בנו או בתו של רעהו, הרי שבסופו של דבר יעבור בינינו התשלום עבור השידוך כ"גביע נודד" ממשפחה למשפחה.