אהבה מוגזמת לממון - המשך

מי שנתברך בעושר נכסים, הוא אחראי לחלק את הכסף.

הרב משה צוריאל , י"ב בתמוז תשס"ח

יהדות הרב משה צוריאל
הרב משה צוריאל
צילום: עצמי

וכבר כתב "חפץ חיים" כי לא די לו לעשיר לתת חומש בלבד מנכסיו לעניים, כי חז"ל רק קבעו "חייך קודמים לחיי חברך" ולא "עושרך (מותרותיך) קודם לחיי חברך" ("אהבת חסד", חומש, פרק כ', פסקא ב'). ואפילו עשיר שמחלק צדקה בשפע מסוים, הזהירו חז"ל "לפום גמלא שיחנא" (כתובות סז.) לפי כוח הגמל מטעינים עליו משא יותר גדול.


מה שגרוע יותר מכל הנ"ל הוא שבעל הממון סומך ובוטח ביכולתו להצליח, דווקא מפני ריבוי ממונו [עיין איוב ל"א, כ"ד]. קשה לו לעשיר לסמוך אך ורק על ה'. וכך ביקש שלמה המלך בתפילה מהקב"ה: "שתים שאלתי מאתך, אל תמנע ממני וכו'
מה שגרוע יותר מכל הנ"ל הוא שבעל הממון סומך ובוטח ביכולתו להצליח, דווקא מפני ריבוי ממונו [עיין איוב ל"א, כ"ד]. קשה לו לעשיר לסמוך אך ורק על ה'. וכך ביקש שלמה המלך בתפילה מהקב"ה: "שתים שאלתי מאתך, אל תמנע ממני וכו'. ריש [עניות] ועושר, אל תתן לי. הטריפני לחם חוקי [אבל תן לי ככל מה שאני באמת צריך]. [אל תעניק לי עושר רב] פן אשבע (ש' שמאלית) וכחשתי, ואמרתי 'מי השם?'. ופן איוורש [אהיה עני] וגנבתי" (משלי ל', ז'-ט'). כלומר כשם שניסיון הוא לאדם אם יהיה עני ויכשל לגנוב, עוד יותר קשה לאדם לעמוד בנוסיון העושר, כי יתכחש לאלוקים. לכן הקדים בקשה זו לא להתעשר.

כך הסביר "חובות הלבבות" (בהקדמתו לשער הביטחון) "מי שלא בטח בה', בוטח על מישהו אחר. ומי שבוטח על מישהו אחר, הקב"ה מסלק את השגחתו ממנו ומוסר אותו בידי זה שהוא נשען עליו". והרחיק להזהיר: "ומי שבוטח על עצת עצמו ותחבולתו וכח גופו והתאמצותו, ימסרהו ה' ביד עצמו, ואז יתאכזב מיגיעו, ותיחלש יכולתו, ולא תועיל עצתו למצוא את מבוקשו". כלומר ה' מגיב לאותו האדם: הסתמכת על כספך? לך תראה אם זה יעזור לך!

וכך אירע אצל בני גד ובני ראובן. התורה מחנכת אותו שאומנם נצטווינו לעשות כל מיני השתדלות בין להשיג פרנסתנו ובין להתגונן נגד אויב ובין לטפל בצרכי רפואתנו, אבל כל זה הוא בתור השתתפות עם הקב"ה בזמן שאך ורק הוא הקובע אם נצליח להשיג יעדנו או לא. כך כתב רבנו בחיי (בהקדמתו לפרשת שלח לך). אבל אוי ואבוי למי ששם עיקר יהבו על חכמת עצמו ופעולותיו האישיות, ואיננו סומך על ה'. דוד ביטא בתפילתו לה': "אתה ידך גוים הורשת (גרשת מארץ ישראל) ותיטעם (לאבותינו בארצנו); תרע לאומים, ותשלחם (מארצנו). כי לא בחרבם (של אבותינו) ירשו ארץ, וזרועם לא הושיעה למו, כי [אלא] ימינך [ה'] וזרועך ואור פניך, כי רציתם. וכו'. בך צרינו ננגח, בשמך נבוס קמינו. כי לא בקשתי [קשת שלי] אבטח, וחרבי לא תושיעני" (תהלים מד, ג-ז).


בני גד ובני ראובן היו עשירים, ולא פחדו להישאר לבדם מצד המזרחי של הירדן. הם סמכו על ממונם, וזה הגורם לאדם להתגאות ואף להסיר מבטחו מה', ולכן הם גלו תחילה לכל השבטים
בני גד ובני ראובן היו עשירים, ולא פחדו להישאר לבדם מצד המזרחי של הירדן. הם סמכו על ממונם, וזה הגורם לאדם להתגאות ואף להסיר מבטחו מה', ולכן הם גלו תחילה לכל השבטים. ראינו כי כאשר משה הוכיח אותם, גם על נקודה זו חינך אותם. הם אמרו לעניין מלחמת ארץ ישראל: "ואנחנו ניחלץ חושים לפני בני ישראל עד אשר אם הביאונום אל מקומם" (במדבר ל"ב, י"ז) אבל משה תיקן לשונם: "אם תעשון את הדבר הזה, אם תחלצו לפני ה' למלחמה" (פסוק כ). כלומר אין זאת מלחמת בשר ודם בלבד, אלא בכיבוש א"י אתם פועלים כשלוחים של הקב"ה, והוא האחראי להביא לכם הצלחה. וחזר משה והדגיש "ונכבשה הארץ לפני ה', ואחר [כך] תשובו [לעבר הירדן] והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה לפני ה'" (פסוק כ"ב). בהכנעה גדולה התבטאו לפני משה בשינוי לשון זה: "ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה' למלחמה כאשר אדוני דובר" (פסוק כ"ו. וחזר והדגיש זאת שוב משה בפסוק כט. וחזרו עליהם שוב בקבלה חזקה לבבית בפסוק לב "נעבור חלוצים לפני ה'").

גם בימינו יש מאזרחי ישראל הסומכים על תכסיסי מלחמה, על נבונות פוליטית ועל תחבולות אנושיות כיצד נתגבר על הטרור הערבי, אבל אם לא מאמינים בקב"ה, אם לא מתפללים אליו, אם אינם מקיימים מצוותיו, תועלת כל הפטנטים הללו מצומצמת. כדברי קהלת (ט', י"א): "לא לקלים המירוץ, ולא לגיבורים המלחמה". וכאשר נתבונן במצבנו, רובם ממנהיגי האומה החלשים ברעיון זה הם משופעים עושר, דירות, נכסים, השקעות, מפעלים וכו'. הממון מעביר אותם על דעתם, והעונש שלהם כדברי "חובות הלבבות" בהקדמתו לשער הביטחון, שהקב"ה מסיר מהם השגחתו ומוסר אותם להשגחת עצמם בלבד, ואז אוי ואבוי להם.


הממשלה הנוכחית, וגם הקודמות לה, חוטאת בשני המישורים האלו. ראשית שהיא חומדת הון. יש ברזרבות המדינה מיליארדי שקלים, ובכל זאת איננה מעניקה קצבאות ילדים כמו שראוי
הממשלה הנוכחית, וגם הקודמות לה, חוטאת בשני המישורים האלו. ראשית שהיא חומדת הון. יש ברזרבות המדינה מיליארדי שקלים, ובכל זאת איננה מעניקה קצבאות ילדים כמו שראוי. היא קבלה מגרמניה כספי פיצויים לניצולי השואה, אבל היא לקחה לעצמה חלק ניכר ואינה מוסרת לניצולי השואה. המחירים למצרכי יסוד מתייקרים, וגם עמלות הבנקים וכו' בצורה פרועה ובגיבוי משרדי הממשלה. "עשירים עוזרים לעשירים", אבל לא לעניים. עיין דברי המלבי"ם על "עיני בנאמני ארץ" הדואגים לטובת אזרחי המדינה ולא לטובת השלטון (תהלים ק"א, ו'). וכבר התלוננו הרבה על הקשר בין הון לשלטון. וגם היא חוטאת שאינה מייחסת מלחמתנו על יישוב ארץ ישראל למצוות הקב"ה. מאז קום המדינה נוהגים קברניטיה לא להזכיר שמו של הקב"ה בנאומיהם. "הס כי לא להזכיר בשם ידוד" (עמוס ו', י'), ולכן התוצאות הקשות של הטרור הערבי אינן מאחרות לבוא. כי לא למדו מדברי משה לבני גד ובני ראובן  "ונכבשה הארץ לפני השם" (במדבר ל"ב, כ"ב). הם הופכים מלחמת קודש למלחמת חולין, לכן אינם מצליחים לצערנו.
 
"האדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו" (עירובין סה ע"ב). עלינו ללמוד מאבותינו, בני גד ובני ראובן, שמיד נשמעו להדרכתו של משה רבנו לעשות עיקר ממה שהוא עיקר, וטפל ממה שהוא באמת טפל.

"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך וכו' ובכל מאודך", כלומר בכל ממונך (ברכות סא ע"ב).