מצבו של ישראל בזמננו הוא בשפל גדול. כל האומות (כולן ללא יוצאי מהכלל) אינן פועלות לטובתנו ולוחצות עלינו לוותר על חלקי ארצנו, למרות הסכנות הגדולות ופיקוח נפש שבדבר. ומובן מאליו שאינן מודות שהקב"ה הוא שנתן לנו בעלות על אדמה זאת. הלא על כך בכו הכוהנים נאמניו של ה' כמובא בספר יואל: "חוסה ה' על עמך, ואל תתן נחלתך לחרפה למשול בם גוים. למה יאמרו בעמים 'איה אלוהיהם?' (יואל ב', י"ז). מה פירוש "נחלתך"? האדמה הזאת. כן מפורש במדרש תהלים (מזמור צ"ד). אין פירוש "נחלתך" עם ישראל, שהרי הפסוק ממשיך בלשון רבים "למשול בם", גם על העם וגם על הארץ. וזה בולט עוד יותר בפסוק הבא "ויקנא ה' לארצו, ויחמול על עמו" (ב', י"ח). הרי שהם שני עניינים שונים. ("קנאה" כאן הוא במובן של פנחס הקנאי).
מצבו של ישראל בזמננו הוא בשפל גדול. כל האומות (כולן ללא יוצאי מהכלל) אינן פועלות לטובתנו ולוחצות עלינו לוותר על חלקי ארצנו, למרות הסכנות הגדולות ופיקוח נפש שבדבר
כן הדבר בפסוק אחר: "הושיעה את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד העולם" (תהלים כח, ט). מה פירוש "נחלתך" בפסוק זה? ברור כי לא עם ישראל אלא ארץ ישראל. ומה הראיה על כך? שהפסוק ממשיך בלשון רבים "ורעם ונשאם", גם על העם וגם על הנחלה, כלומר תהיה להם רועה נאמן להגן עליהם מכל צורר, ותנשא אותם למעמד רם ונכבד. כן פירש "דעת מקרא" (מוסד הרב קוק) את המלה "נחלתך" לעניין אדמת ארץ ישראל. בפסוק זה מבקשים ברכה על שני עניינים שונים. ויש לזה מקור נאמן בפירושו לתהלים של ר' יוסף יעבץ (ממגורשי ספרד ומחבר הפירוש הנודע לתהלה על פרקי אבות).
לכן בימים הקדושים הללו הבאים לקראתנו, אומנם נזכיר את צרכינו האישיים ופרטיים אבל במינון נמוך. נזכור שהנוסח של תפילת עמידה, כפי שהביא רמב"ם במשנה תורה (סוף "ספר אהבה"), הוא כולו לטובת כלל ישראל, כל הברכות לשם הופעת מלכות ה' במלוא הדרה ועוצמתה בכל הארץ. אין בתפילת עמידה שום בקשות פרטיות. מה שהוסיפו פסקאות כמו "זכרנו לחיים" ובסוף התפלה "בספר החיים" הרי הן מתקופת הגאונים בלבד, ולא מחז"ל. אף הרמב"ם וכן בסידור רב סעדיה גאון הזכירו הפסקאות בשם "יש נוהגים". גם מה שאומרים "אבינו מלכנו" (המזכיר הרבה בקשות פרטיות) נזכר לראשונה בסידור רב עמרם גאון, ולא הוזכר כלל ברמב"ם והרב סעדיה גאון. ולכן ודאי יש לאמור אותם, אבל הם בחשיבות פחותה מול העיקר והוא לבקש על כלל ישראל.
לכן בימים הקדושים הללו הבאים לקראתנו, אומנם נזכיר את צרכינו האישיים ופרטיים אבל במינון נמוך. נזכור שהנוסח של תפילת עמידה, כפי שהביא רמב"ם במשנה תורה (סוף "ספר אהבה"), הוא כולו לטובת כלל ישראלוכך נרשם בסידור הגר"א ("אשי ישראל", פתיחה לתפילת ראש השנה, עמ' 397) ע"י תלמידיו: "לא נפנה לבקש בנים חיים ומזונות וכו' רק נתמרמר ועינינו תרד דמעה על הדר כבוד אלוקינו אשר גלה, ונוטל כבוד מבית חיינו [ציון]. לכן לא תיקנו לנו חז"ל לומר בתפילת ראש השנה שום בקשה על סליחה וכפרה ומזונות, (רק) [חוץ] מתפילה קצרה על בקשת חיים, לפי שרצונו של ה' מלך חפץ בחיים, למענך אלוקים חיים. רק כל התפילה מיוסדת על הדרת כבוד אלוקינו: ובכן תן פחדך, וייראוך, תן כבוד לעמך, שמחה לארצך וששון לעירך. ותמלוך אתה ה' לבדך. והוא כאדם האומר: רבונו של עולם, הרבה יש לנו לבקש על נפשנו כי לב יודע מרת נפשו, כי צרכי עמך מרובים. רק כל זה אינו שוה לנו בזוכרנו את כבוד שמך המחולל בגוים, והדר גאון עוזך כי נתמעט. וזהו עיקר בקשתנו 'וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו וכו' ומלכותו בכל משלה". עד כאן לשונו.
צריכים אנו להתרומם, ולא להתרכז רק בפרטיותנו אלא להתאמץ ולבקש על כלל ישראל. וזאת כדי לפאר ולרומם מלכותו של ה', כי כדברי רמח"ל זה תלוי בזה. וכן כתב מהר"ל ("נצח ישראל" פרק ל"ח). קרובים אנו לגאולה. כמו שבסוף הלילה החושך מכביד ביותר, ולכן עלות השחר הוא זמן שהרקיע "שחור" ביותר, כך ריבוי גילויי השנאה הפרועה לישראל והבעיות המציקות למדינתנו סימן הם לגאולה. כשם שאצל היולדת, כאשר הצירים תכופים יותר ולוחצים יותר, סימן הוא שהלידה סמוכה. ישעיה המשיל את גאולתנו ללידה (ישעיה ל"ז, ג'). והקב"ה כבר הבטיח אותנו על לידה מוצלחת. "לא איש א-ל ויכזב ובן אדם ויתנחם. ההוא אמר ולא יעשה? ודיבר, ולא יקימנה?" (במדבר כ"ג, י"ט).