שר הביטחון אהוד ברק הנחה את ראשי מערכת הביטחון להגביר את השימוש בצווי הרחקה מינהליים לפעילי ימין מרכזיים ברחבי יהודה ושומרון (מן העיתונות).
צווי הרחקה ומעצרים מנהלתיים הם נשק בלתי דמוקרטי, בעייתי מבחינה חוקית, ובלתי יעיל. השימוש בו יותר משהוא מיועד לפתור בעיה, הוא מיועד לכסות: על אובדן דרך, על תחושת כישלון של מערכות השילטון
צווי הרחקה ומעצרים מנהלתיים הם נשק בלתי דמוקרטי, בעייתי מבחינה חוקית, ובלתי יעיל. השימוש בו יותר משהוא מיועד לפתור בעיה, הוא מיועד לכסות: על אובדן דרך, על תחושת כישלון של מערכות השילטון, על הבנה שלמרות כל המאמצים מאבק השילטון בהתיישבות נכשל, על הבנה שגם התגייסות זרועות החוק נגד ההתיישבות אינה מניבה את התוצאות הרצויות לשלטון העוין ולכן הוא פונה כעת אל האמצעים עוקפי מערכת החוק, והם צווי ההרחקה והגירושים המנהלתיים, שם עושה השלטון כרצונו "ללא בג"ץ וצלם", לית דין ולית דיין.
חורבן גוש קטיף, שהיה ניצחונם הגדול של כוחות החורבן, מתגלה עם הזמן ככישלונו הגדול של השמאל. לא שלום, לא ביטחון ולא פריחה הגיעו לאזורינו בעקבותיו. הכישלונות הגדולים של הנסיגה מעזה ו"מלחמת לבנון השנייה", יחד עם חולשת הממשלה, יוצרים מצב בו האפשרות להחריב את ההתיישבות ביו"ש נראית היום רחוקה.
ועל כן פתח שילטון השמאל במלחמת התשה, מלחמה של מחטפים, מלחמה של פרובוקציות.
זה התחיל ב"אש קודש" בכ"ח אדר א תשס"ח, כאשר צוות קטן של אנשי המינהל האזרחי פשטו על המקום הרסו מכולה ומיכל מים (שתוקנו תוך זמן קצר) ונמלטו מזעם התושבים. זה המשיך ב"יד יאיר", שם החריבו את המאחז, ונמשך לאחרונה בהחרבת בתיהם של פדרמן ותור באישון לילה. המשותף לכל הפשיטות הללו הוא היעדרן של התראות וצווי פינוי לתושבי המקום. אין אפילו ניסיון להציג מצגת של מערכת חוק. המגמתיות הבלתי מידתית של כוחות ההרס היא שקופה כל כך, 20,000 בניות בלתי חוקיות יש בנגב, מספר דומה בגליל, מאות מטרים מביתו של פדרמן יש בנייה ערבית בלתי חוקית, וזה אינו מפריע לרשויות החוק. הדברים נלעסו לעייפה.
במלחמות התשה מנצח תמיד הצד בעל הרוח האיתנה יותר, הצד השורשי יותר, הצד האידאולוגי יותר, ולכן אין ספק מי הצד שינצח כאן. ואכן ההתיישבות ביו"ש עולה וצומחת. ישובים מתרחבים למרות האיסורים, שכונות קמות למרות ההגבלותזו מלחמת התשה דו צדדית: אנחנו בונים בחומש והם הורסים ב"אש קודש", אנחנו בונים בגבעת האור והם הורסים בחברון, אנחנו נמשיך לבנות והם ימשיכו להרוס. נגד כל צעד שלנו יבוא צעד שלהם ולהיפך, ובתווך נגוז שלטון החוק.
מלחמות התשה טבען להסלים, וכך נולדה גישת "תו המחיר" מצידנו, וכך עלתה הדרישה למעצרים מנהלתיים מצידם. במלחמות התשה מנצח תמיד הצד בעל הרוח האיתנה יותר, הצד השורשי יותר, הצד האידאולוגי יותר, ולכן אין ספק מי הצד שינצח כאן. ואכן ההתיישבות ביו"ש עולה וצומחת. ישובים מתרחבים למרות האיסורים, שכונות קמות למרות ההגבלות. מאחזים שורדים ומתרחבים, ברוך השם.
וכבר היו דברים מעולם, זו הייתה דרכה של הציונות מאז הקמתה.
וכך מתאר משה סמילנסקי בספרו המפורסם "פרקים בתולדות הישוב" את הקמת גדרה.
"ומאת הממשלה לא ניתנה רשות להקים בניינים, וכשזכו אנשי גדרה, בשנה השניה להתיישבותם, למחרשות ולסוסי עבודה משלהם, ויבנו אורווה לסוסיהם כתבנית התנור - בור ארוך חפרו באדמה, וכתלי הבור היו הקירות, וגג עשו ממעל לו - וידמה להם לפלחים השכנים, כי נעשה כאן דבר שבאיסור, בנין בלא רשיון, ויילכו וילשינו בעזה. וחבורת חיילים באה משם, ויהרסו את הגג בעזרת הפלחים, ויסתמו את הבור...ובראות הפלחים, כי נקלה כבוד היהודים בעיני הרשות, ויתחילו להציק להם ולרעות בשדותיהם". תחליפו את המילה "יהודים" ב"מתנחלים", והדברים נשמעים כאילו נכתבו השבוע...
נחזור להיסטוריה של גדרה: כיוון שרשיון לאורווה לבהמות העבודה לא ניתן להם מהשלטון הטורקי, יעץ להם נציג "חובבי ציון" אברהם מויאל לחפור חפירה שאורכה 20 מ' ולכסותה גג רעפים. כי אמנם הבניה נאסרה אבל לא נאמר מאומה על חפירה... הביל"ויים הספיקו לחפור את הבור, אך בעודם עסוקים בהכנת העצים לגג הופיעו השוטרים התורכים וסתמו את הבור....
איפה גדרה, ואיפה התורכים היום?