בחירה חופשית מול גזירת ה'

אל לנו ליפול בייאוש ותסכול על הנראה לנו ככישלונות.

הרב משה צוריאל , כ"ב בחשון תשס"ט

הרב משה צוריאל
הרב משה צוריאל
צילום: עצמי

גם בימינו אנו יש מעללים הרעים של השלטונות שהם מצירים לבניין ארץ הקודש שהם עוצרים את התרחבות הישוב היהודי בארצנו. אומנם הקב"ה יביא אותם לדין, אבל בסופו של דבר לא יוכלו הרשעים לקלקל לעמנו ולארצנו. ה' יטה את כל התוצאות כדי למלא את הייעוד המקורי שהקב"ה תכנן מראש. 

אנחנו בעידן הגאולה. לא יועילו כל מחשבות שוטנינו וכל מעלליהם לעכב ישועה גדולה זו. כך אמר הרב קוק: "וזאת היא גדולת ה', יכיר [אדם] איך הוא גדול אדונינו עד שאפילו המקומות הרחוקים והמעשים הנעשים מכח סיבות אנושיות בחיריות [לפי בחירה חופשית של עושיהם] ולפעמים ג"כ משרירות לב הותל אשר לאדם, לכולם יש מערכה של הנהגה שמובילה יד עליון [=הקב"ה] להציב מהם מטרה של טובה רוממה לאין חקר" ("עין איה", ברכות פ"ז, פסקא ב').

בטוחים אנו בישועת ה'. גם יוסף הצדיק במשך כל ימות ייסוריו היה מתחזק במחשבה שה' לא עזב אותו אלא תמיד נמצא מולו. על הפסוק "וירא אדוניו כי ה' אתו" (בראשית ל"ט, ג') מפרש רש"י שהיה שם שמים שגור על פיו, והגוי ההוא ראה זאת והתפעל מזה. וגם כאשר פיתתה אותו אשת אדוניו, דחה את הצעתה במאמר "וחטאתי לאלוקים" (ל"ט, ט'). וגם כאשר היה אסיר בבית הסוהר ענה לשר המשקים ולשר האופים: "הלא לאלוקים פתרונים" (בראשית מ', ח'). וגם כשעלה לגדולה והוצב במעלה רוממה של יועץ לפרעה, והמלך משבח אותו "תשמע חלום לפתור אותו", דחה יוסף את הדברים והתנצל [רק] "אלוקים יענה את שלום פרעה" (מ"א, ט"ו-ט"ז). זאת אומרת יוסף היה תמיד חדור ההכרה שהקב"ה מנהל את כל ענייניו. כך גם אנו צריכים להמשיך בחינוכו של יוסף הצדיק, ולהיות משוכנעים שאלוקים הוא המוביל לנו את כל המהלך של הגאולה. הפושעים והמורדים יבואו על עונשם, אבל כלל ישראל ישגשג ויצליח. מאז שיבת ציון לפני כמאה שנה הרבה מפריעים ומשטינים קמו עלינו, כמו סנבלט בימי קדם, בסופו של דבר ה' הצליח אותנו נגד כולם.

מה כתוב בעניין שחיתותם של שונאי ציון סנבלט ומרעיו, ומה כתוב בעניין השוקדים על בנין ציון? (נחמיה ג', ל"ג-ל"ח)

(ל"ג) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט כִּי אֲנַחְנוּ בוֹנִים אֶת הַחוֹמָה וַיִּחַר לו, וַיִּכְעַס הַרְבֵּה, וַיַּלְעֵג עַל הַיְּהוּדִים.

(ל"ד) וַיּאמֶר לִפְנֵי אֶחָיו וְחֵיל שׁומְרוֹן וַיּאמֶר: מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים עושִׂים? הֲיַעַזְבוּ לָהֶם, הֲיִזְבָּחו? הַיְכַלּוּ בַיּוֹם? הַיְחַיּוּ אֶת הָאֲבָנִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר? וְהֵמָּה שְׂרוּפוֹת!

(ל"ה) וְטוֹבִיָּה הָעַמּונִי אֶצְלוֹ וַיּאמֶר: גַּם אֲשֶׁר הֵם בּוֹנִים, אִם יַעֲלֶה שׁוּעָל וּפָרַץ חוֹמַת אַבְנֵיהֶם.

(ל"ו) שְׁמַע אֱלוהֵינוּ כִּי הָיִינוּ בוּזָה, וְהָשֵׁב חֶרְפָּתָם אֶל ראשָׁם, וּתְנֵם לְבִזָּה בְּאֶרֶץ שִׁבְיָה.

(ל"ז) וְאַל תְּכַס עַל עֲוֹנָם, וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תִּמָּחֶה, כִּי הִכְעִיסוּ לְנֶגֶד הַבּוֹנִים.

(ל"ח) וַנִּבְנֶה אֶת הַחוֹמָה. וַתִּקָּשֵׁר כָּל הַחוֹמָה עַד חֶצְיָהּ, וַיְהִי לֵב לָעָם לַעֲשׂוֹת!"