פרק שלישי - תחייתה של פלשתינה
לראשונה הוצא המונח הזה "מן המוזיאון" והוכנס אל תוך ההווייה הפוליטית העדכנית במכתב שכתב בשנת 1917 הלורד בלפור, שר החוץ הבריטי, אל הלורד רוטשילד ובו הבטחת ממשלת בריטניה להקים ב"פלשתיין" בית לאומי לעם היהודי. השם פלשתיין הוזכר כאן כפי שהבין אותו כל אדם בתקופה – כשם מולדתם העתיקה של היהודים.
אופייני הדבר שנאצים ואנטישמים בכל העולם נהגו "לשלוח את היהודים לפלשתינה". גם כאן צריכים יוצרי המיתוס הפלסטיני השקרי לשאול את עצמם, מה עלה בדעתם של אלה לגרש את היהודים דווקא ל"פלסטין", מולדתם כביכול של "הערבים הפלסטינים"? 
אופייני הדבר שנאצים ואנטישמים בכל העולם נהגו "לשלוח את היהודים לפלשתינה". גם כאן צריכים יוצרי המיתוס הפלסטיני השקרי לשאול את עצמם, מה עלה בדעתם של אלה לגרש את היהודים דווקא ל"פלסטין", מולדתם כביכול של "הערבים הפלסטינים"?
מעשה שהיה: כותב שורות אלה הוא יליד גרמניה. באחד הימים רואיינתי ע'י צוות טלוויזיה גרמני והמראיין הציג שאלה עויינת, מדוע באתי לגור בחברון "להידחק אל בין הערבים?" השבתי מבלי לחשוב רגע: "הלא אתם צעקתם לי 'יודן נאך פלשתינה!', אתם שלחתם אותי לכאן!"
הבסיס למשטר המנדט הבריטי (1920 – 1948) בארץ ישראל היא ההבטחה במכתבו הנ'ל של בלפור, המכונה "הצהרת בלפור", להקים בארץ "בית לאומי" לעם היהודי.
המבוא לנוסח המנדט שהעניק חבר הלאומים לבריטניה ב- 1922 אומר הכל:
“ Whereas the Principal Allied Powers have … agreed that the Mandatory should be responsible for putting into effect the declaration originally made on November 2nd 1917, by the Government of His Britannic Majesty, and adopted by the said Powers, in favour of the establishment in Palestine of a national home for the Jewish people, it being clearly understood that nothing should be done which might prejudice the civil and religious rights of existing non-Jewish communities in Palestine, or the rights and political status enjoyed by Jews in any other country: and;
Whereas recognition has thereby been given to the historical connection of the Jewish people with Palestine and to the grounds for reconstituting their national home in that country…
The Mandatory shall be responsible for placing the country under such political, administrative and economic conditions as will secure the establishment of the Jewish national home…”
המעצמות שהרכיבו את חבר הלאומים טרחו לציין במפורש שמסירת הארץ לניהול בריטי נעשית לשם מתן הכרה "לקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלסטיין", והזכות לבנות מחדש את ביתם הלאומי באותה ארץ. שוב יצטרכו יוצרי המיתוס השקרי הפלשתיני להסביר, מה עלה בדעתם של מעצמות הברית להקים ליהודים בית לאומי דווקא "במולדת העם הפלסטיני" ומדוע "העם הפלסטיני" לא כונה במנדט בתור שכזה, ובכלל כעם, כי אם כ"עדה לא יהודית בפלסטיין", ומדוע חוייבה בריטניה לשמור על "הזכויות הדתיות והאזרחיות" של העדות הלא יהודיות בארץ מבלי להעניק לעדות האלה זכויות לאומיות פוליטיות, שהוענקו רק ליהודים, תחת הניסוח "בית לאומי לעם היהודי"? מה ההסבר לכל זה, אם לא העובדה הפשוטה שהמוסלמים, הנוצרים והדרוזים בארץ אכן היו עדות ((communities בלבד? אותה שעה הוענק לבריטים מנדט על עיראק, במגמה להקים שם בעתיד ריבונות עיראקית ערבית, ולצרפתים ניתנו מנדטים לסוריה ולבנון במטרה להקים שם ריבונות ערבית- סורית וערבית – נוצרית, ואילו ב ארץ ישראל לא היה קיים כלל עם ערבי בעל תודעה לאומית נפרדת, להעניק לו "מנדט פלסטיני".
אפילו כאשר הבריטים הוציאו שלושה רבעים משטח המנדט של פלשתיין מן התחום המיועד להקמת הבית הלאומי היהודי- מדובר בכל השטח שממזרח לירדן ועד לגבול עיראק - כדי להעניק את השטח הזה לערבים בלבד, הם קראו לו "האמירות של עבר הירדן" ולא - "פלסטין", והשם הרשמי של המנדט היה "פלשתיין (א"י)", כאשר האותיות בסוגריים הן ראשי התיבות של ארץ ישראל.
אחרי מלחמת 1948, שבה כבש שליט ירדן, האמיר עבדאללה, את יהודה, שומרון וירושלים ההיסטורית, הוא המליך את עצמו ביריחו כמלך על ארצו המורחבת וחיפש לה שם. היה בדעתו לקרוא לה "פלסטין",אולם היועצים הבריטים שעדיין היו בעלי השפעה גדולה בחצרו הניאו אותו מכך. הם הסבירו, שאם יקרא לארצו "פלסטין" לא יוכלו הערבים להמשיך ולתבוע את השטח שעליו יושבת מדינת ישראל. וכך הומצאו שתי ה"גדות": כל השטח מנהר הירדן ועד עיראק כונה "גדה מזרחית", והשטח מהירדן ועד לקו הירוק כונה "הגדה המערבית". במפות הירדניות מן הימים ההם מופיעות שתי הגדות כמרכיבות את "הממלכה ההאשמית הירדנית", ואלו השטח שעליו יושבת מדינת ישראל – הוא מכונה במפות "פלסטין הכבושה".
המעצמות שהרכיבו את חבר הלאומים טרחו לציין במפורש שמסירת הארץ לניהול בריטי נעשית לשם מתן הכרה "לקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלסטיין", והזכות לבנות מחדש את ביתם הלאומי באותה ארץללמדנו, ש"פלסטין" היא הצל שמטילים היהודים כשזורחת עליהם שמש העצמאות הישראלית, פלסטין היא התשליל של ישראל. היא קיימת – ותהיה קיימת – רק בהקשר של שלילת הריבונות היהודית, ולו היתה חלילה מצליחה בכך, הבועה המלאכותית הזאת היתה מתפוצצת.
לאמת הזאת נתן ביטוי תמציתי ותכליתי זוהיר מוחסיין, ראש אירגון הטרור "אל- צעיקה" וחבר הוועד הפועל של אש"ף, בעיתון ההולנדי "טרוב" (31.3.77 ), במילים אלו:
"רק למטרות טקטיות אנו מקפידים להדגיש את זהותנו הפלשתינית, כי האינטרס הלאומי של הערבים מחייב לעודד זהות פלשתינית נפרדת, כדי להעמיד אותה מול הציונות: ייסודה של מדינה פלסטינית הוא מכשיר חדש במלחמה המתמשכת נגד ישראל"...
דוד בן גוריון, בעדות בפני וועדת חקירה אנגלו-אמריקנית, אמר דברים אלה:
" אין דבר כזה "פלשתיין" בהיסטוריה.... היסטוריה ערבית נעשתה בערב, בפרס, בספרד ובצפון אפריקה. בהיסטוריה הזאת לא תמצאו את פלשתיין. היסטוריה ערבית לא נעשתה בפלשתיין.
אולם, אין רק היסטוריה ערבית, יש היסטוריה עולמית והיסטוריה יהודית, ובהיסטוריה הזאת יש ארץ ושמה יהודה, או כפי שאנו קוראים לה ארץ ישראל, הארץ של ישראל... היתה ארץ כזאת בהיסטוריה, היתה ועדיין קיימת. זו ארץ קטנה, קטנה מאד, אך הארץ הקטנה הזאת השאירה רישום עמוק בהיסטוריה העולמית ובהיסטוריה שלנו. הארץ הזאת עשתה אותנו לעם, עמנו עשה את הארץ הזאת. שום עם אחר בעולם לא עשה את הארץ הזאת, הארץ הזאת לא עשתה שום עם אחר בעולם...."
פרק רביעי - הבלוף הפלסטיני
כאשר הערבים המקומיים ראו שהמנדט הבריטי מתבסס תחת המותג "פלשתיין", הם החלו להגדיר את עצמם "כעם הפלסטיני", ומתוך חיקוי של ההווייה היהודית-ציונית שהתרקמה לנגד עיניהם טענו גם הם לוותק של אלפי שנים, ביקשו להיות "עם עתיק" כפי שהיהודים הם עם עתיק. (לאחרונה הם נתקנאו גם בשואה היהודית והמציאו לעצמם "שואה" משלהם שהם קוראים לה "הנאכבה של 1948").
נמצאה להם התשובה החצופה, שהם הינם יורשי כל העמים שישבו בארץ הזאת אי פעם, מה שמאפשר להם, למשל, להיות בו-זמנית גם יורשי גוליית הפלשתי וגם יורשי דוד בן ישי שהרג אותומיתוס העתיקות היה נחוץ להם כדי שיוכלו לתבוע את הזכות ההיסטורית על הארץ במקום העם היהודי, אולם כאן נתקלו בקושי: יורשי מי הם? יורשי ישמעאל השמי או יורשי גוליית הפלשתי, בן הגזע הארי? וכאן נמצאה להם התשובה החצופה, שהם הינם יורשי כל העמים שישבו בארץ הזאת אי פעם, מה שמאפשר להם, למשל, להיות בו-זמנית גם יורשי גוליית הפלשתי וגם יורשי דוד בן ישי שהרג אותו.
הדברים הגיעו עד כדי כך, שהם טוענים שהיהודים דהיום, כולל כמובן היהודים הישראלים, אינם עם או לאום, כי אם אספסוף המורכב משברי עמים מכל העולם, שיש לו רק דת משותפת. לעומת זאת, צאצאי העברים והיהודים הקדמונים הם... הערבים הפלסטינים! ברוח זו הוצגו בחגי מולד בבית לחם פוסטרים ענקיים ועליהם דמותו של ישו הנוצרי עם הכיתוב:
"לוחם חירות פלסטיני". אפילו אישיות אקדמית כדוקטור חנאן עשראוי, מרצה באוניברסיטת ביר זית, אינה מתביישת לטעון, שאכן ישו הנוצרי היה פלסטיני. המסקנה ההגיונית היא, שגם את התנ"ך הביא לעולם העם הערבי הפלסטיני.
לא נותר אלא להעיר, שאותה מידת רצינות שהשטות המרושעת והחצופה הזאת ראוייה לה, מתאימה גם לטענתם שהארץ הזאת היא שלהם, "ומדורי דורות". התמיהה הגדולה מכולן היא, כיצד העולם המערבי "בולע" את האבסורדים ההזויים האלה ללא אף מילה של ביקורת. .
פרק חמישי - "האופק הפלסטיני"
בנימין נתניהו, מי שהיה וכנראה גם יהיה ראש ממשלת ישראל, התבטא שכל מדינה פלשתינית שלא תמלא אחרי חמישה תנאי מינימום, תסכן את עצם קיומה של ישראל.
ואלה התנאים:
1. פירוק נשק טוטאלי.
2. איסור כריתת הסכמים בינלאומיים ( תארו לכם הסכם צבאי עם אירן!).
3. פיקוח ישראלי על כל נקודות הכניסה והיציאה, פן תזרים המדינה הפלסטינית מיליוני אדם המכונים "פליטים" לעבר גבולות ישראל.
4. פיקוח אווירי על שמי פלסטין.
5. שליטה על קידוחי המים, הואיל ושליש ממימי ישראל נשאב מאקוויפר ההר של יהודה ושומרון.
ועוד לא הזכרנו דרישות צבאיות, הנובעות מן השליטה האסטרטגית המוחלטת מרכסי ההרים ביהודה ושומרון על העמקים שבהם מרוכזות רוב האוכלוסיה ורוב התעשייה של ישראל.
המעשה המביש של גירוש היהודים והסגת צה"ל מרצועת עזה סיפק לנו מעין "פיילוט" כדי לבדוק, אם יש סיכוי ששטח פלסטיני עצמאי כלשהוא יעמוד בתנאי המינימום של נתניהו.
התוצאות השליליות, והן מדאיגות מאוד, גלויות לעין:
:
1. השטח נהפך למחסן נשק אדיר, למדינת טרור שאין היום כמוה בעולם ולראש גשר להתקפות בלתי פוסקות על ישראל ובין היתר שיגור טילים, שהיום פוגעים בשדרות ובאשקלון, ומחר – באשדוד, בואך בת-ים וקרית גת.
2. כל הרצועה היא היום שטח אמונים והיערכות לכוחות החיזבללה ואל- קאידה, ליועצים אירניים ולטרוריסטים מכל העולם, בנוסף על כנופיות מזויינות על גבול הפלילי, שאינן נשלטות ע'י איש. הפיכת הרצועה למבצר התקפי צבאי נעשית עפ'י הסכם מפורש בין "ממשלת" החמאס לאירן.
3. עם הסרת הפיקוח הישראלי מנקודת הגבול ברפיח, לא זו בלבד שהרצועה נעשתה פרוצה לכל ארגוני הטרור, אלא שטרוריסטים ואמצעי לחימה זורמים מתוכה למדבר סיני ומשם אל תוך הנגב הישראלי.
4. כבר היום טיסת מסוקים ישראלים מעל לרצועה מוגבלת, מפחד טילי הקרקע-אוויר שהוכנסו לשטח אחרי גירוש היהודים. מטוסי ריסוס אינם רשאים לטוס גם בשמי ישראל, מעל לשדות הסמוכים לרצועה.
5. קידוחים פרועים של הפלשתינים מאז הסכמי אוסלו המליחו את הבארות, ומי הים חודרים לתוכן. כתוצאה מכך, רצועת עזה ניזונה ממיים המוזרמים אליה מישראל.
הדברים הגיעו עד כדי כך, שהם טוענים שהיהודים דהיום, כולל כמובן היהודים הישראלים, אינם עם או לאום, כי אם אספסוף המורכב משברי עמים מכל העולם, שיש לו רק דת משותפת. לעומת זאת, צאצאי העברים והיהודים הקדמונים הם... הערבים הפלסטינים!על תנאי נתניהו יש להוסיף סכנות קיומיות וודאיות נוספות, וביניהן:
א. הזרמת מאות אלפי "פליטים" אל תוך השטח המזערי של יהודה ושומרון. צפויים מצעדים המוניים, נשים וילדים בראש, לעבר שטח ישראל, כדי למשוך אש ולהאשים את המדינה הציונית במעשי זוועה, ולחילופין – לחדור פנימה. בכלל, את סיסמאות "הכיבוש" תחליף דרישת "זכות השיבה".
ב. התעופה האזרחית בנמל התעופה בן גוריון תהיה תחת איום מתמיד, ואולי לא תהיה אפשרית כלל, בקירבה כ'כ גדולה לגבול עויין.
ג. על גבול הקו הירוק לא יוכל עוד צה'ל לקבל אחריות לביטחונה של מדינה, שבמקומות הקריטיים ביותר רוחבה לא יהיה יותר מאשר 12-16 ק'מ, ולכן יקבל ברצון דרישה להציב כוחות בינלאומיים על גבולות יהודה ושומרון בנוסף על הכוחות הבינלאומיים שיוצבו בדרום, על גבול הרצועה. אם נוסיף על כך את היחידות הבינלאומיות המוצבות כבר היום בלבנון על גבול ישראל, תתקבל מדינה המוגנת מכל עבריה ע'י כחות זרים. למדינה כזאת קוראים שטח-חסות. סימנים ראשונים להפיכת ישראל לפרוטקטוראט כזה ניתן למצוא במפת- הדרכים להקמת המדינה הפלסטינית, שעל פיה מונה הקוורטט בהסכמת ישראל כמפקח על ענייני חוץ ובטחון חיוניים ביותר של ישראל.
ד. הקמת מדינה פלסטינית תביא לאירידנטה מוגברת אצל ערביי ישראל – תחילה ידרשו אוטונומיה, ואח'כ ילחצו לספח את הגליל ושטחים אחרים ל"מדינת האם" הפלסטינית.
ה. ממלת ירדן, שבה הפלסטינים מהווים 60-70% מן האוכלוסיה, והיתר – בדואים שאין להם תביעה להיותם עם נפרד, תהיה בסכנת נפילה. "אנשלוס" של ירדן לפלסטין יכניס את ישראל לטבעת חנק פלסטינית מגבול עיראק ועד לים התיכון.
ו. הפלסטינים תובעים, ובהסתמך על החוק הבינלאומי עלולים לקבל - פרוזדור אקסטרה- טריטוריאלי בין עזה לחברון, אשר יחצה את הנגב לשניים, כבר היום לוחצת אמריקה על ישראל לאפשר "מעבר בטוח" בין הרצועה ליהודה ושומרון, בדרך אל המדינה הפלסטינית, למרות ידיעתה הוודאית, שדרך המעבר הזה יוחדרו טרוריסטים, מומחים לייצור רקטות ואמצעי לחימה. כמו כן יציפו המונים מתושבי הרצועה את י'וש כדי לשפר את תנאי חייהם. ההשלכות הדמוגרפיות והביטחונית על ישראל תהיינה הרסניות.
ז. הגרוע מכל יקרה בתחום התפיסה התרבותית והמדינית. כל אדם בעולם יקבל כדבר המובן מאליו שארץ הקרויה פלסטיין שייכת לעם הקרוי פלסטיני. כבר היום אנשים ברחוב בפריז או ניו-יורק שנשאלים באקראי – ממי לקחו היהודים את הארץ, משיבים לפי תומם: "מן הפלסטינים, כמובן!"
כך, בעקבות הקמתה של מדינה פלשתינית, תתגבש באופן בלתי הפיך התובנה, שהיהודים לקחו את הארץ במסע כיבוש כוחני מידי בעליה הפלסטינים ועל כן קיומה שלה על אדמה לא לה הוא בלתי לגיטימי וארעי. ואחרי הדה-לגיטימציה תבוא הדיספוססיה (הסילוק) - כבוא הרעם אחרי הברק.
אמנם, לא מן הנמנע שישראל לא תשקע (will not go under ) ללא קרב, אבל גם אם תכבוש מחדש את כל השטח ותסלק מתוכו את המשטר והמנהיגים, תמיד יכריחו אותה לציית לדין הבינלאומי הקובע, שיש להחזיר את השלטון לידי הריבון הקודם, וזו כבר תהיה המדינה הפלשתינית. כי זה הכלל: מרגע שקמה ריבונות מוכרת (וישראל לא תבעה ריבונות, כ'א הנהיגה ממשל צבאי!), היא איננה יכולה להימחק עוד, כשם שכל פשעי גרמניה הנאצית לא יכלו למנוע את כינונו של משטר גרמני ריבוני אחר על אדמה שהעולם קיבל שהיא "אדמה גרמנית", ובנפול הטליבן קמה תחתיו ריבונות אחרת, אפגנית, על האדמה האפגנית. יוצא, שהריבונות הפלסטינית בא"י תהיה לנו כדיבוק, ששום כוח בעולם לא יוכל לגרשו עוד מתוכנו.
האסון הפלסטיני יהיה בלתי הפיך.
הסוף
מדינת פלסטין תסבול את הכוחות הבינלאומיים בשטחה רק כל עוד תפיק מהם תועלת, כלומר עד שירידתה של ישראל תהיה בלתי הפיכה. מאותו רגע ואילך יהיו הכוחות האלה נתונים להתקפות טרוריסטיות דוגמת ההתקפות על האמריקנים והצרפתים בביירות ב-1982.
ימיו של הכוח הבינלאומי יהיו ספורים.
אותה שעה, מספר היהודים במדינת היהודים כבר יהיה מופחת מאוד, הואיל ומאות אלפים – בעיקר צעירים ובעלי מקצועות מבוקשים – יעזבו את הארץ, מהעדר יכולת להיות עדים לשקיעתה. לאחר צאת הכוחות הזרים והתגברות האיום הישיר על המדינה שהשלום המדומה ניוון את צבאה, עיסוקו העיקרי של הקוורטט יהיה בקביעת מיכסות לקליטת היהודים הנותרים. תהיה זאת שעתם הגדולה של הפלסטינים, שיגלו "גדלות רוח" ויסכימו גם הם להשאיר "בארצם" מכסה כלשהיא של יהודים.
לעג הגורל : היהודים היו עתידים, ברבות הימים, לנצח את אדריאנוס – לחזור לארצם ולכונן בה ריבונות, לבנות את ירושלים כבירתם וליישב מחדש את יהודה החרבה - אך כל זאת, רק כדי שלאחר מכן, באמצעות הערבים הקוראים לעצמם "פלסטינים" תשיג אותם קללתו ותחריב הכל.
פתח הצלה
לאקדח המדינה הפלשתינית, אותו מכוונת ממשלת ישראל אל רקתו של העם היהודי, יש ניצרה, שכל עוד היא סגורה האקדח אינו יכול לירות: מפעל ההתנחלות היהודי ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים.
תנאי בל יעבור הוא אצל הערבים, שאינם מוכנים לקבל מישראל שום שטח שלא "טוהר" קודם מיהודים. ולא עוד, אלא שכל העולם "הנאור" קיבל את התביעה הגזענית-נאצית הזאת ומגבה אותה, וגם – שומו שמיים! – ממשלת ישראל בעצמה, והיא אף יישמה בפועל, בכוח הזרוע, טיהור אתני מזוויע שכזה בחבל עזה ובצפון השומרון. שרת החוץ של ישראל הצהירה לעתן המצרי "אל-אהרם", שהדבר נעשה כדי להוכיח את רצינותה של ישראל לרוקן עוד שטחים מנוכחות יהודית, כדי לפנות את הדרך למדינה הפלסטינית.
אולם לעובדה שהמדינה הפלסטינית מותנית בחורבן ההתישבות היהודית, כלומר בגירושם של 300000 יהודים (חצי מיליון ביחד עם מזרח-ירושלים),יש גם צד חיובי. הנה יש לנו חומה, שאם לא תיפרץ, תינצל העיר!
ההיקף האדיר של המחיר – הריסת כ-60,000 בתים ודירות, עלות של 370 מיליארד שקל (הגירוש הראשון עלה 10מיליארד שקל), וודאות קרובה של פיצוץ פנימי בתוך העם וגם הצבא, דה-ציוניזציה של המדינה שאפילו על ציון גופה, היא עיר דוד, תצטרך לוותר - יתן לנו מושג מה, כמה אדירה היא החומה המגינה עלינו עדיין מפני שקיעתה של המדינה וטביעתה בים הערבי-"פלסטיני".
אך גם טרוייה היתה שורדת, אלולא פרצו הטרוייאנים בעצמם את חומת עירם האדירה, כדי להכניס לעיר את סוס המתנה היווני, ובקירבו הכליון...