בשבועות האחרונים עלה לקונצנזוס נושא המשא ומתן בין ישראל לארצות הברית לגבי יהודה ושומרון וירושלים. ענו עדים כעת לתופעה שנושא מדאיג עובר תהליך של הדחקה, או ליתר דיוק התעלמות מצד הימין, תופעות שממנפות אותו פי כמה לטובת השמאל.



עובדה כזאת היא קריטית, והיא משפיעה על כל מהלך מדיני שיתבשל כל עוד הנושא נמצא בקונצנזוס, יכול ראש הממשלה להתנהל ככל שליבו חפץ וליתר דיוק, ככל  שליבו של נשיא ארה"ב אובאמה חפץ.





אל לנו לסמוך על הממשלה הנוכחית על אף העובדה שבבחירות האחרונות הימין זכה לרוב, ולשדר "זה לא יהיה, נתניהו איתן בדעותיו". לצערנו, עם ישראל חווה על בשרו בגידות פוליטיות לא פעם

בהשוואה לתקופות היסטוריות אחרות (דוגמת מלחמת העולם השנייה, הריסת ימית וישובי חבל ימית, הגירוש מחבל קטיף והמלחמות שבאו בעקבות גרושים אלה) , נוכחנו לדעת שהשדר הראשוני משפיע כמה צעדים קדימה, ובהתעלמות מכוונת ובשאננות מול סכנות קיומיות העומדות על הפרק, אנחנו למעשה "שורפים" שעת רצון ציבורית מדינית.



אל לנו לסמוך על הממשלה הנוכחית על אף העובדה שבבחירות האחרונות הימין זכה לרוב, ולשדר "זה לא יהיה, נתניהו איתן בדעותיו". לצערנו, עם ישראל חווה על בשרו בגידות פוליטיות לא פעם כאשר בגין מסר את חבל סיני, כאשר שרון מסר את רצועת עזה, ואף מנתניהו לא הייתה שביעות רצון כאשר חתם על הסכמי וואי, ובעצם המשיך את מדיניות השמאל.



כעת היא השעה להזכיר לנתניהו ממי הוא קיבל את כרטיס הכניסה למשרד ראש הממשלה., כעת היא השעה להציב את הדרישה מנתניהו להכות על חטא וואי פלנטיישן והסכם חברון, ולא לבגוד בבוחריו.



כעת, כאשר עומדת על הפרק סוגייה כה משמעותית עם פוטנציאל ציבורי כל כך גבוה, דווקא כעת ניקח אחריות לאומית ונדרוש דרישות ברורות בנוגע למשא ומתן בין נתניהו לאובאמה,



דווקא עכשיו נכריז "כן להתיישבות – לא לטרור", "נתניהו:אל תלך בדרך של בגין, אל תלך בדרך של שרון".



והיה אם הדרישה לא תוצב, והמדיניות לא תיבלם כבר עכשיו, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו משלמים מחיר כבד של המשך מדיניות השמאל, המשך הקפאת ההתיישבות, והבשלת מדינה פלסטינאית.