הכלא הישראלי אינו מרתיע מחבלים

בישראל כלואים למעלה מעשרת אלפים מחבלים ערבים שהורשעו במשפט. המספר העצום הזה מעיד כי מדיניות ישראל אינה מרתיעה מחבלים. העדר עונש מוות מתקבל בבוז אצל הערבים הרואים בו סימן כי חיי הישראלים שרצחו חסרי ערך בעיני העולם, וישראל חוששת להעניש אותם בעונש היחיד שהם מכירים לרוצחים. בשל השחרור התכוף של אלפי אסירים שפוטים, אין היוצאים לפעולות רצח ושחיטות בישראלים חוששים שיהיו כלואים לתקופות ארוכות. תנאי השהות בכלא ובקורי המשפחות בכלא מעודדים צעירים מובטלים ונזקקים להצטרף לשורות המפגעים ולזכות בכלא למזון משובח, למענקי כסף ולהשכלה. אנו גם מעודדים אותם ללמוד עברית בכלא וכך מגדלים ומאמנים מרגלים יותר מוצלחים ומחבלים יותר פוגעים שידעו לקרוא את השלטים והמפות הישראליות ולעיין בעיתונים ולהאזין לתקשורת האזרחית והצבאית. 

צלקות נפשיות מן הגלות

אין מדינה אחרת בעולם אשר מתנהגים  בה השלטונות  בצורה כזאת – החל מן הממונים על שלטון החוק הנמנעים מהטלת עונש המוות הקבוע בחוק, ועד לממשלה המפנקת רוצחים מתועבים בבתי כלא הדומים לבתי הבראה. בבתי הכלא מחלקים ראשי הרוצחים הוראות לאסירים ומטילים את חיתתם על הסוהרים, ומנהלים את החיים שם. ההסבר היחיד להתנהגות הזאת של ממשלת ישראל הוא

ההסבר היחיד להתנהגות הזאת של ממשלת ישראל הוא תסביכים נפשיים של יהודים בגולה אשר פחדו להרגיז את הגויים ובמקום להעניש את תוקפיהם ביקשו למצוא חן בעיניהם

תסביכים נפשיים של יהודים בגולה אשר פחדו להרגיז את הגויים ובמקום להעניש את תוקפיהם ביקשו למצוא חן בעיניהם ולפייס אותם, אם בעזרה ובעבודה ואם במתן שחד.

הטענה כי ישראל אינה רוצה להוציא להורג את המתועבים בפושעים כדי לא להפוך אותם לקדושים אינה מתאימה למדינה חופשית, ומסגירה את עקבות הצלקות הנפשיות של יהודים משועבדים מימי גלות מזרח אירופה כאשר במשך מאות שנים שנה נרדפו ונרצחו יהודים בגלל עלילה שרצחו את בן אלהיהם של הנוצרים.

מדוע איננו מפסיקים החשמל והמים לממשלת החמאס?

כאשר הורה שר הבטחון אהוד ברק לצאת לפעולה "עופרת יצוקה" בעזה הניחו ראשי החמאס כי הם יהיו מטרה לצבא הישראלי.  אך כאשר הסתתרו בבית חולים בעזה, לא דרשה ישראל את פנוי בית החולים ולא הפגיזה אותו. הממשלה של ברק וצפורה בחרה להשאיר את מנהיגי החמאס בחיים כדי שלא לפגוע בבית החולים  – וכך העדיפה את חיי האזרחים של ממשלת החמאס על חיי האזרחים של ממשלת ישראל. ובאותה החלטה גם ויתר אהוד ברק על הזדמנות לשחרר את החיל הישראלי גלעד שליט תמורת חיי ראשי החמאס.

ה'מטבחון' של אולמרט, לבני וברק וכמוהו המטבחון של נתניהו, ברק ומרידור אינו אף מעלה על דעתו לנסות להשיג את שחרור גלעד שליט בצעדים נדרשים של הפסקת החשמל והמים לאויב וביטול השערוריה של בקורי הקרובים של פושעי החמאס בכלא הישראלי בשעה שממשלת החמאס מונעת כל מידע על החיל הישראלי.

שחרור מחבלים – גזר דין מוות לישראלים

המטבחון של קובעי המדיניות הישראלית מכיר רק דרך אחת – שחרור אלפי מרצחים תמורת שתי גופות או חיל אחד. אנו יודעים כי רוב המחבלים אשר שוחררו שבו ביתר כוח ולהיטות לפשעיהם ורצחו ישראלים למאות.  שליטינו מבקשים להיות רחמנים על  על אכזרים וחושבים כי ימצאו חן בעיני העולם בהראותם 'כי מלכי חסד המה'. אין הם מכירים כי  כאשר אנו משחררים מחבלים אנו מכריזים כי רצח יהודים אינו פשע, ואנו מתירים לכל מדינה לשחרר רוצחי ישראלים בארץ או בעולם.

בימי מנחם בגין שוחררו אלף מחבלים, ולמעשה ניתן הכנוי 'העסקה של אחמד ג'בריל', בנסיון לכסות בכנוי 'עסקה' על החרפה. מעשה  ההפקרה הזה של חיינו וההתרשלות בשמירה חזר שוב ושוב בימי שרון ובימי אולמרט ואלפי מחבלים שולחו לחפשי לשוב לרצוח בנו ומאות ישראלים שלמו בחייהם בעקבות ה'עסקות' הללו.

זעם אמריקני על שחרור מחבל אחד

לאחרונה ניתנה ההזדמנות לראות איך נתפסים שחרורים כאלה בעיני מדינות אחרות. בעיתונות העולמית  התפרסם מכתב ששלח ראש סוכנות הביון האמריקנית במחאה על שחרור מחבל ערבי אחד – עבד אל באסט אל מגרהי -  שהיה כלוא בסקוטלנד. וכך כתב איש הבטחון האמריקני רם המעלה אל שר המשפטים הסקוטי:

המעשה שלכם שם ללעג את שלטון החוק. המעשה מעודד את הטרוריסטים ברחבי העולם אשר יאמינו עכשיו כי בלא קשר לאיכות החקירה נגדם ולמרות הרשעה בדין לאחר שהוענק לנאשם משפט הוגן, ועל אף שנגזר דין מתאים

המעשה שלכם שם ללעג את האבל של אלה אשר איבדו את יקיריהם. לא הקצית זמן לבקר בצריף שבו נאספו חפצי הנרצחים לצורך זיהוי הגופות, הנעל הבודדה של נער...

לחומרת הפשע, ישוחרר הפושע יום אחד בטענה של רחמים. 

המעשה שלכם שם ללעג את הרגשות והמחשבות ואת המצוקה של אלה אשר הושפעו מן הטרגדיה של לוקרבי – הצוות הרפואי אשר חזה בזוועה של הגופות... מאות הבלשים שחקרו וביקשו למצוא את האחראים לפשע... התובעים במשפט שהקדישו לו שנים...

ומעל הכל, המעשה שלכם שם ללעג את האבל של אלה אשר איבדו את יקיריהם. לא הקצית זמן לבקר בצריף שבו נאספו חפצי הנרצחים לצורך זיהוי הגופות, הנעל הבודדה של נער, חולצת  המכללה אשר לא תלבש אותה עוד התלמידה שנסעה אל הוריה לחופשת הלמודים, הצעצועים במזוודה של הנוסע שקנה מתנות לחג לילדיו ולאשתו...

האם יכולים אלה ששלחו לחופשי את הרוצחים להימנע מהרהור כי אולי היתה דרך אחרת שהיתה מבטיחה את חיי חיילינו והיתה מונעת עידוד הרוצחים הערבים למעשי החטיפות והרצח שבאו בעקבות השחרורים ההם?