כך רכשנו את אהדת הציבור

מוטב שמועצת יש"ע לא תתהדר בעליית הפופולאריות של המתנחלים בסקרים. העלייה הזאת נקנתה בדם, ועלולה להשתנות במחי שלוש בדיחות של יצפאן על חשבוננו.
(מתוך העיתון "בשבע")

אורח באתר , י"ג באב תשס"ב

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
(מתוך העיתון "בשבע")
באחד הפיליטונים הידועים שלו, "כך איבדנו את אהדת העולם", תיאר אפרים קישון את ההצלחה ההסברתית ההיסטרית לה היתה זוכה מדינת ישראל לו רק היינו מפסידים במלחמת ששת הימים. אילו עצרות היו נערכות אז באירופה להזדהות עם היהודים המסכנים, איזו ישיבת אבל היו עורכים באו"ם לכבודנו, כמה גיליונות זיכרון היתה העיתונות העולמית מוציאה לזכרנו. מה חבל שניצחנו.

נזכרתי בפיליטון הזה השבוע, כאשר בעלון השבועי של היישוב בו אני מתגורר התפרסמה הודעה מטעם מועצת יש"ע. בגיל וברון בישר לנו דובר המועצה על עלייה דרמטית בתמיכת הציבור מתנחלים במשך השנתיים האחרונות. חמישים ושלשה אחוז, לא פחות, אמרו שהם "אוהדים" או "די אוהדים" את המתנחלים - עלייה של עשרים ואחד אחוזים ביחס למצב שלפני האינתיפאדה. נפלא. מרגש. ליבנו ממריא אל על.

את עשרים ואחד האחוזים האלו קנינו בדם. בלוויות שקטות בהם נואמים אישי ציבור נכבדים השותפים להפקרת חיינו. בביטויים מאופקים ומרוסנים, לבל יעלה מישהו על דעתו חלילה שאולי יקום מקרבנו איזה עשב חכם, רחמנא ליצלן. בתודה תודה תודה לצה"ל הגיבור שקציניו שומרים עלינו מתוך רכבים ממוגני הירי בהם הם נוסעים להנאתם בצירים שעליהם נרצחים אזרחים. בהתנחמדות כפייתית מול כל נציג של הממסד, מול כל ביקור של איזו אישיות ממלכתית המפריחה עוד כמה מלים ריקות. בספיגה חסרת תקדים של אבידות במסגרת מלחמת האזרחים דרך צד שלישי שנכפתה עלינו. שיטה חדשה הגיעה: בהרוגים ובמצבות מתנחלים בלבבות.

והכל יודעים גם מה שווים עשרים ואחד האחוזים הללו. דברים כאלו הם מוביליים יותר ממכולה במאחז דמה אחרי נאום של פואד. שלש בדיחות של יצפאן על חשבוננו וכל החבורה המופלאה הזו מצביעה לאחמד טיבי. הרי סקרים אחרים, לא פחות טובים ומקצועיים, מצביעים על תמיכה גורפת של הציבור בפינוי "התנחלויות מבודדות" (אף פעם לא טורחים להגדיר איפה הן בדיוק) בסילוק ערפאת, במשא ומתן בחסות קופי ענאן ואברום בורג, בגדר הפרדה, בשפם של עמיר פרץ, במה לא.

אני מוכן להתערב שיותר מעשרים ואחד אחוז מן הציבור לא יידע לומר אם מעלה אדומים היא נחלות או לא. בכלל, לבי נפעם ונרגש למראה המוני בית ישראל אשר "די אוהדים" אותנו. מזל שאין חשש שהם יבואו לבקר אותנו. בינתיים, נשלח לכל אחד מכתב ברכה בשלושה העתקים. ולא שאני בא להשתלח במועצת יש"ע. בסך הכל, הכוח הציבורי להכרעה של מרידה או בריחה לא מצוי בידם, אלא ידי המנהיגות הרבנית שהחליטה כפי שהחליטה, וכך זוכה הציבור בהרבה שינון של משנת עקביא בן מהללאל. המועצה מתמרנת כמיטב יכולתה במסגרת הציבורית הנתונה לה, ובסופו של דבר כל מנהיגות הציבורית שלנו מסתכנת ונושאת בעולו של "המצב" כמו כל אחד אחר. גם אם זה מנוגד לרגשות הפרטיים שלי, מי ייתן והם צודקים במדיניות הממלכתית (במלעיל) שהם מנהלים.

אבל בינתיים, אחים יקרים, חיסכו לנו את שמחת העניים הזו. ימים יגידו אם ההקרבה הקשה של ציבור שלנו הצילה את עם וארץ ישראל או שהיתה לשווא, אבל את סקרי דעת הקהל תשמרו לתקופות יפות יותר.

================================

ד"ר נדב שנרב הוא ד"ר לפיזיקה. המאמר מופיע בעיתון "בשבע".