חצי אמת גרועה משקר – פרשת אייל ינון

חברי מרכז הליכוד קוראים ליו"ר הכנסת רובי ריבלין להימנע מבחירת ינון אייל לתפקיד היועץ המשפטי לכנסת.

שבח שטרן , כ"ז בחשון תש"ע

דעות ההשפעה שלא הטרידה. עמרי ואריאל שרון
ההשפעה שלא הטרידה. עמרי ואריאל שרון
יוני קמפינסקי
האם יתכן שהמועמד המוביל לתפקיד היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד אייל ינון, היה שותף, במעשה או במחדל, למינויים הפוליטיים השערורייתיים של עמרי שרון במועצות הדתיות? אני וקבוצת חברי מרכז ליכוד, החלטנו לקרוא בעיון את דו"ח מבקר המדינה (57ב) בנושא, ובעקבות זאת לחתום על מכתב ליו"ר הכנסת, הקורא לו להימנע מבחירתו של ינון לתפקיד. המכתב יועבר לח"כ ריבלין מחר.

כדי להבין מדוע הזדעזענו, יש לחזור לימים בהם ניהלנו, חברים במרכז הליכוד, מאבק דמוקרטי נגד תוכנית הגירוש בניצוחו של ראש התנועה דאז, אריאל שרון. כזכור, במשאל מתפקדי הליכוד נחל שרון כשלון צורב, וניצחה הגישה האידיאולוגית הבריאה של מרבית חברי התנועה. אח"כ נחל שרון כשלון נוסף במרכז, כשמנענו את צירוף מפלגת העבודה לקואליציה. כדי להתגבר על העדר תמיכה במהלכיו, גייס שרון את ה"נשק הבלתי קונבנציונלי": עשרות רבות של מינויים פוליטיים תחת שרביט המנצח של בנו, עמרי שרון.


במסגרת הבדיקה, שכללה 3 מועצות כ"מדגם" מתוך 12, פנה המבקר לעו"ד אייל ינון עצמו, וקיבל ממנו שלל תירוצים, אותם הוא פוסל אחד לאחד
משרד הדתות, שפורק והועבר למשרד ראש הממשלה בשל ההסכם הקואליציוני עם טומי לפיד, שימש כר נרחב למינויים אלה. מה גם, ששכר הממונים היה על פי רוב גבוה והגיע עד 18 אלף ₪ לחודש. עמרי שרון השתלט על מינויים אלה כמוצא שלל רב, ואכן מצא. עשרות רבות של חברי מרכז קיבלו מינויים, ובתמורה פעלו בכל ההצבעות כחיילים ממושמעים. בעזרתם הצליח שרון להטות את ההחלטות במרכז הליכוד בניגוד לעמדה החד משמעית של מתפקדי הליכוד במשאל המפורסם. כך נסללה הדרך לאישור תוכנית הגירוש, כך גם נמנעה הדחת שרון מראשות הליכוד לאחר הגירוש.

מכאן מובן, מדוע לא יכולנו לעמוד מנגד ולראות כיצד אחד מבכירי הליכוד, מנושאי דגל הדמוקרטיה וההגינות השלטונית, ומבכירי המתנגדים לתוכנית ההתנתקות, ממנה לתפקיד הרם ורב ההשפעה של היועץ המשפטי של הכנסת אדם, החשוד כמי שהיה שותף, ולו במחדל, לאותו מהלך שלטוני מושחת.

והנה, בעיתוני סוף השבוע האחרון, נדהמנו לקרוא "הכחשה" מפי עו"ד אייל ינון. את הכחשתו מבסס עו"ד ינון על קטע חלקי מדו"ח המבקר, ולפיו הוא נקט "עשיה רבה שתכליתה להשתית את הפעילות בתחום שירותי הדת על בסיס משפטי הולם ועל כללי מינהל תקין". "הטענה של שטרן פשוט אינה נכונה" – טוען אייל ינון. האמנם?

כדי לבדוק שאלה זו יש לשוב אל דו"ח מבקר המדינה. בדיקת המבקר "נולדה" בפברואר 2005, כשח"כ אריה אלדד הגיש מסמך בו קבל על מינויים פוליטיים של הליכוד במועצות הדתיות. אלדד התבסס על דרישת החוק ופסיקת בג"צ, לפיהם הרכב המועצה הדתית חייב להתאים פחות או יותר להרכב המועצה המקומית, וכי "יש להימנע מסטייה גסה: אסור לשבש באופן בולט את יחסי הכוחות שבין המפלגות, כפי שבאו לידי ביטוי בבחירות לרשות המקומית" (בג"צ גינדי ואח' נגד שר הדתות). לפי מסמך אלדד, ב-12 רשויות (כ-40% מהרשויות שבהן חודש הרכב המועצות הדתיות באותה עת) הופר "עקרון הייצוגיות" הקבוע בחוק, ושיעור חברי הליכוד במועצה הדתית עלה בעשרות אחוזים על שיעורם במועצה המקומית.

מבקר המדינה בחן 3 מועצות מתוך ה-12. הבדיקה התבצעה מול עו"ד אייל ינון, אז סגן היועצת המשפטית במשרד ראש הממשלה, האיש שבידיו הופקד אישורם של המינויים לאורך כל התקופה. להלן תוצאות הבדיקה. יקרא הציבור וישפוט:

בפברואר 2004 אושר הרכב המועצה הדתית בבאר שבע . מתוך 9 חברים, 6 היו חברי ליכוד, מתוכם 3 חברי מרכז. 67% לעומת 8% בלבד במועצת העיר. המינויים אושרו "ללא מידע במסמכי ראש הממשלה על זהותם הפוליטית של מועמדי ראש הממשלה", וללא "מכתב ייצוגיות". תוהה המבקר: "לא ברור כיצד אושר ההרכב ללא מידע זה".

במאי 2004 אושר הרכב המועצה הדתית באשדוד, בלא שנמסר מידע על זהותם הפוליטית של נציגי ראש הממשלה. המבקר מציין במפורש שאייל ינון קיבל מכתב שקרי בו נטען שההרכב משקף את יחסי הכוחות במועצה, בעוד שלמעשה שוב נשבר "עקרון הייצוגיות" באמצעות מינוי חריג של חברי ליכוד: 8% - במועצת העיר, לעומת 44% במועצה הדתית.


המספר הגדול של חברי מפלגה אחת בקרב הממונים, ביחד עם העדויות בדבר מעורבות ח"כ עומרי שרון ... בהליכי המינוי - מעוררים חשש שלא פעלו על פי שיקולים ענייניים בלבד וכי ניתנה העדפה לחברי הליכוד (דברי מבקר המדינה לעו"ד אייל ינון)
ביוני 2004 אושר הרכב המועצה הדתית באילת, הרכב שגם הוא אינו עולה בקנה אחד עם עקרון הייצוגיות הקבוע בחוק ובפסיקה. לליכוד היו 4 חברים במועצה הדתית – כ 25%, ואף לא חבר אחד במועצה המקומית!!  בעקבות מינויים אלה הוגשה עתירה לבג"צ מטעם חברים במועצת עיריית אילת  בסוף מאי 2005.

במסגרת הבדיקה, שכללה 3 מועצות כ"מדגם" מתוך 12,  פנה המבקר לעו"ד אייל ינון עצמו, וקיבל ממנו שלל תירוצים, אותם הוא פוסל אחד לאחד. כך למשל:  עו"ד ינון כותב כי "השתייכותו של אדם לתנועה פוליטית כחבר מעולם לא הוגדרה כזיקה אישית או פוליטית לשר הממונה". המבקר  שולל גישה זו וקובע: "המספר הגדול של חברי מפלגה אחת בקרב הממונים, ביחד עם העדויות בדבר מעורבות ח"כ עומרי שרון ... בהליכי המינוי - מעוררים חשש שלא פעלו על פי שיקולים ענייניים בלבד וכי ניתנה העדפה לחברי הליכוד". האם אותו "חשש" שהתעורר אצל המבקר תוך כדי הבדיקה, לא צריך היה להתעורר קודם לכן אצל הגורם הראשוני האחראי על בדיקה זו – הלא הוא עו"ד אייל ינון?

לכאורה, רק לאחר הגשת הבג"צ של חברי המועצה באילת החל אייל ינון "לעשות סדר", ורק כתוצאה מהצתה מאוחרת זו מציין המבקר כי :"אמנם חל שיפור, וניכרת עשייה רבה של סגן היועצת המשפטית, שתכליתה להשתית את הפעילות בתחום שירותי הדת על בסיס משפטי הולם ועל כללי מינהל תקין. מן הראוי שמגמה זו תגבר ותתחזק". דברי שבח חלקיים אלה מציינים את השינוי שחל במחצית השניה של 2005 בעקבות הבג"צ. ומה עד אז? במהלך כל שנת 2004 והמחצית הראשונה של 2005? קשה שלא להיזכר בסיפור על שומר האורווה, שאפשר (במעשה או במחדל) לגנבים לגנוב רבים מהסוסים ואח"כ, משנתפס בקלקלתו, נעל את דלתותיה. ועכשיו מגלגל עיניים בצדקנות למרום ומבקש שכר על מעשיו.

האם יסכים יו"ר הכנסת למנות לתפקיד החשוב של היועץ המשפטי לכנסת אדם, שבשבתו כערכאת ביקורת ראשונית "לא הבחין" בבעייתיות של מינויים פסולים, כאשר מעללי עמרי שרון כבר נודעו ברבים? אדם שגם היום מנסה למכור לציבור חצי אמת, שכבר אמרו חכמים שהיא גרועה מן השקר? בהכירי את ח"כ רובי ריבלין אני מאמין, שהוא לא יתעלם מהמידע הזה.