הרקע המרקסיסטי של הפמיניזם

אוכלוסיית הפועלים היתה זו שהוגי הקומוניזם בנו עליה יותר מכל אוכלוסייה אחרת, אך כבר אצל מרקס ואנגלס מוזכרת אוכלוסיה נוספת עם פוטנציאל חתרני עמוק: הנשים.

גיל רונן , י"ג בכסלו תש"ע

גיל רונן
גיל רונן
ערוץ 7

שני הנביאים הגדולים של השמאל המודרני הם האב-המייסד קארל מרקס, בן להורים יהודים-מומרים, ופרידריך אנגלס, יד ימינו הגרמני, שפעלו במאה ה-19. השניים גיבשו יחדיו תורה חברתית אשר הסתמכה על הנחת יסוד לפיה בשחר האנושות, בני אדם חיו בתנאים של קומונה שיתופית, שיוויונית, שלֵווה ונטולת מעמדות כלכליים.

מרקס ואנגלס גרסו כי רק בתקופת הברונזה, עם התפתחות המחרשה והרחבת היקף החקלאות, נכנס לתמונה הרכוש הפרטי, והכל התקלקל: העשירים התחילו לדכא את העניים ומלכים תאבי בצע החלו להילחם אלה באלה. תולדות האנושות כפי שהם הציגו אותה לא הסתמכו על ממצאים ארכיאולוגיים או היסטוריים של ממש אלא על בעיקר על ניתוח אינטלקטואלי, דמיון עשיר וכישרון נדיר בייצור תילי תילים של מלל. בכלים אלה, בשילוב עם הרבה מאוד ביטחון עצמי, שכנעו השניים המוני בני אדם כי הדרך לבנות עולם טוב יותר היא על ידי מחיקת הרכוש הפרטי וביטול המעמדות החברתיים.

בתקופה שבה פעלו מרקס ואנגלס עבר העולם תהפוכות רבות, כולל מהפיכת התיעוש, המיכון, המדע והעיוּר (אורבניזציה). נוצרו שכבות שלמות של פועלים מנוכרים ומנוצלים, החיים חיים אפרוריים בשכונות ירודות, מנותקים מקהילה וממשפחה, והתיאוריות של מרקס ואנגלס נפלו על אוזניים קשובות. היה הרבה תסכול ובלבול באוויר, היו הרבה מאוד עוני, דיכוי ואי-צדק, וכל אלה שימשו דלק לתבערה הקומוניסטית. בנוסף, עוצמתן המרהיבה של התגליות המדעיות, הרפואיות והטכנולוגיות גרמו לנסיגה במעמדם של אנשי הדת כמי שמופקדים בלעדית על הבנת פלאי העולם, ולעליית קרנם של אנשי האוניברסיטה.

על בסיס ניתוח ההיסטוריה המרקסיסטי הוקמה ופעלה התנועה המהפכנית הקרויה קומוניזם. ב-1917 השתלטו הקומוניסטים על רוסיה
האהבה לבן או בת זוג, על פי אנגלס, כלל אינה צורך אנושי קדום ובסיסי. יחסי גברים ונשים, כך טען בעיקשות, מושתתים רק על עקרונות של כסף וכוח
והקימו תחתיה את ברית המועצות (בריה”מ). הם שלטו שם 70 שנה והקימו משטרים קומוניסטיים גם במזרח אירופה. העולם הקומוניסטי הצטמצם מאוד עם קריסת בריה"מ אך הוא עדיין שולט בסין, קובה, לאוס, וייטנאם וצפון קוריאה. הקומוניסטים ראו בארצות המערב, בחברה המערבית ובכל סוגי הדת – אך במיוחד בדת היהודית והנוצרית – אויבים, ושמו לעצמם למטרה להכניע אותם, כאשר כל האמצעים כשרים. הם הקימו את "האינטרנציונל הסוציאליסטי" – ארגון על-לאומי שאמור היה לאגד תחתיו את כל פועלי העולם ולהפוך לממשלה גלובלית ששולטת בכדור הארץ, במקום המדינות הלאומיות.

המרקסיזם דגל בפירוק מבנה הכוח הקיים והשלטת מבנה חלופי, מלאכותי. לצורך כך הוא ניתח בסבלנות וביסודיות את מבנה החברה המערבית ואת הנקודות שיש לתקוף בכדי למוטט אותה. כיאה למהפכה שנערכה ביוזמתם של אינטלקטואלים, המהפכה המרקסיסטית שלטה קודם כל באמצעות תרגילים מחשבתיים ותעמולה, רק אחר כך ברובים ופצצות. ומכיוון שאין מהפכה בלי חיילים, השמאל המרקסיסטי גם תר כל העת אחר אוכלוסיות שיוכל לגייס לשורותיו. האוכלוסייה המועדפת עליו היתה שכבת הפועלים, מה שכונה "הפרולטריון". ואכן, ברוסיה ובמקומות אחרים המהלך הזה הצליח. רבים מהפועלים גויסו למהפכה והצטרפו למחתרת הקומוניסטית, עד לניצחונה הגדול.

התנועה הקומוניסטית קנתה לעצמה אחיזה איתנה בשכבות אינטלקטואליות בארצות המערב, במחצית הראשונה של המאה ה-20, ורבים מהאינטלקטואלים האלה הפכו לסוכני חרש ואנשי תעמולה של ברית המועצות. אולם מהפכת הפועלים בוששה לבוא: המוני הפועלים מיאנו להצטרף לתנועה והעדיפו את השוק החופשי המערבי, למרות כל חולייו. בניגוד לתחזיות של מרקס ויורשיו, עובדי המפעלים באנגליה, ארה"ב ושאר מדינות המערב לא חברו למהפכה הקומוניסטית אלא נשארו נאמנים למדינות הלאום שלהם, גם במלחמת העולם הראשונה וגם בשניה. לאחר מכן פרצה "המלחמה הקרה", וחיילי המערב אף נלחמו בחיילי הקומוניסטים בנקודות שונות בעולם. כאשר התבררו הזוועות שמבצע השלטון בבריה"מ כנגד אזרחיו-הוא, וכאשר התבררו מימדי העוני בארצות הקומוניסטיות לעומת השפע העצום שנוצר במערב, איבד הקומוניזם את כל קסמו עבור רוב מכריע של אזרחי ארצות המערב מכל המעמדות.

המהפכה העולמית נכשלה, אך אינטלקטואלים מרקסיסטיים רבים נותרו באקדמיה ובעמדות השפעה אחרות אליהן הוחדרו, והם לא הסכימו לוותר כל כך מהר על חלומות ההשתלטות שלהם. הם לא נואשו, אלא שבו אל כתביהם של מרקס ואנגלס בחיפוש אחר הכיוונים הנכונים להמשך פעילותם. את מה שמצאו פיתחו בעבודת שקדנית של עשרות שנים, ונתנו לפיתוחיהם שמות חדשים. הם המשיכו לקדש מלחמה נגד המערב – נגד אותן חברות שהם חיו בהן ופעלו מתוכן – אך ברובם הפסיקו לקרוא לעצמם מרקסיסטים או קומוניסטים.

אוכלוסיית הפועלים היתה כאמור זו שהוגי הקומוניזם בנו עליה יותר מכל אוכלוסייה אחרת, אך כבר אצל מרקס ואנגלס מוזכרת אוכלוסיה נוספת עם פוטנציאל חתרני עמוק: הנשים. גם את מצבן של הנשים בחברה המערבית ניתחו השניים בעזרת האינטלקט, הדמיון והמלל ולא על סמך ממצאים ארכיאולוגיים או היסטוריים כלשהם. גם במקרה של יחסי גברים ונשים, כמו ביחסי בעלי-הון ופועלים, הם טענו שבשחר ההיסטוריה שררו תנאי קומונה שיוויוניים ושלווים, עד שבא הרכוש הפרטי וקילקל את האידיליה.


המונוגמיה לא קמה בשום פנים כתולדה מאהבה מינית אינדיבידואלית, אלא בשל תנאים כלכליים – נצחון הקניין הפרטי על הקניין המשותף הקדום
בניגוד מוחלט לגישה של תורת משה וישראל לקדושת הזוגיות והאהבה בין גבר ואישה, גישה שמקובלת בעיקרה גם על הנוצרים, אנגלס הסביר שהמונוגמיה – קרי, הזוגיות של גבר עם אשה אחת לאורך שנים ארוכות – אינה תולדה הכרחית של הטבע האנושי, כפי שעולה בין היתר מהפסוקים "וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת. עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ  וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב, כ"ג-כ"ד).

בחיבורו "מוצא המשפחה, הקניין הפרטי והמדינה" (1884) הציע אנגלס היסטוריה חלופית לתולדות יחסי המינים. גם ההיסטוריה הזו, כמו זו של יחסי המעמדות, מבוססת על תחרות כלכלית ומאבקי כוח בלבד. האהבה לבן או בת זוג, על פי אנגלס, כלל אינה צורך אנושי קדום ובסיסי. אין נאמנות משותפת טבעית של גברים ונשים זה לזה, למשפחה ולשבט. יחסי גברים ונשים, כך טען בעיקשות, מושתתים רק על עקרונות של כסף וכוח: 

"המונוגמיה לא קמה בשום פנים כתולדה מאהבה מינית אינדיבידואלית, אלא בשל תנאים כלכליים – נצחון הקניין הפרטי על הקניין המשותף הקדום. התכלית היחידה לנישואי הזוג היתה שלטון הגבר במשפחה והולדת ילדים, שיהיו צאצאיו הוודאיים והמיועדים לרשת את רכושו. נישואי-הזוג הופיעו על במת ההיסטוריה כשיעבודו של המין האחד לשני, כהכרזה על מאבק בין המינים.”

בהמשך ממשיל אנגלס במפורש את הגברים ל"בורגנים", כפי שכינו הקומוניסטים את המעמדות השבֵעים של החברה, ואת הנשים למעמד העני:

"במשק הבית הקומוניסטי הקדום, היתה האישה אחראית על ניהול משק הבית והדבר נחשב למלאכה ציבורית, הכרחית מבחינה חברתית, ממש כמו השגת אמצעי המחייה ע"י הגברים. המצב נשתנה עם התהוות המשפחה הפטריארכלית, ובמיוחד עם התהוות משפחת הזוג המונוגמית. הנהלת משק הבית הפכה מעניין ציבורי לשירות פרטי, והאישה הפכה למשרתת. משפחת-הזוג בת זמננו מבוססת על עבודת הבית, הגלויה או הסמויה של האישה, והבעל הוא המפרנס ולכן מרוויח מעמד של שררה ואינו זקוק להעדפה מיוחדת ע"פ חוק. הוא הבורגני שבמשפחה, ואשתו מייצגת את הפרולטריון".

זהו היסוד הרעיוני שממנו צמחה התנועה הפמיניסטית, כפי שאנו מכירים אותה היום. תנועה זו זכתה להצלחה מרובה דווקא במערב, שם נכשל לפני כן הקומוניזם. אולם מסיבות שונות, עליהן נעמוד בהמשך, עברו כשמונים שנה עד שהתנועה הבשילה והפכה לתנועת המונים.

מאמר זה הוא השני בסדרה: שלטון השמאל דרך ארגוני הנשים