התינוקות? שישארו בבית...

העגלה – חסמה את המעבר, התינוק – מדי פעם השמיע קולות לעיתים של צחוק ולעיתים של בכי, הצעצועים – שנועדו כנראה להרגעת התינוק רשרשו וקשקשו...

שולה בן פורת , כ"ח באלול תש"ע

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

דממה בבית הכנסת רק קולו המרגש של החזן נשמע.

ואז ה י א נכנסה לעזרת הנשים.

עם עגלה, עם תינוק ועם צעצועים מרעישים.

העגלה – חסמה את המעבר, ומעתה כול אישה שרצתה להיכנס או לצאת נאלצה לעשות תרגילים כדי להצליח לעבור...

התינוק – מדי פעם השמיע קולות לעיתים של צחוק ולעיתים של בכי, והאמא נסתה להרגיעו.

הצעצועים – שנועדו כנראה להרגעת התינוק רשרשו וקשקשו...

ואני חשבתי בלבי: מה חושבת אותה אישה? האין היא מרגישה שהיא מפריעה?

האם היא חושבת רק על התפילה שלה? האם היא בכלל מצליחה להתפלל עם התינוק המטריד?

ואם היא מצליחה, איך היא יכולה להיות כל כך אדישה למה שקורה סביבה?

אני לא רוצה בזמן התפילה בימים הנוראים להיות עסוקה בשאלות הללו, לא רוצה להגיע לידי כעס על הנשים המפריעות. לא רוצה לכעוס בזמן התפילה. לא רוצה לכעוס בימים הנוראים.

ולא משנה אם זו לא תהיה אישה אחת שבאה עם עגלה + תינוק + צעצועים. גם אישה רק עם תינוק, או אישה עם תינוק ועגלה, או אישה בלי עגלה ורק עם צעצועים. כולן מפריעות.

אני מבינה ללבן של הנשים, גם אני עברתי את התקופה הזו, אך עליהן להבין שיש שנים בהן הן לא יכולות להתפלל במנין בבית הכנסת, שנים שהן מקדישות לגידול הילדים, שנים שהן נשארות עם הילדים בבית, להרגיש שכך בבית בטיפול בילדים הן עושות את הדבר הנכון ביותר, והן צריכות להרגיש טוב עם התפקיד הזה. ואם הן יזמות הן יכולות לארגן תורנויות בין השכנות ולהגיע לחלק מהתפילה.

רק לא להפריע לציבור בבית הכנסת.