מחטף פוליטי בפיקוד של צה"ל

אלוף הפיקוד, גאה במגעים הפוליטיים שלו, עם 'ראשי הרשות'. הוא מתרברב שהוא מבקר איתם ברמאללה ואף פקד שם יחד איתם את באי בית הקפה שבעיר.

ד"ר מיכאל בן-ארי , כ"ט בתשרי תשע"ב

מיכאל בן ארי
מיכאל בן ארי
צילום: תומר נויברג, פלאש 90

אחד הדברים הכי לא פופולאריים במדינה זה להעביר ביקורת על כל מה שקשור לצה"ל. צה"ל הוא סוג של קודש קודשים. דיברת כנגד צה"ל, נגעת בבבת עינו של הציבור.

בעידן, בו מנפצים כל מיתוס יש מידה של קורת רוח שיש את צה"ל, כגורם מגבש ומלכד את חלקי העם. אך נראה שיש מי שמנצל את החסינות הזאת, כדי להפוך את צה"ל לכלי פוליטי, ולעיתים באופן בוטה ומעורר דאגה. הסנונית הראשונה של פוליטיקאי במדי אלוף פיקוד, היה עמרם מצנע, שהכריז באינתיפאדה הראשונה שאין פתרון צבאי. אחריו כבר הכרנו עוד כמה כאלו שמעלו בתפקידם הצבאי ודילגו מהמדים היישר לצד השמאלי של הפוליטיקה הישראלית. אין כל בעיה שלחייל צה"ל תהיה דעה פוליטית, אך יש בעיה שזו הופכת להיות האג'נדה שהוא מוביל.

בכנס שעשיתי בכנסת לפני כחודשיים, התבטא יו"ר הקואליציה זאב אלקין: ש'גורמים בצה"ל מובילים את הפוליטיקאים לויתורים ולהקמת מדינה פלשתינית". הוא עוד הוסיף ואמר, "שהפיקוד הבכיר התרגל לראות במנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית, חלק מהסד"כ של צה"ל". לטענתו, זה מסביר את העובדה שמפקדי צה"ל הפכו להיות הלוביסטים של אבו מאזן מול השלטון בישראל ובעולם.

מי שבקש הוכחה לדבריו של אלקין, קבל זאת בריאיון של ניצן אלון לניו יורק טיימס לפני כשבועיים, שם הוא יצא נגד השלטון האמריקאי שהחליט לקצץ בתקציב הרשות, בעקבות דרישת אבו מאזן באו"ם להכרה במדינה פלשתינית. מעניין שאיש לא נזעק, כיצד מפקד בצה"ל מתערב בשיקולים מדיניים, ועוד בשיקוליה של מדינה זרה, במקרה זה מעצמה. בתחילת השבוע, התפרסם בשם בכירים בצה"ל שיש לחזק את אבו מאזן ולהעביר לרשותו עוד שטחים לשליטה. זה השבוע שבלי משים הודח קצין בצה"ל, רק מפני שהגן על חייו וחיי חייליו. תחילתו של סיפור ההדחה מתחיל לפני כחודש וחצי.
כמי שיושב בוועדת חוץ ובטחון ושומע את הסקירות של אלוף הפיקוד, אני לחלוטין לא מופתע. אלוף הפיקוד, גאה במגעים הפוליטיים שלו, עם 'ראשי הרשות'. הוא מתרברב שהוא מבקר איתם ברמאללה ואף פקד שם יחד איתם את באי בית הקפה שבעיר

כש'אירועי ספטמבר', עמדו לשטוף אותנו כמו 'צונאמי', כפי שהבטיח שר הביטחון (ושוב איכזב). חוליית חיילים התמודדה עם התפרעות של ערבים בכפר קוצרה הסמוך לישוב אש קודש שבגוש שילה. החיילים הוכנסו למארב בתוך הכפר, כשפסע בלבד הפריד בינם לבין לינץ'. כדי להיחלץ, מפקד המחלקה, ירה לעבר אחד מהפורעים והרג אותו.

אך לרוע מזלו של הקצין, תוצאת ההתפרעות, נגדה לחלוטין את הוראות הפיקוד. זו התעקשה, שכל התפרעות תסתיים בלא נפגעים בנפש, ובכל מחיר. אף ניתנו הוראות שאם נכנסות נשים ערביות לתוך בתי הישוב, אין לפגוע בהם, כי הן לא גורם המהווה סיכון, נראה ששכחו מי היא אמנה מונה. השבוע כאמור, התבשרנו שערב פרישתו של מפקד אוגדת יו"ש ניצן אלון מאוגדת יו"ש, הקצין שהציל את חיי חייליו ואת חייו, הודח!

לטעמי, לא מדובר רק בכפיות טובה וביריקה בפרצופו של לוחם אמיץ. מדובר כאן במסר לחיילים ולמפקדים. בשעת מבחן, תברחו ואל תסתבכו, תימלטו, תיפגעו, תפקירו חיי אזרחים שאתם אמורים להגן עליהם, רק שלא יפגע 'ההליך המדיני', 'שלא ייפגעו היחסים עם המקבילים ברשות הפלשתינית'.

כמי שיושב בוועדת חוץ ובטחון ושומע את הסקירות של אלוף הפיקוד, אני לחלוטין לא מופתע. אלוף הפיקוד, גאה במגעים הפוליטיים שלו, עם 'ראשי הרשות'. הוא מתרברב שהוא מבקר איתם ברמאללה ואף פקד שם יחד איתם את באי בית הקפה שבעיר.

נוצר מצב, שמפקדי צה"ל, מרגישים מחויבות כלפי אלו שהם מכנים 'מקביליהם' (מזכיר את אופוריית אוסלו). את הנאמנות למחבלים ניתן לראות גם בהתבטאות הפנימית של ראש המנהל האזרחי תא"ל מוטי אלמוז, שקרה לפיקודיו 'נתמקד בהרס מבנים בלתי חוקיים של יהודים'. הסימביוזה שבין מפקדים עם אג'נדה פוליטית ובין תקשורת שמאלנית, יצר את הטרוף, כאילו כמה כתובות גרפיטי הם 'טרור יהודי', ואילו רצח של אב ובנו הפעוט, מזריקת אבן, הם רק 'תאונת דרכים'. זה מה שמרשה ל'גורם בכיר בצה"ל' להוציא הודעה לאחר הטבח בבני משפחת פוגל שמדובר בתגובה פלשתינית על 'תג מחיר'.

כאמור, זה לא פופולארי לבקר את צה"ל, את מפקדיו המסורים שעושים ימים ולילות. אבל לעיתים אין ברירה, אין לנו צה"ל אחר, והמחטף המטורף של הפיכת צה"ל לעוד 'גורם מדיני', היא סכנה לקיומו ולקיומנו. היא מותרות מסוכנות.