וההיפך
אבל כמובן בואו נתמקד בטוב!
תייגו מישהו שאתם חושבים שהוא חכם לגילו
(אני אתייג בסוף.)
סתם... אבל, זה, לא יעזור.
אולי זה לא מיותר) ופוגע באלה שלא. (והפגיעה בעוצמה גדולה מדי ביחס לרווח) לפעמים מה שאת מגדירה כ"גאון" זה סט תכונות מסויים שנוטה לכיוון אחד, אבל חסר תכונות אחרות. ההגדרה הנלעגת "חנונים" למשל או אנשים שיותר קשה להם בסביבות חברתיות זה רק דוגמא אחת.
בתחום הזה הם טובים יותר. נכון.
באחר הם חלשים.
בוז
להיות בשמחה!!!
להיות בשמחה!!!
אבל הי' במקום א.י.ת.ן הסגירה אותו
אני לא נחשבת, אני כבר בגיל שבו כל דבר הגיוני, אני לא מידי צעירה לכלום. נורא מדכא.
ושונאת להיות בת **
מילא הייתי בת ##
בוזלהרים מהרצפה, להותיא כביסה מהמכונה....
יש הרבה סיבות שבגללן זה קורה, אבל עצם העובדה הזו לא מפתיעה אותי בכלל.
אין פה אנשים טפשים. המדיה לא מדברת אליהם.
זה מקום שבו מקובל אפילו לפסול אנשים על רקע של שגיאות כתיב.
(פסלתי על זה טרום דייט פעם)
פסידונית
הנורמלית האחרונהכמו @פסידונית
(זה רק בגלל שאמרתם רקאחד, וגם ככל שאני יאריך את הרשימה אנשים שאני לא יתיייג יפגעו יותר)
פסידונית
רוקדת בגשםאחרונהחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול