הייתי חולה היום, נראה איך נקום מחר, אולי נסע בכ"ז שבת לישיבה.
אתם יודעים, עשרה לשלוש.
אתם יודעים? זה ממש חבל ופספוס להסתכל על הרב יהושע מבחוץ, הוא מאוד מתאים לביתיות.
אתם יודעים?
האינטרנט במחשב שלי עשה בעיות, לכן אני כותב עכשיו.
אתם יודעים? צריך לקדם את ההפצות, ממש יכלתי להפיץ.
אתם יודעים?
יש אנשים שחוש הטעם שלהם נורא חלש, הם מרגישים שהחיים תפלים להם, הם בטוחים שככה זה החיים וכל מלאי החיוניות למיניהם הם אנשים קטנים. זה לא פשוט להגביר את הווליום של החיים, שיטלטל, שיכאב.
אתם יודעים, חיוניות אמתית היא רק מה' יתברך.
אתם יודעים?
חסר לנו ה' יתברך, אני מתכוון בלקסיקון, עם ישראל מדבר על ה' יתברך בתור אזרחי ישראל על אלהים, יש לכם ניכור גדול מזה? אלהים, הו, כמה כמה חסר לי ה' יתברך. אמירה פשוטה כזו של ילד קטן עם פיאות גדולות כמעט כמו העינים שלו. ה' יתברך, הקב"ה, רבונו של עולם.
יש בית אחד שאף אחד לא שם לב שהאור בו לא דלוק, היום לא צריך אור, גם ככה מסתכלים במסך. אבל בבית הזה אין מסך. יש שם אמא שיושבת בצד ובוכה, כי זה מה שהיא רגילה- והאמת יש לה סיבה טובה. הילדים כבר בקושי מדברים איתה, אולי מדי פעם מבקשים מתכון, ואת הנכדים היא בקושי רואה, הם די שונאים אותה, יש לה הרגשה שאולי היא באמת אמא רעה, אבל היא אמא פשוט כמו איך שהיא מכירה ויודעת שאמא אמורה להיות. הבנים לא טורחים אפילו לנחם אותה, שבאמת היא אמא טובה, ויש לה כונות טובות, ופשוט התנאים החדשים לא נותנים לבקר כ"כ הרבה כמו פעם, "אבל רבוינוי של עוילם!" היא חושבת-לוחשת בינה לבין עצמה. "טלפון אחד, פעם בשבוע, קצת, קצת להראות על אכפתיות אי שם בחיים שלהם"
אם תשאלו איך קוראים לאמא הזו- קוראים לה "א יידישע מאמע", והיא- היא מתפללת על הילדים לה' יתברך, לקב"ה. היא בוכה וזועקת לרבונו של עולם, וכן- גם לאלוקים. (כמו שנהגו אצלם ששמות שאסור למחוק- אלהים, צבאות, יה, שדי וכו'- לא אומרים אותם. אצל הספרדים כן- אצלינו לא!).
וגם- חסר לנו קצת דעת. לדעת יותר, לגעת יותר. להפנים את הדברים הגדולים, לא רק לדפוסי התנהגות (והלוואי רק זה) גם, ללב. גם לתודעה. קצת לדעת את הנשמה לכל הלב. אני חושב שאני יודע כשאני לא יודע מה שאני חושב. מצחיק, לא? עצוב גם. צריך לדעת.
אתם יודעים?
תודה!! שבוע טוב(: