אני מעדיף שכמה מחשבות ופריקות וגם דיונים נלווים יהיו ביחד בשרשור אחד.

@כישוף כושל

@@כישוף כושל

את פה? אות חיים?

תפילה אחרי שיעור באמונה חצי פילוסופיה על היחס למושג האלהי.

@שמש וסערה

?

תודה.

אבל הדיון הוא רק תירוץ להפגש פגישה אמיתית. לראות שיש עוד מישהו במסלול הזה של החיים.

לא בדיוק יודעים לנסח את זה ובדרך כלל או שנופלים על דיון טוב או שמצליחים למלמל שלום ומה נשמע.

המקרים הגרועים דוקא, הם אלה שניסינו בכח. ניסינו בכל זאת להגיע ישר לדרך הרגילה והפשוטה של דיון. במקום להשאר עם החלק הפשוט של הרצון הטוב. שהרצון הוא איפה שאני הפנימי נמצא. ואם שנינו רוצים אז שנינו נמצאים באמת, בפנימיות. אבל אם שנינו מתעלמים מהפשיטות של הרצון- ומנסים לדון ומנסים לומר ומנסים להשמע ולשמוע צלילים ומילים בכח- אז לא תמיד נמצאים.

 ואם אלהים נמצא איפה שנותנים לו להכנס- איפה אנחנו?

(זה גאוני ממש. ובכלל, יש בכתיבה שלך משהו, שמיטיבה לתאר את הרגשות הפנימיים בצורה מובנת וכתובה. זה מדהים.)
(ובבקשה, תעיר לי אם אני לא במקום)

(הו, לא. כתבי כטוב בעינייך.) אני מוחמא מספיק לכל השרשור הזה. (אפשר אולי אולי אולי (עוד כמה פעמים אולי שצריך) לשאול בת כמה את בצורה מכבדת בטירוף. כאילו נאמר- איזה שבט את רק שאין לי מושג באמת בשמות...)

(בכבוד.רק מעדיפה שלא על גבי הפורום. אפשרי במסר?)

בס"ד

הפתעת |מחייך|

לא זוכר אם אומרים שהשואלים היו מתנגדים והשאלה היתה על דבריו בענייני אלוקות או שזה היה משהו בלומדש.

בכל אופן. האדמו"ר נעמד על הבימה והחל מנגן ניגון, לא יודעים איזה ניגון ובטח שלא יודעים איך האדמו"ר הזקן ניגן ניגון בכלל. אבל בסוף הניגון- לשומעים הותרו כל הספיקות.

יש בניגון התרת הספיקות

(בדיסק השני של הישיבה הרב יהושע מדבר מזה, נא לא להוריד)

האודיו בהודעה שהגבת לה זה דא"ח של הרב יהושע.

שייגש אליי מישהו ויאמר- מישהי מהעזרת נשים שאלה עליך.

רוצה להיות כזה שיכול 'להשיג' כל בחורה.

שיכול. אם רק ירצה.

אני רוצה?

אני לא רוצה. אני יודע שלהתחתן זה לא הזמן בשבילי. לא כי אמרו לי אות של שיעור שרק משם אפשר. אני באמת מבין את זה.

אבל זו תאוה. על תאוות לא שואלים שאלות ויש תאוות שהשתיקה יפה להן.

 

[ואני. אני כזה אחד שגם כך... הרי בא ניקח את פלונית. לא מישהי אמתית- פלונית.

נקרא לה בשם של דוסיות

ונגיד שהיא חכמה וצדקת ויפה. בהכל ממש. (ויודע מה? נגיד שהיא חכמה ויפה וצדקת. ולנפש האלהית- צדקת חכמה ויפה) היא סופרת אותך בכלל?

הרי אתה אתה. אתה יודע טוב מאוד מה אתה שווה...]

 

ואני רוצה להיות כזה אחד שהוא כזה מן אחד שבחתונה של חבר הצד של הכלה שם לב אליו. לא דוקא אליו. אבל גם אליו.

 

 

בס"ד

אתה מקלף ממני שכבות של ציניות
גדלת
אתה הופך לאיש מרשים ממש

הכנות שלך נהדרת
והיא רק מוכיחה כמה טוב יש בך
והצדקת חכמה יפה שתקבל אותך תזכה

אולי תאווה אולי גאווה
אבל לפחות אתה מרגיש
וזה כשלעצמו יפה


וגם
לפעמים אתה שותק ככ הרבה שזה קצת טוב שיש איפה לעשות פריקסטטישן או איךשתקראלזה

לא תמיד אני פה ולא תמיד אני יכול לכתוב.

ולכתוב בוורד זה לא כמו שיש אנשים. יהודים. כאלו עם לב וחיוך ועיניים עם שק של דמעות. שרואה שאתה כותב ומהנהן בראש. או מניד בראש בל העיקר שעושה משהו עם הראש. שהמילים הגיעו לשם אצל מישהו.

ברור שאני שמח מהנהון...

 

בכל אופן- השעה עייפה מאוד. מאוד עייפה. ועדיין לא כתבתי מספיק.

היי, זוכרים את הזה על כתיבה ושינה נו.

 

"גם לקולמוס כבר אסור להשבע.

 

ההרגשה הסעורה שיש בי מה לומר באיזה עניין

להרחיב לשנות מציאות. לחסר להוסיף מניין

לישון בלא אומר? אני ישנה, ולבי? אני ער, ולבי?"

 

איי טאטע. זה גם סוג של צער ושכינה כשאדם מצטער, אומר כידוע, "קלני מראשי קלני מזרועי" פי'-

היו לי דמעות הרגע.

לא שפשוט אעזוב את הפורום. אלא שאעשה עזיבה איזה טקס אשכבה עם ציניות עם הומור, עם דמעות ועם הרבה אהבה.

 

ומאז הגעתי למסקנה שאני לא צריך למהר לדרמט (מלשון דרמטיות) את היחס שלי לפורום. ולא צריך לכלב בשם שאולי בכלל שייך לזאב בר מפחיד. ומי אמר שבכלל נכון לקרוא לזה יחס נפשי חברתי סוציולוגי במתח וירטואל-מדיה וחברה אמיתית. אולי זה פשוט שאני זורם עם גיחות ועם מילים ועם שתיקות מקלדת? .

 

אבל כן חשבתי שאם אעשה עזיבה ואפילו אם אעזוב ותהיה איזו נקודה של תשומת לב.

שאני צריך לשים כאן את השיר הזה של רחל:

 

 

אֶת כֻּלִּי סִפַּרְתִּי עַד תֹּם, 
בְּחַדְרֵי חֲדָרַי 
הוֹלַכְתִּי זָרִים וְהִצְבַּעְתִּי: 
כָּאן - 
גַאֲוָה רְמוּסָה, כָּאן-צִפִּיַת שָוְא, 
וְשַלְוָה לְאַחַר יֵאוּשׁ - 
לְהַלָּן. 

גַּם אַתָּה בֵּינֵיהֶם, 
גַּם אַתָּה, הַקָּרוֹב-הַזָר, 
עֲבַרְתַּנִי עָבוֹר וְהַבֵּט וַתֵּצֵא עִם כּלָם, 
וַאֲנִי 
בַּפִּנָּה אֶשְׁקֹט. 
וַאֲני - הַאֻמְנָם, הַאֻמְנָם 
לֹא הָיָה דָבָר?!

טיק טאק טיק טאק.

 

הסתלקות הסתלקות

 

יש לר' שלמה משפט על אנשים קדושים. שצריך לספר עליהם כדי שיהיה אמון בכך שאפשר וקיים, ויש אנשים קדושים בעולם. זה נותן אמון בקדושה בעולם, קדושה ביהודי.

 

אממה? היום לא אוהבים אמון בקדושה ותמיד יגדילו להאניש את הצדיק והקדוש. בלא האנשה מפליאה ומשתוממת ומלאת תמהון. האנשה מלאת בוז מלאת חוסר אמון בקדושה.

 

איך מה שקוצקער אומר "הקב"ה נמצא איפה שנותנים לו להכנס". הכל אצלינו הרבה פעמים הוא שאלה של מקום. מקום בלב. מקום בנפש. למען ה'! תשאירו מקום בפה! גם זה לא. אומרים, משלחים את זעם הלשון ללא רסן ללא מעצור. ללא טיפת מקום. טיפת ענוה.

אז תדעו.

יש אנשים קדושים. יש קדושה.

 

לעשות רצונך אלהי חפצתי.

אני עוד רוצה לכתוב ויש לי מה לכתוב (לא אגרויסע ישות, אבל יש)

 

אבל הזמן נגמר. וברוך המפיל. מעט עייפות ליהודי היא שעון מעורר להירדם ללכת לישון.

גוט נאכט, עמ"י.

בשורות טובות. רק בשורות טובות.

(תודה לך. הארת לי עכשיו. ודווקא בתוך עומק החושך)

אשכרה.