אולי המ"ב התכוון לבלורית? כלומר שיש רק במקום התפילין שיער ארוך במיוחד...

חוץ מזה אני חושב שיש עוד הבדל-

צַבָּע זה המקצוע שלו, הוא חלק מקבוצת אנשים שלא מקפידים.

כאן הוא אדם רגיל שלא מקפיד על מה שכולם מקפידים.

(ראיתי עכשיו שהפסקי תשובות כותב את זה במפורש, בשם שערי תשובה אאל"ט)

וגם נזכרתי שכל ההיתר של לא מקפיד הוא רק אם זה על מיעוט היד, על רוב היד זה בכ"מ חוצץ.

אבל לא יודע כמה הם אמת.

בכ"מ, זה לא חידוש שלנו, זאת שיטת המשנ"ב הבן איש חי ועוד אחרונים.

זה עלול ח"ו למשוך דינים על האדם

ג. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים מְבִיאִים לִידֵי דְּאָגָה: שֵׂעָר אָרוֹךְ, צִיפּוֹרְנַיִם אֲרֻכּוֹת וּבְגָדִים קְרוּעִים. הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ מַסְבִּיר, שֶׁאֵצֶל הָאִישׁ שֵׂעַר הָרֹאשׁ מִשְׁתַּלְשֵׁל מִמִּדַּת הַדִּין וְהַגְּבוּרָה, וְשֵׂעַר הַזָּקָן מִשְׁתַּלְשֵׁל מִמִּדַּת הַחֶסֶד, וְאַדְרַבָּה מְשַׁמֵּשׁ כְּצִינוֹר לְהוֹרָדַת שֶׁפַע וּבְרָכָה לָאָדָם. מִי שֶׁיִּסְתַּכֵּל עַל שְׂעָרָה מֵהַזָּקָן יִרְאֶה שֶׁהִיא חֲלוּלָה בְתוֹכָהּ כְּמוֹ צִנּוֹר, וְאִלּוּ שְׂעָרָה מֵהָרֹאשׁ הִיא אֲטוּמָה וּסְגוּרָה. עַל כֵּן אוֹמֵר הַזֹּהַר, יֵשׁ לִקְצֹר וּלְקַצֵּץ אֶת שַׂעֲרוֹת הָרֹאשׁ, וּמִי שֶׁמְּגַדֵּל אוֹתָם הֲרֵי שֶׁגּוֹרֵם לְהַגְבִּיר עָלָיו אֶת מִדַּת הַדִּין וְזֶה מֵבִיא דְאָגָה.

ד. חָשׁוּב לְצַיֵּן, שֶׁזֶּה הַהֶסְבֵּר עַל פִּי הַקַּבָּלָה, אֲבָל גַּם עַל פִּי הַהֲלָכָה, אֵין לָאִישׁ לְגַדֵּל שֵׂעָר אָרוֹךְ, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה דַּרְכָּהּ שֶׁל אִישָׁהּ, וְנֶאֱסַר עַל הַגְּבָרִים לְהֵרָאוֹת כְּמוֹ נָשִׁים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה". וּבְכָל רֶגַע עוֹבֵר עַל אִיסּוּר זֶה, וּלְמִי שֶׁיֵּשׁ שֵׂעָר אָרוֹךְ מֻתָּר לוֹ לְהִסְתַּפֵּר אַף בִּימֵי הָעֹמֶר וְחוֹל הַמּוֹעֵד כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵאִסּוּר זֶה.

(הרב רונן חזיזה)

וזה מהזוהר(זוהר הקדוש ח"א (דף קס"ו ע"ב) שסלסול השער הוא מצד יצר הרע למשכו לגהינום(. 

מובא גם בספר המידות,אוצר המדרשים..

הייתי מציעה לא לזלזל בדברי חכמים

קצת שונה, שהבחור היה ממש כעסן והוא אמר לו להסתפר וזה עבר. 

אבל אי אפשר להכליל... כי ברור שיש עוד סיבות

זה לא חציצה.|
מה הבעיה לעלות להר הבית עם שיער ארוך?

גם אם עדיין לא היה משכן מקדש ומלכות בית דוד

השטח שבתוך הקו הירוק חוץ מהעם היהודי?

חנוכה ופורים השם צריך להיות על שם המאורע שקרה באותו יום, ולא על פי מהות היום. כמו "יום חנוכת המזבח" או "יום הפור (שהפיל המן)". אז אולי "יום ההכרזה" או "יום החירות"

חג הגאולה
 

אני בעד 'קרטסים'

חגיגה?

Avodah Zarah 1
 

(בנוגע לשאלה השניה, ראה תענית ל עמוד א ורשי דיבור המתחיל 'מחגה')

שכבשה אותה.

ואילו ביום העצמאות אנו חוגגים על יציאה משעבוד מלכויות, לא על הקמת הממשלה הזמנית. שהרי לא קבעו חג ולא אמרו הלל לא בהמלכת שאול ולא בהמלכת דוד

"שבירת עול" "יציאה משעבוד מלכויות" "חופש" "פדות" "גאולה מ- " . כלומר על דרך השלילה ממה יצאנו, ולא על דרך החיוב מה קרה לנו. עצמאות היא מילה מקבילה לחירות, אלא שהיא מודרנית ומחודשת

ולא על דרך החיוב: "ו*לא* נמסרנה ביד זולתי מן האומות או לשממה", ולא "נחיל עליה שלטון"

לדבר ע "תפיסת שלטון" שהרי לא היה שום שופט שתפס את השלטון אלא איש הישר בעיניו יעשה אבל עדיין היינו בחירות משעבוד מלכויות בארץ

ומזרבבים את הזרבובית

תשתחרר

כנס לאווירה

יותר נכון "נשמע לי צורם"

נדב ואביהוא עשו את זה לכבוד עבודת ה'. אבל לא על פי ההלכה.

דיבורים בתפילה, זה יותר כמו ביזוי המקדש שהיה 

...ההשוואה שלך לא נכונה ונובעת מדרך מחשבה מסויימת.

מי שכבר נמצא בבית הכנסת כמו נדב ואביהוא עושה את זה לכבוד השם

אבל כילוד אשה נופל בדיבור  או באמירת אמן בקול רם הרבה מעבר לקולו של

שליח ציבור דבר שאסור לפי ההלכה או שאומר ברוך הוא וברוך שמו במקום שלא צריך לאמר.

כל הדוגמאות הללו הם האש הזרה של תקופת הגלות.

לא לפי מה שהוא ציווה. מה שנדב ואביהו עשו - זה להביא אש שד' לא ציווה להביא.

יש מהלך יפה, שמצביע על כך שמיד אחר כך אהרון לכאורה עושה אותו דבר - מחדש מעצמו מה שלא נאמר לו ושורף את החטאת, ואפילו בלי לשאול את משה. ולכן משה כועס, אבל כשהוא שומע את ההסבר של אהרון הוטב בעיניו
 

מה שמלמד אותנו שלפעמים ה' דווקא כן מצפה מאיתנו להפעיל שיקול דעת ולעשות לא רק מה שנאמר. ואז צריך לחפש את ההבדל שבגללו נדב ואביהוא כן נענשו (אולי היוזמה מול ההיקלעות לסיטואציה, אולי המוטיבציה והמטרה, אולי חילוק אחר)

…ההקבלה שלי בין אש זרה של נדב ואביהו לבין

דיבור בתפילה?

מחילה אם השתמע אחרת

(הערתי רק על הפרשנות של היסטורי לחטא נדב ואביהוא)

אבל אם להחזיר את הדיון למסלול פרודוקטיבי - זה יהיה מעניין אם תרצה להתייחס למהלך שהזכרתי, ולספר את החילוק שלך בין מעשה נדב ואביהוא לשריפת החטאת 
 

(כמובן, אתה לא חייב. ואני לא בעמדה מתווכחת או משהו, פשוט מעניין אותי לשמוע. גם מאחרים, אם מישהו קורא את זה )

..

…. לא יותר מזה. אהרון פשוט היה אבל על בניו.

כשיש קונפליקט בין שני מצוות אזי אנו יכולים להפעיל יוזמה אישית אבל רק אז.

חילוק יפה

… שכל עוד המת לא נקבר האבלים פטורים מתפילין ותפילה כי הם עסוקים בעסקי הלוויה.

זה עוד הבט של קשר בין תפילות לקורבנות מה שמחזק את טענתי לגבי אש זרה ודיבור חולין בתפילה.

'למענך פתן, אל תקרב לנשכני,

לא סרטן אנכי,

רק צבת לוהט אדמוני.

ומה על הגבעה שם,

חרש ציד אדוני, והוא קם'.
 

(פנקס "ראשון ליפו" פיסקה קי4)

במדור מדרשיר

כאילו לא היה לי זמן לפתוח סתם הסתקרנתי

בעיקר שינויים קטנים בנוסח (לפעמים במטרה להקל על הקריאה או לתקן פליטות קולמוס, לפעמים בעקבות העריכות של הרציה והרב הנזיר באורות למיניהם)

אבל בהוצאה החדשה של מוסד הרב קוק (תש"פ) יש בתחילת כל פיסקה תמצות של הרעיון המרכזי שלה, ויש גם הרבה הערות ודברים כאלו

רק מהכבשים?

ב. איך מסדרים את החלוקה בין מצה לפסח בספר מדבר שור (בין סגולה לשימוש) , לבין החלוקה בין פסח למצה בעולת ראיה ובמאמרי הראיה (בין נשמתי לחברתי)?

@הסטורי 

@טיפות של אור 

רב. והוא אמר לי : הנשמה הכלל ישראלית יוצרת תועלת שימושית לתיקון האומות.

אבל לא משכנע. אם כבר זה אמור להיות הפוך

מה שר"ע רבי טרפון ושות' היו מסובים

עד שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית

א': האם תחילת זמן או סוף זמן?

ב': אליבא דמאן??? בערך כל התנאים נחלקו מתי תחילת/סוף זמן ק"ש

תחילת זמן, ותלמידם אמרו להם שהגיע זמן לקרוא ק"ש ומאוחר יותר להתפלל ותיקין וזריזין מקדימין למצוות. מה גם שכנראה אין מצווה לספר יציאת מצרים בפסח ביום, רק בלילה.
 

ב. אולי זה היה משיכיר. כי נשמע שהם לא שמו לב לאור שכבר התחיל. אבל בבית פנימי עם חלונות קטנים גם לא תמיד שמים לב לנץ. אבל זה יכול להיות גם עלות השחר ותלמידיהם היו בחוץ או ראו דרך החלון

א' ראב"ע סובר שפסח מצוותו עד חצות מדין דאורייתא ולא מצד גזירת חכמים להרחיק מן העבירה ות"ל בעבור זה בשעה ש(פסח) מצה ומרור מונחים לפניך סתם נקודה למחשבה

ב' ת"ק של המשנה סובר משיכיר בין תכלת ללבן ר"ע בין חמור לערוד

עוד שאלה האם בסוף חכמים הודו לבן זומא לגבי הזכרת יצ"מ בלילות

והאם בן זומא חולק על חכמים (לפחות בה"א של התוספתא משמע שכן אבל האם הודה להם?)

"תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח" ע"ש

א. אולי כבר סנהדרין פסקו שלא כרבי אלעזר בן עזריה?

וגם אם לא. הוא זרם איתם והם סיפרו עד הבוקר.

ב. עובדה שאנו אומרים בלילות הזכרת יציאת מצרים.

עיין מהרל תפארת ישראל החצי השני של פרק נב, שמסביר שגם בן זומא סובר שלימות המשיח מזכירים.

אלא שלא צריך דרשה לזה כי זה ברור מאליו